הלכה יומית

מדליקים את הנרות באמצעות ה"שמש". בלילה הראשון מניח נר אחד בצד ימין של החנוכיה, ומהלילה השני והלאה מוסיף לשמאלו את הנר החדש, ומדליק משמאל לימין. התחיל להדליק בנר הימני – לא יכבה את הנר שהדליק, אלא ימשיך להדליק מימין לשמאל. יש להקפיד להדליק כל נר היטב, ולהמתין עד שהאש תאחז ברוב הפתילה באופן יציב, ולא להיחפז לעבור לנר הבא לפני שהנר הראשון דולק כראוי. לאחר הדלקת כל הנרות אומרים "הנרות הללו".

הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה משך 50 דקות מההדלקה. ואחר שעבר זמן זה עושות מלאכה שלא כנגד הנרות, ולכן יש הנוהגות להימנע מכל מלאכה שהיא. אך מי שקשה לה להימנע לגמרי ממלאכה, ודאי יש להקל בכל מלאכה המותרת ביו"ט (בישול, אפיה וכדומה). אבל מלאכות כתפירה, סריגה, כיבוס גיהוץ וכדומה – אסור.

אמרו חכמים: "בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון", כלומר שמונת ימי החנוכה אסורים בהספד ובתענית. ונפסק להלכה כי המתענה בהם, עליו להתענות תענית על שישב בהם בתענית, כדין המתענה בשבת. וכן חתן וכלה ביום חופתם לא יתענו בימי החנוכה.

נאמר בגמרא שימי החנוכה נקבעו כימי הלל והודאה, אך בשונה מפורים שבו אחת ממצוות היום היא לקבוע סעודה ומשתה, בחנוכה לא נאמר במפורש שיש חיוב לקבוע סעודה. בטעם הדבר ביארו הפוסקים, שכיוון שגזירת היוונים היתה כנגד קיום התורה והמצוות, עיקר ההודיה לה' היא על ההצלה הרוחנית. ומכל מקום לדעת הרבה פוסקים יש מצוה לקיים בחנוכה סעודות. והמנהג הוא לערוך סעודות ולשמוח ולהודות בהן על הניסים שהראה לנו ה' בימים ההם בזמן הזה, ועל ידי כך לכל הדעות הסעודות הן סעודות מצוה. ובדורנו עורר הרבי על כך שיש לנצל את ימי החנוכה לעריכת התוועדויות חסידותיות, ולדבר בהן אודות פרסום הניסים.

נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, מפני הנס שהיה לנו ע"י מאכל של גבינה, שנעשה ע"י יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, שעל ידי מאכלי החלב שהאכילה את האויב, גרמה לצימאונו ולשכרותו וכך למיתתו, ונושעו ישראל מידו. ולזכר נס זה נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה.