הלכה יומית

אצל חסידים מקובלים הידורים וחומרות שונות על פי הנהגת רבותינו נשיאינו, אודות הנהגת הבית והכנת המאכלים בחג הפסח. נוסף להידורים המקובלים שהנהיגו רבותינו נשיאנו ונהוגים אצל החסידים כולם בחג הפסח, ישנם המוסיפים עוד חומרות והידורים משלהם על פי המסורת המשפחתית וכדומה. מסיבה זו פשט המנהג להיזהר לאכול ממאכלים שהוכנו בבית הפרטי בלבד ואף להימנע מלאכול אצל אחרים גם כשידוע שהללו נזהרים כמותם. רבנו הזקן אף אמר: "בפסח אין צריך לכבד זה את זה באכילה ושתייה, אבל מותר ליטול בעצמו", אלא שכמובן יש מצווה להכניס אורחים בחג ולתת להם את האפשרות לקחת ולאכול.

מקובל אצל חסידים כי אוכלים רק פרי או ירק בעל קליפה, ומקלפים אותו לפני האכילה ויש המהדרים לעשות זאת בסכין המיוחדת לכך, שאין משתמשים בה לחיתוך מאכלים. כמו כן נזהרים שלא לאכול בפסח מאכל שנפל על הרצפה, ואם הוא דבר המתקלף והיה קר מקלפים אותו, ויש המקפידים אף שלא להשתמש בכלים צוננים שנפלו על הרצפה ושומרים אותם לפסח הבא, אף שמעיקר הדין ניתן לשטפם היטב ולהשתמש בהם.

איסור אכילת קטניות בפסח הוא מנהג שהתקבל בחלק גדול מקהילות ישראל כתוספת הרחקה מאכילת חמץ בחג הפסח, מפני שישנו דמיון בין תבשילי קטניות לתבשילי דגן, מה שעלול לגרום להחלפה ביניהם, ובפרט אצל אלו שאינם בקיאים במיני המאכלים, שיורו היתר לעצמם לבשל ולאפות בקמח דגן. טעם נוסף מפני החשש שמיני דגן התערבבו עם הקטניות כבר בעת קצירתן ואיסופן אל השקים. ולמעשה קבעו חכמי ישראל את איסור הקטניות כאיסור גמור בפסח (לבני אשכנז), ואין משתמשים בהם ואף לא במוצריהם – כגון בשמנים המונפקים מקטניות. אלא שאין צורך למכרם לנכרי קודם החג, ומותר לשהותם בבית בפסח ואף מותרים הן בהנאה.