הלכה יומית

מתקנת כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ שבשבת מברכים לפני תפלת שחרית אומרים את כל התהלים בהשכמה, ובציבור דוקא. יחד עם זאת, אמירת התהלים קודם התפלה אינה דוחה תפילה בציבור. ומי שאינו יכול לגמור את אמירת ספר התהלים לפני התפילה, ישלים אמירתו במהלך היום. בשבת מברכים קודם אמירת התהלים יש הנוהגים לומר פסוקי 'לכו נרננה' וכן לאחר סיום התהלים פסוקי 'מי יתן'. את תקנת אמירת התהלים בשבת מברכים יש לשמור והיא נוגעת לו, לבניו ולבני בניו.

אם יש בבית הכנסת חיוב, תוך אחד עשר חודש לפטירת אביו או אמו, או ביום היאָרצייט (יום השנה) לפטירת אביו או אמו. יאמר קדיש לאחר כל אחד מחמשת ספרי התהלים. לפני אמירת הקדיש יאמר את ה'יהי רצון'. אך אם אין חיוב בבית הכנסת, יאמרו קדיש אחד בסיום אמירת כל ספר התהלים. ויש הנוהגים (כשאינם 'חיוב' לומר קדיש) שלא לומר את ה'יהי רצון' בין ספר לספר, כי אם בסוף אמירת כל התהלים (ואז יש לאומרו בלשון רבים, היינו שהיה"ר ילך על כל הספרים שקרא), וכן הוא מנהג הרבי. אחרי אמירת התהלים יש ללמוד מאמר חסידות באופן המובן לכולם.

שבת שלפני ראש חודש נקראת "שבת מברכים", ובה מברכים את החודש (מלבד בשבת שלפני ראש השנה, שאז אין מברכים את החודש). בטעם מנהג ברכת החודש כתבו הפוסקים שזכר למצוות קידוש החודש, נוהגים בשבת שלפני ראש חודש להכריז את היום בו יחול ראש חודש ולברכו, ולכן נהגו להזכיר את זמן המולד, טעם נוסף למנהג זה הוא בכדי לפרסם את מועד ר"ח שיזהרו בהלכותיו. בעת אמירת ברכת החודש הקהל עומדים, והש"ץ אוחז ספר תורה בידו. כאשר ראש חודש חל בשבת קודש וביום ראשון, אומרים "ביום השבת קודש ולמחרתו ביום הראשון".

בכל יום שאין אומרים בו תחנון כשחל בחול – כשחל בשבת אין אומרים "אב הרחמים". כמו כן כשיש בבית הכנסת חתן או מילה, אין אומרים "אב הרחמים". בשבת מברכים אין אומרים "אב הרחמים", מלבד בשבת מברכים חודש סיון – שאז אומרים "אב הרחמים". וכן בשבת שלפני ראש השנה (שאין אומרים נוסח ברכת החודש) אומרים "אב הרחמים".

שבת מברכים הוא 'יום התוועדות' – נוהגים לערוך במהלך השבת התוועדות במסיבת אחים כנהוג בין החסידים, לעורר ולהתעורר לחזק מנהגי החסידות ודרכי החסידים. ההתוועדות צריכה להשפיע על לימוד התורה וקיום המצוות שלאחרי זה, ומכל שכן על עבודת האדם לקונו.

ההתוועדות צריכה להתקיים בבית הכנסת. מועד ההתוועדות – בשבת או במוצאי שבת – כפי הזמן שיקבעו מתאים לתנאי המקום, מקום דירתם להצלחה בגשמיות וברוחניות. יש לסדר את ההתוועדות כך שיספיקו לסעוד סעודת שבת כל אחד בביתו, באופן שתבוא ההשפעה מההתוועדות לבית עוד ביום השבת. כדאי שגם הנשים תערוכנה התוועדות ב'שבת מברכים' או במוצאי שבת.

מעבר לאבלות על פטירת תלמידי רבי עקיבא בימים שבין חג הפסח לחג השבועות. בעת מסעות הצלב, צרות רבות פקדו את ישראל, פרעות אלו התחוללו ברובם בימי ספירת העומר. כמו כן מאוחר יותר בשנים ת"ח ות"ט לאלף השישי, שוב אירעו רציחות נוראות במזרח אירופה במהלכן יהודים רבים נרצחו; וחלק גדול מאירועים אלו התחוללו אף הם בימי הספירה. מסיבה זו נהוג לומר את תפלת "אב הרחמים" שחוברה על אסונות אלו בכל שבתות חודש אייר ואפילו בשבת מברכים החודש סיון, אבל לא כשמברכים חודש אייר.

לבד מאסון פטירתם של תלמידי רבי עקיבא בימי הספירה, צרות נוספות התרחשו כאלף שנים לאחר מכן, בעת מסעות הצלב, התחוללו ברובם בימי ספירת העומר. כמו כן מאוחר יותר בשנים ת"ח ות"ט לאלף השישי, שוב אירעו רציחות נוראות במזרח אירופה במהלכן יהודים רבים נרצחו; וחלק גדול מפרעות אלו אירעו אף הם בימי הספירה. מסיבה זו נהוג לומר את תפלת "אב הרחמים" שחוברה על אסונות אלו בכל שבתות חודש אייר ואפילו בשבת מברכים החודש סיון.

על הפסוק: "החודש הזה לכם", דרשו חכמים: הראה לו הקב"ה למשה רבנו את צורת הלבנה בחידושה, ואמר: "עדות זו תהא מסורה לכם". כלומר, לדיינים סמוכים שנסמכו איש מפי איש עד משה רבנו, שיקדשו את החודש על פי עדותם של עדים כשרים, שראו את הלבנה בחידושה. במרוצת הדורות רבו הגזירות על ישראל, ובין היתר גזרו על מצוות קידוש החודש, משראה זאת הלל נשיאה, עמדו הוא ובית דינו תוך מחשבה לעתיד, וחישבו את החודשים והשנים הבאות, וקידשו אותם עד סוף האלף השישי לבריאה. כזכר למצוות קידוש החודש, נהוג כיום להכריז בשבת שלפני ראש חודש את היום בו יחול ראש חודש ולברכו, ואף מכריזים את זמן המולד. טעם נוסף למנהג זה הוא, לפרסם את יום ראש חודש שיזהרו העם בהלכותיו.