ממתי יש לחנך את הילד להימנע מאיסורים?

אף על פי שהקטן פטור מכל המצוות, וגם אביו אינו חייב מן התורה לחנכו במצוות אלא מדברי סופרים – אבל לגבי תלמוד תורה, מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה, אף על פי שהקטן אינו חייב. ואם לא לימדו אביו, אזי כשיכיר הבן, חייב ללמד את עצמו (ואפילו לפני הגיעו לגיל 13).

אף על פי שהילד עצמו אינו מחויב במצוות (עד יום הולדתו ה-13), חייבו חכמים את אביו לחנכו ולהרגילו בקיום מצוות עשה ובהימנעות מלעבור על מצוות לא תעשה (אף בדברי סופרים). ושיעור החינוך במצוות עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי עניניו. וכגון לענין קידוש והבדלה, מעת שיודע הקטן מענין שבת חייב לחנכו בשמיעתן.

קטן שהגיע לחינוך, יש לחנכו לקרוא קריאת שמע וברכותיה (בזמנה, בבוקר ובלילה). וכמו כן חובה לחנכו להתפלל תפילת שמונה עשרה, ערב ובוקר. וכן ישנה חשיבות רבה להביא את הקטנים לבית הכנסת ולחנכם לעניית "אמן", ומעת שהתינוק מתחיל לענות "אמן" יש לו חלק לעולם-הבא.

באיסור יחוד – שלא יתייחד איש עם אשה – לא חייבו חכמים לחנך את הקטנים. אמנם, גדול אסור להתייחד עם הקטנה (מגיל 3 ומעלה) וגדולה אסורה להתייחד עם הקטן (מגיל 9 ומעלה) – לא מדין חינוך אלא מפני האיסור של הגדול עצמו. אך קטן וקטנה מותרים מן הדין להתייחד זה עם זו. ומכל מקום ראוי לחנך את הילד מגיל 9 שימנע מיחוד עם בת מגיל 3 ומעלה.

ביום הכיפורים מחנכים את הקטנים מגיל 9-10 להתחיל להתענות לשעות, כלומר, לאכול מאוחר יותר מזמן האכילה הרגיל. וככל שהילד חזק ובריא יותר, מאחרים יותר את זמן האכילה שלו. ילדים מתחת לגיל 9 אין לענות אותם ואם הם רוצים לאכול יש לאפשר להם (גם בליל יוה"כ). אך בשאר התעניות לא חייבו חכמים לחנך את הילדים להתענות כלל ויש לתת להם לאכול ולשתות כרגיל, אולם ראוי לחנכם שלא יאכלו ממתקים וכדומה בכדי שיתאבלו עם הציבור.