תפלת שחרית בעש"ק שנמשכה לאחר חצות היום האם אומרים בה תחנון?

כשם שנדרשות ההכנות הגשמיות לשבת כך נדרשות ההכנות הרוחניות אליה. וביחוד גוברת ההכנה לשבת מיום רביעי, ביום זה אומרים (בסיום שירו של יום) "לכו נרננה" הקטנה, שהוא ג' הפסוקים "לכו נרננה", "נקדמה פניו" "כי א-ל גדול". כמו כן יש נוהגים להישאר ניעורים בכל שבוע בליל שישי – כל הלילה או במשך כמה שעות – ולעסוק בתורה ובעבודה פנימית.

חייב אדם לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע, פרשת אותו השבוע – שנים מקרא ואחד תרגום, מן הדין ניתן להתחיל לאומרה מתחילת השבוע, ורבותינו נשיאנו היו מתחילים לאומרה בליל שישי, ולמחרת החלו מחדש וסיימו את כולה, ובשבת בבוקר היו חוזרים על "שביעי". למעשה, רצוי עכ"פ לאומרה ברצף ביום שישי לאחר חצות היום. מי שלא הספיק ישלים לא יאוחר מתפלת שחרית של שבת או עכ"פ עד סעודת היום (ואכילת עראי לפני כן – מותרת), ואם לא הספיק ישתדל לסיימה עד מנחת שבת או לפחות עד לסוף יום שלישי, ואם גם אז לא הספיק, יכול להשלים עד לשמחת תורה; הנצרך להשלים יש שכתבו שישלים תחלה את מה שהחסיר ואחר כך יאמר את הפרשה הנוכחית.

בערב שבת נותנים לצדקה כפליים מרגילותו בשאר הימים – כדי שיהיה זה הן עבור יום ששי והן עבור שבת. כאשר חל יום טוב סמוך לשבת (לפניו או לאחריו), צריכים לתת צדקה לפני כן, באופן כפול ומכופל – עבור ערב שבת, עבור יום השבת, ועבור היום טוב (או שני ימי יו"ט).

בימי שישי מתפללות הנשים תפלת מנחה לפני הדלקת הנרות. ובמקום הצורך, אם השעה מתאחרת ולא הספיקה להתפלל – תַּתְנֶה האשה שאינה מקבלת על עצמה את השבת בהדלקת הנרות, ותתפלל מנחה מיד לאחר ההדלקה. ואם לא התפללה ולא התנתה, וכבר הדליקה נרות – לא תתפלל מנחה, אלא תשלים בתפלת ערבית (תתפלל פעמיים שמונה עשרה, שתיהן בנוסח ערבית של ליל שבת, והשניה בתור השלמה). וביום טוב (בין אם חל בשבת או בחול) לא מועיל תנאי בהדלקה, כיון שמברכת שהחיינו ובכך מקבלת על עצמה את קדושת היום.

יש אומרים שזמן תפלת מנחה לכתחילה הוא לפני השקיעה; אלא שאם ישנה אפשרות להתפלל בציבור רק מנחה גדולה, לכו"ע יתפללו מנחה גדולה בציבור, ולא מנחה קטנה ביחידות. איש המדליק נרות בעצמו – לכתחילה יתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות. ובמקום הצורך, אם השעה מתאחרת ולא הספיק להתפלל – טוב שיתנה שאינו מקבל על עצמו את השבת בהדלקת הנרות, אך גם אם לא התנה, יתפלל מיד לאחר ההדלקה.