מתי ראוי לעשות את עירוב התבשילין?

מסופר בגמרא על גדולי האמוראים שהניחו עירוב עבור כל בני העיר, ובכך להציל ולכלול גם את מי ששכח לעשות עירוב בערב החג. ועל-כן מזכים הרבנים בעירובם את בני עירם, אך כמובן שאין להסתמך על כך מראש ועירובו של הרב מועיל אך ורק בדיעבד למי ששכח ולא מתוך התרשלות (וכן למי שאבד, או נאכל או התקלקל העירוב במהלך החג). על אף האמור שעירוב זה מוטל על הרב, כותב אדה"ז בסדור בפשטות לכל אחד שכשעושה עירוב לעצמו יזכה בו את אנשי עירו, ולכתחילה יזכה ע"י אדם שאינו סמוך על שולחנו, ואם אין עמו אדם אחר יזכה אפילו ע"י אשתו או בניו הגדולים, אך באם אין עמו אדם אחר שיכול לזכות על ידו לאנשי עירו, ואם הוא לבדו יעשה 'עירוב-תבשילין' בברכה מבלי להזכיר את נוסח ה'זיכוי' הנמצא בסידור.

המתארחים ואינם מכינים דבר עבור סעודת השבת, וכגון זוגות שאוכלים אצל הוריהם או אצל אחרים, בכל הסעודות אך ישנים בביתם הפרטי ומדליקים שם נרות, יעשו אף הם 'עירוב-תבשילין' בכדי שיוכלו בחג להדליק נרות שבת. וי"א שטוב שגם יבשלו דבר (מים) לחג וכך יוכלו לברך על העירוב. אולם אם המתארחים מגיעים להתארח בכל השבת והחג וסמוכים על שלחן בעל הבית, נפטרים הם בעירוב התבשילין של בעל הבית.

עירוב התבשילין נועד להתיר את הכנת צרכי הסעודה בחג עבור השבת, אף שבנוסח העירוב מובא שהוא עבור כל צרכי השבת, לכן ניתן לסמוך על העירוב רק לדברים מצרכי השבת, כגון להדיח כלים עבור סעודות השבת. אך דברים שאינם מצרכי הסעודה אסור לעשותם אף שעשו 'עירוב-תבשילין', ולכן אסור בחג לגלול את ספר התורה בכדי שיהיה מוכן לקריאת השבת, וכן אסור להדליק נר עבור יאר-צייט שיחול בשבת. אך מותר לטבול בחג לכבוד שבת אף שאינו מצרכי אכילה.