הלכה יומית

מעבר להפרדת כלי הבישול והאפייה של מוצרי הבשר והחלב, אסרו חכמים לאפות לחם שמעורב בו בשר, מחשש שמא יבואו לאוכלו עם חלב, וכן אסרו לאפות מאפה שמעורב בו חלב, שמא יבואו לאוכלו עם חלב. אלא שכשמעוניינים בכל זאת לאפות לחמים ומאפים חלביים (ויש חשש שיאכל עם המין השני), העצה שנתנו חכמים לכך – לעשות זאת באחד התנאים הבאים: לפני שאופים אותם יש לעשותם עם צורה שונה ומיוחדת. כמו כן ניתן לאפות מאפה שניכר על פניו של המאפה שהוא חלבי (כגון: שיפזרו עליו פרורי גבינה וכדומה). וכן באם כל הפת תיאכל באותו יום בלבד אין חשש שיבואו לאכלו עם בשר.

לכתחילה אסור לבשל מאכל פרווה בכלי בשרי, על מנת לאוכלו עם חלבי. אך אם כבר בושל מאכל פרווה בכלי בשרי ומעוניינים לאוכלו בסעודה חלבית, אם הכלי הבשרי הוא בן יומו (היינו שבושל בו בשר בו ב-24 שעות האחרונות) אסור באכילה יחד עם מאכלים חלביים, אולם מותר לאכלו במהלך הארוחה החלבית (ורק שלא ייאכל יחד עם המאכלים החלביים).

כלי בשרי אפילו שאינו בו יומו (שלא בשלו בו בשר ב-24 שעות האחרונות), אין לבשל בו לכתחילה מאכל פרווה כדי לערבו במאכל חלבי ואם בושל בו מאכל פרווה שרגילים תמיד לאכלו בתערובת חלבי, התירו הפוסקים לערב את המאכל שהתבשל בו יחד עם אותם מאכלים חלביים שרגילים.

דיני 'תנור' קלים יותר מדיני שאר כלי הבישול, טעם הדבר הוא משום שהטעם שנכנס בתנור הוא טעם של 'זיעת המאכל' ובדבר יבש כמו חלות לחמים ומאפים מקלים בכך; ועל כן מבחינה עקרונית, כאשר התנור נקי משאריות של מאכל בשרי ואינו בן יומו, ניתן לאפות בו מאכל פרווה, ולאכול אותו לאחר מכן עם מאכל חלבי. אולם מבחינה מעשיית, כיוון שקשה מאד לנקותו מחמת השומנים הדבוקים בו, לכן המעוניינים לאפות בתנור בשרי שאינו בן יומו דבר מה על מנת לאכלו עם מוצרי חלב, יכשירו את התנור תחלה ע"י שינקו אותו בצורה יסודית, ואח"כ יחממו אותו על עוצמת החום הגבוהה זמן מה לפני האפייה, ואת התבנית יש להחליף.

מאכל חריף פרווה שנחתך בסכין בשרי, מעיקר הדין אסור לאכלו עם מוצרי חלב גם כאשר הסכין הייתה נקייה ולא השתמשו בה ב24 השעות האחרונות; טעם הדבר הוא, משום שהחריפות שואבת את טעם הבשר הבלוע בסכין, ולכן אסרו חכמים לאכול את מאכל זה יחד עם חלב ומוצריו; אלא שעל אף שאינו נאכל עם חלב, אין צורך להמתין שש שעות לאחר אכילת מאכל זה כדי לאכול מאכלי חלב. ויש שהחמירו וכתבו שהאוכל בשר לא יאכל דבר חריף שנחתך בסכין חלבי עד לאחר שש שעות מאכילת הבשר. והמחמיר תבוא עליו הברכה, אף שמעיקר הדין אין צורך בהמתנה כלל.

יש שכתבו שלכתחילה טוב לייחד כיריים ייעודיים למאכלים הבשריים וכיריים ייעודיים למאכלים החלביים, אולם פוסקים רבים מורים להקל בזה מכמה טעמים. אלא שיש להקפיד שכשגולש ונשפך מן הסיר החלבי או הבשרי אל הכיריים, חשוב מאוד לנקות זאת מיד. ואם מעוניינים לבשל באותו יום מאכל מן המין השני (למשל לבשל בשר על הכיריים לאחר שבאותו היום גלש עליהם חלב) יש לנקות את החצובות והמבערים מכל ממשות המאכל, לאחר מכן יש להדליק את הגז עד שיתחממו ויתלבנו המבערים והחצובות, ויקפיד שתחתית הסיר וכן החצובות לא יהיו רטובות, ולאחר פעולות אלו ניתן לבשל מן המין השני.

אמרו חכמים: "כבוש הרי הוא כמבושל". כלומר, מאכל שאסור באכילה, ומאכל המותר באכילה, שנשרו יחד למשך 24 שעות כשהם לחים, נחשב הדבר כאילו התבשלו יחד, שטעמו של האיסור נבלע בהיתר, ואוסר אף את המאכל המותר. ודנו הפוסקים האם נאמר דין זה גם על דברים קפואים ששהו יחד, יש הסוברים שדין זה נאמר רק בדבר נוזלי שאז מינים מתערבים ונאסרים, אולם בדברים קפואים כל אחד נותר במקומו ולא משפיע על זולתו. ולכן כלי שהיה בו מוצר חלבי קפוא לא הפך לחלבי, ובמידה והוא נקי מותר לאחסן בו מוצרי בשר. אלא שיש שהחמירו בכך, וכתבו שכשאין הפסד מרובה יש להפקיד על כך.

נאמר בגמרא: "צנון שחתכו בסכין שחתך בו בשר, אסור לאכלו בכותח" (מאכל חלבי). כלומר, מאכל פרווה חריף שנחתך בסכין בשרי, גם כשהסכין הייתה נקייה ולא השתמשו בה ב24 השעות האחרונות. טעם הדבר הוא, משום שהחריפות שואבת את טעם הבשר הבלוע בסכין, ולכן אסרו חכמים לאכול את מאכל זה יחד עם חלב ומוצריו. על אף שמאכל זה אין לאוכלו עם חלב, אין צורך להמתין שש שעות לאחר אכילת מאכל זה כדי לאכול מאכלי חלב. ויש שהחמירו וכתבו שהאוכל בשר לא יאכל דבר חריף שנחתך בסכין חלבי עד לאחר שש שעות מאכילת הבשר. והמחמיר תבוא עליו הברכה, אף שמעיקר הדין אין צורך בהמתנה כלל.