הלכה יומית

אף על פי שרשאי לקרות קריאת שמע כשהוא מהלך, מכל מקום בשעת אמירת פסוק ראשון של קריאת שמע (וברוך-שם כבוד-מלכותו) צריך לקרוא בעמידה או בישיבה, ולא תוך כדי הליכה. ואחר כך אם רוצה להמשיך את הליכתו רשאי לעשות כן. ובדיעבד אפילו אם קרא פסוק ראשון של קריאת שמע כשהוא מהלך וכיוון לבו לפירוש המילים יצא ידי חובה. אך לכתחילה יש להקפיד גם בבית ובבית הכנסת שלא לקרוא קריאת שמע בהליכה, ובכלל ידוע שלא הייתה נוחה דעתם הק' של רבותינו-נשיאינו מהסתובבויות אנה-ואנה במשך התפלה.

הנוסע ברכב וחושש שעד שיגיע למחוז חפצו יעבור זמן קריאת שמע, אם הוא נהג הרכב, עליו לעצור את רכבו ויקרא קריאת שמע, ובשעת הדחק יעצור לפחות בעת אמירת פסוק ראשון (וברוך-שם כבוד-מלכותו לע"ו), אולם אם הוא רק נוסע בכלי רכב ואינו נהג הרכב, יכול לקרוא אפילו את פסוק ראשון של קריאת שמע תוך כדי נסיעה, ובלבד שישיבתם נוחה ובטוחה ויוכלו להתרכז כראוי בעת קריאת שמע.

אחת ממצוות יום הפורים היא מצות משתה ושמחה, כמו שכתוב במגילה: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה". את סעודת הפורים צריכים לקיים ביום, כאמור "ימי משתה", ואם עשה את הסעודה בלילה – לא יצא ידי חובתו. וטוב לעסוק מעט בתורה לפני שיתחיל הסעודה, אך לא יאריך מדי, כדי שלא יימנע מלקיים סעודת פורים.

לפני סעודת פורים מתפללים תפלת מנחה בשעה מוקדמת, בכדי להספיק לערוך סעודת פורים כראוי מבעוד יום. לכתחילה יש להתחיל את הסעודה זמן ניכר לפני השקיעה, על מנת שיוכלו לקיים את מצות המשתה והשמחה מבעוד יום, ומנהגנו להמשיך את הסעודה בליל ט"ו, באופן שזמן חשוב מהסעודה יהיה בלילה. ומי שלא הספיק להתחיל את הסעודה בשעה מוקדמת, יזדרז לאכול כביצה או לפחות כזית לחם, וישתה יין לפני השקיעה.

מצוה להרבות בסעודת פורים ולערוך סעודה נאה ככל האפשר . נוהגים לאכול פת בסעודת פורים וראוי לאכול שיעור של כביצה (54 סמ"ק) או לפחות כזית (27 סמ"ק). כמו כן יש נוהגים לאכול בשר בסעודת פורים, וניתן לקיים מנהג זה בבשר עוף (אך יש שכתבו לאכול בשר בהמה דוקא). ונוהגים לאכול בפורים "קרעפכין" (כיסי בצק ממולאים בבשר).

בירושלים נוהגים כל דיני הפורים ביום ט"ו באדר, ובערי הספיקות קוראים את המגילה ללא ברכה וללא קריאת התורה וועל הניסים ומקיימים את יתר המצוות. בשאר הערים גם מוסיפים בשמחה, ואין אומרים תחנון, ואף אסור להתענות ביום זה.
אָבֵל (ר"ל) נוהג בדיני אבלות בצנעה, אך לא בפרהסיא, ולכן מותר לאָבֵל לשבת על כיסא גבוה, ולנעול נעלי עור. אך ימעט בדברים של שמחה, ולא יצא האבל לבית הכנסת.