מי שנגע עם ידו שאינה נטולה בידו הנטולה, כיצד ינהג?

תיקנו חכמים ליטול ידים לפני הסעודה, ואמרו רז"ל המזלזל בנטילת ידים דהיינו שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא במעט מים כגון רביעית בצמצום, בא לידי עניות ר"ל; והמהדר בנטילת ידים – שנוטל בשפע, בא לידי עשירות, וכפי שהעיד על עצמו רב חסדא שהיה רוחץ ידיו מלא חפניו מים, ונתנו לו מלא חפניים של טובה. ומכל מקום לא יכוון ליבו כדי להתעשר – שנמצא עובד על מנת לקבל פרס אלא יעשה לכבוד קונו.

צריך ליטול ידים באופן שהמים יכסו את כל היד עד הפרק, וכן שהמים יגיעו לכל שטח היד לכל אורך ורוחב האצבעות וברווח שבין האצבעות; ולכן צריך להיזהר בעת הנטילה שהאצבעות לא יהיו צמודות זו לזו ותהיינה מוגבהות קצת כלפי מעלה בכדי שהמים יגיעו גם לראשי האצבעות, אולם אין צורך שהמים יגיעו לכל מקום בבת אחת ממש, אלא שלא יפסיק לשפוך עד שהמים יגיעו לכל מקום. ואם בשפיכה הראשונה לא הגיעו המים על כל שטח היד – לא עלתה לו הנטילה וחייב ליטול את כל ידו שנית.

נטילת הידיים צריכה להיות מכח אדם ולא שיישפכו המים מאליהן. ובשעת הדחק כאשר אין ברשותו כלי הראוי לנטילת ידים אך ברז המים מחובר למיכל, יכול לשפוך מן הברז, אלא שעליו להקפיד לפתוח ולסגור את הברז בכל שפיכה ושפיכה וגם להקפיד שיבואו המים על כל שטח היד בבת אחת. אולם בברזים המצויים בימינו שהמים באים מכח משאבת מים ולא מכלי (כגון המים הקרים שבברז), אין ליטול ידים מהם בלי כלי.

לאחר הבדיקה שהידיים נקיות לחלוטין מבלי דברים שיחצצו בין המים לידיים, לוקח הנוטל את הכלי ביד ימינו ממלא בו מים ומעבירו לשמאלו, ושופך מיד שמאל על יד ימין ואחר כך מעביר הכלי ליד ימין ושופך באמצעות המגבת על יד שמאל, ויש לשפוך ג' פעמים על כל יד. ויגביה ידיו (כנגד הלב ) ויברך "על נטילת ידים", לאחר מכן משפשף ידיו זו בזו (מהמים שנשארו מהנטילה השלישית) לטהרה יתירה, אח"כ ינגב היטב את הידיים במגבת.

אם שכח לברך לפני שפשוף ידיו זו בזו – יברך לפני שמנגב את ידיו. ואם שכח לברך אף לפני הניגוב – יברך לאחר הניגוב (והמסופק האם ברך, לא יברך מפני הספק). אבל לאחר שבירך המוציא שוב אינו מברך על נטילת ידים.