הלכה יומית

בראשי-החדשים היו מקריבים בבית המקדש שעיר כפרה, בטעם הקרבתו אמרו חכמים, שלאחר שאמר ה' ללבנה "לכי ומעטי את עצמך", ניחם אותה ה' בזה שישראל ימנו על פיה את החודשים, ומשעדיין לא התנחמה אמר ה' לישראל: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח". מעבר לכך נמנה ראש-חודש בתורה יחד עם שאר המועדים שמקריבים בהם קרבנות מוסף, ואף היו תוקעים בו בחצוצרות, כאמור: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות". ומצינו בדברי הנביאים שהיו נוהגים לערוך סעודות לכבוד ראש-חודש. וגם כיום אסור להצטער ולהתענות בו וכן אין חתן-וכלה מתענים בו ביום חופתם, אלא ביום שלפניו, וכן אין אומרים בו תחנון, ואף מצווה להרבות בסעודת ראש חודש; ובדורנו הורה הרבי שכל ראש חודש יערכו בכל מקום התוועדויות של שמחה והחלטות טובות ולברך איש את רעהו בכל הברכות הטובות.

על-אף קדושת היום, מותר ראש-חודש בעשיית מלאכה. אלא שנהגו נשים שלא לעשות מלאכה בראש-חודש. בטעם הדבר אמרו, שכשם ששלשת הרגלים נתקנו כנגד האבות, כך י"ב ראשי-החדשים נתקנו כנגד השבטים, ולאחר חטא-העגל ניטלו מהם מועדים אלו ונתנו לנשותיהם, כיוון שלא חטאו בו נתן להן ה' את שכרן "שהן משמרות ראשי-חודשים". ומשום כך יש הנוהגות בראשי-חדשים להימנע ממלאכות שונות כתפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ שלא לצורך היום; אך מלאכות הנעשות לצורך פרנסה, לא קיבלו הנשים לאסור, ומותרות בהן. וכתבו הפוסקים שאף מי שלא נהגה איסור עשיית מלאכה, ראוי שתקבל על עצמה פרישות ממלאכה כלשהי בראש-חודש.

מנהג עתיק ללמוד בכל ראש-חודש פסוק אחד עם פירוש רש"י, וניתן להוסיף פירושים נוספים, מפרק התהילים המתאים למספר שנות חייו, ואם הפרק מכיל פחות מי"ב פסוקים, וכן בשנת העיבור, חוזרים ללמוד את הפרק שוב עד שיעלה כמספר חודשי השנה; ואם הפרק מרובה בפסוקים, לומדים שניים או יותר פסוקים בכל ראש-חודש.