מפני מה מדייקים שיהיה תרנגול לכפרה לכל אחד ואחד דווקא?

בערב יום הכיפורים נוהגים לקחת תרנגול ולשחטו, פעולה זו מכונה בשם "כפרות", כשם שהיה שעיר המשתלח לעזאזל מכפר בזמן המקדש. ונהוג שהתרנגול יהיה לבן על משקל הכתוב: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". בין המטרות של מנהג זה הוא לעורר את האדם לתשובה ע"י שיחשוב שכל מה שעושים לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו; ועל ידי תשובתו, הקב"ה מסלק הגזירה מעליו.

זמן הכפרות הוא בערב יום כיפור באשמורת הבוקר, כיוון שבשעה זו גובר בעולם חוט של חסד, וכיוון שהתרנגול מכונה בלשון חז"ל בשם "גבר" שוחטים אותו ומוציאים ממנו את דמו ברגעים אלו, ובכך מכניעים את ה"גבורות" וממתיקים אותן. אך כאשר אין מתאפשר לערוך את סדר ה'כפרות' בערב יום הכיפורים, יקיים זאת יום או יומיים קודם, מאחר שכל עשרת ימי תשובה ימי כפרה הם. ואם גם אז לא יוכל להשיג תרנגול לכפרות – ישלח שליח שיעשה כפרות וישחט עבורו ועבור כל בני ביתו, ואם אינו יכול יערוך כפרות בערב יו"כ בכסף כפי ערך שווי העוף.

תחלה אומרים את נוסח 'בני אדם' עד 'מצאתי כופר', אחר כך מסבבים את התרנגול שלוש פעמים ואומרים: "זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי", שהם בראשי תיבות "חתך" – ורמז יש בדבר כי השם הוא החותך חיים לכל חי, וחוזרים ומתחילים לומר מתחילת הנוסח – 'בני אדם'. כך עושים ג' פעמים. כך שבסך-הכול מסבבים תשע פעמים.

לאחר אמירת הנוסח, מוסרים את התרנגול לשוחט לשחיטה, ונהוג לתת לשוחט איזה תשלום על טרחתו. אם השחיטה לא היתה כראוי, והעוף נעשה נבילה – צריך להביא 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה היתה כדין, אפילו נמצא העוף טריפה, הרי זה מועיל לו. לאחר השחיטה נהוג לבקש מהשוחט לזכות במצות כיסוי הדם, על מנת לקיים את המצווה כהלכתה ובברכה – יש לוודא שנבדקו הסימנים של העוף והסכין לפני הכיסוי, אחר כך מברכים "על כיסוי הדם בֶּעָפָר", ומכסים את הדם בעפר, ומנהג הרבי לעשות זאת באמצעות נוצת העוף.

לאחר השחיטה נוהגים לזרוק את בני המעיים, הכבד והכליות על הגג או בחצר, לאכילת בעלי חיים – משום שראוי לרחם על הבריות, כדי שירחמו עלינו מן השמים . מלבד שחיטת התרנגול, ראוי ונכון לתת את פדיון ה'כפרות' לעניים או למטרת צדקה אחרת. או למסור את העוף עצמו לעניים או למוסדות תורה וכדומה.