עד כמה מחויב אדם להשקיע מרכושו עבור קיום מצוות עשה?

נאמר: "ואהבת את ה' אלקיך .. בכל מאודך", ופירשו חכמים: "בכל ממונך". דנו הראשונים אודות גדרה של מצווה זו, והרמ"א פסק להלכה, שעל "לא-תעשה" צריך אדם צריך למסור את כל ממונו כדי שלא לעבור עליו. גם אם איסור זה "בא מכלל עשה" כלומר, איסור הנלמד מפעולה חיובית הכתובה בתורה. יש שכתבו שאף במעשה שיש בו רק סיוע לדבר עבירה דרבנן, מחויב שלא לעבור עליה גם אם יאבד את רכושו. ונחלקו הפוסקים לגבי "לאו שאין בו מעשה", יש שכתבו שכיוון שזו עבירה פסיבית מחוייב עד חומש מרכושו, אך יש שכתבו שגם בעבירות אלו הצטווינו להימנע אפילו במחיר כל הרכוש.

נאמר בגמרא: "בהידור מצוה – עד שליש במצוה". ונחלקו הפוסקים באופן יישומם של דברי חז"ל: יש שהצריכו לחשב את המחיר המינימלי של עלות המצווה כגון תפילין, שמשערים את המחיר הנמוך ביותר המוצע על תפילין, ועל מחיר זה יש להוסיף עד שליש משוויו. ולעומתם יש הסוברים שהוספת שליש נמדדת לפי התפילין המוצעות לפניו ולא לפי המחיר הנמוך ביותר המצוי, ואף אם קנה כבר ויכול להחליפם במהודרות יותר, עליו לעשות זאת עד שליש ממחיר התפילין שקנה. וכתבו הפוסקים שמי שמצבו דחוק אינו חייב להוסיף עד שליש, ולעומתו, על בעל אמצעים להשקיע במצווה אף יותר משליש שוויה.

כתבו הפוסקים: ”נוהגים להתענות בעשרים בסיון בכל מלכות פולין“, מחמת ריבוי הצרות שאירעו לעם ישראל ביום זה, הן בשנת ד‘ אלפים תתקל"א, והן בגזירות ת“ח ות“ט. אולם הרבי מציין שרבותינו-נשיאינו לא נהגו לצום ביום זה אפילו בזמן שכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ היה בפולין, וכמה נהגו אז להתענות. כיום ציון מאורעות יום זה, בא לידי ביטוי בעיקר בשבת מברכים חודש סיוון באמירת "אב-הרחמים", ובקינות לתשעה באב שחוברו עליהן. ולגבי עריכת חתונות ביום כ' סיון, יש שנהגו לערוך נישואין ביום זה, אולם יש שהחמירו שלא לעשות בו חתונות, ויש אומרים אף בשם הרבי – שראוי לא לערוך את החופה מבעוד-יום, אלא במוצאי כ' סיון.

אמרו חכמים: "תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעין שאמר כהלכה". כלומר, לגבי פאה – התבואה שמשאירים עבור העניים – ישנם פירות המחולקים בצורה מסודרת למניעת מריבה, וישנם פירות שנותנים לעניים להסתדר ביניהם. ובדבר שיש לחלקו, אף אם כולם מעדיפים שיתנו להם להסתדר לבד, ולעומתם עומד יחיד מבניהם המעדיף שיחלקו את התבואה, יש להתחשב בדעתו, שאמר כהלכה. אלא שכתבו הפוסקים שבצרכי ציבור הולכים אחר הרוב, ולכן במקום ציבורי אף שייתכנו יחידים שירצו בהפעלת המזגן ובצדק, עם-זאת יש להתחשב בדעת הרוב, ואף החושש להתקררות אין לו לשנות מרצון הרוב, ועליו לוותר על מקומו הקבוע ויעבור למקום חם יותר ובלבד שלא יעורר מחלוקת.

אסרו חכמים להניח לפני שבת על האש הגלויה מאכלים שאינם מבושלים, שמא יחתה בגחלים בשבת כדי למהר בישולם. אולם בבשר שלא התבשל כלל, לא חששו חכמים כיוון שבישולו איטי ולא יועיל החיתוי בגחלים לזרזו ולכן לא יכשל בכך בשבת. לגבי פלטה חשמלית בזמננו כתבו הפוסקים, שמכיוון שיש בה רק מצב חימום אחיד, מותר להשהות עליה מאכלים שאינם מבושלים בערב שבת – מפני שדינה כ"גרופה וקטומה", לא חששו חכמים היות ואין אפשרות להגביר את עוצמת החום בה. אולם כאשר יש בפלטה יותר מדרגת חימום אחת, מותר להשהות עליה מאכל לפני שבת, רק אם הוא התבשל לפחות שליש מבישולו.