אין מוצרים בסל הקניות.
3 תוצאות
ט"ותמוז
אם הביאו לו פירות וכדומה בתוך הסעודה – טוב יותר, להניחם לאחר ברכת המזון כדי שיברך אחריהם את ברכתם האחרונה המיוחדת להם, ולא יפטרם בברכת המזון שאינה מיוחדת להם, כדי להשלים בהם מאה ברכות. ולעניין ברכת הריח ניתן לברך על הבשמים בכל פעם אחרי שפסק הריח והסיח דעתו מהם, ועבר זמן גדול. אלא שיותר טוב אם יכול לברך על מין בשמים אחר שלא היה לפניו בעת הברכה.
ד'תמוז
אמרו חכמים: "הנהנה מן העולם-הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי-שמים", ולכן על-כל הנאה שאדם נהנה בעולם הזה, עליו לתת שבח והודאה לה'. כמו-כן אסור ליהנות מריח טוב קודם הברכה. חכמים תיקנו ברכה מיוחדת על הריח, מפני שהוא דבר שנכנס לגוף וסועד אותו, ודומה בכך לאכילה ושתייה. על פירות ריחניים מברכים: "אשר נתן ריח טוב בפירות"; ועל עצי או עשבי בשמים "בורא עצי או עשבי בשמים"; ויתר המינים ברכתם "בורא מיני בשמים". עם זאת, במוצאי-שבת בהבדלה, נהגו לברך על כל הסוגים "בורא מיני בשמים", משום שאין הכול בקיאים בברכות. ועדיף לצרף בושם שברכתו הפרטית "מיני בשמים", כדי לברך את הברכה כהלכה.
ה'תמוז
בקשר לדין ברכת-הריח, דנו הפוסקים מפני-מה אין מקובל לברך על הרחת טבק. יש שכתבו אמנם שראוי להריח תחלה בושם, לברך עליו ולפטור את הטבק אגב ברכתו, אך למעשה פוסקים רבים הקלו ואמרו שאין צורך אף בכך. וכתבו הפוסקים טעמים רבים ליישב מנהג זה שלא לברך על הריח את הטבק, ועל אף שכמה טעמים שנאמרו בזה צריכים עיון, עם זאת למעשה כתבו הפוסקים ליישב את מנהג העולם שלא לברך על הרחת הטבק, כיוון שמטרת הרחת הטבק היא לפתוח את דרכי הנשימה ולהוציא ליחה, והתענוג מריחו הטוב הוא משני, אין מברכים עליו.