הלכה יומית

אסור להתחיל ללמוד תורה בהגיע זמן ההדלקה, אבל קודם שהגיע זמן ההדלקה, מעיקר הדין מותר להתחיל ללמוד אפילו בחצי השעה שקודם זמן ההדלקה עד שקיעת־החמה, ואם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק מלימודו בהגיע זמן ההדלקה. אך אם עבר והתחיל ללמוד בזמן ההדלקה, צריך להפסיק ולהדליק. אלא שלמעשה נהוג שבבוא זמן ההדלקה מפסיקים כולם מהלימוד ואף מי שהתחיל בהיתר, בכדי לקיים את מצוות נר חנוכה בזמנה. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפילת "מנחה" לתפילת "מעריב" לאחר שקיעת־החמה, ואם לא מתאפשר הדבר ונאלץ להדליק לאחר צאת־הכוכבים, עליו להתפלל "מעריב" קודם להדלקה, אלא־אם־כן דרכו להתפלל "מעריב" בקביעות בשעה מסוימת בכל השנה, יכול להדליק תחלה ויתפלל בשעה הקבועה.

כיוון שנשים חייבות במצוות נר־חנוכה, אף שאינן מדליקות בעצמן, ראוי שימנעו מלכתחילה מאכילה, מעשיית מלאכה, משינה ולימוד קודם ההדלקה. ובעת הצורך יש להקל להן במלאכה או לימוד כגון לימוד לצורך בחינה וכדומה, ולגבי אכילה כתבו הפוסקים שניתן להקל בעת־הצורך, אלא שלמעשה טוב יותר שימנעו מאכילת קבע, ויאכלו מאכלים שברכתם האחרונה היא "בורא־נפשות", או פת ומזונות פחות מכביצה.

מעיקר הדין החל מחצי השעה קודם זמן ההדלקה, הרוצה לאכול יותר משיעור כביצה – 54 גרם – פת או עוגה, או יתר העיסוקים שהוזכרו בהלכות הקודמות, רשאי למנות אדם אמין שיזכירהו בהגיע זמן ההדלקה להדליק. כמו כן יוכל להתחיל לעסוק במלאכה במידה וממנה אדם אחר שיזכיר לו, אלא שיש המדייקים מלשון אדמו"ר הזקן שלא לסמוך על כך לכתחילה, אלא לצורך דבר מצווה כמו לימוד־תורה או סעודת מצווה.

תקנו חכמים להודות ולהלל לה' באמירת פרקי ההלל שבתהלים, ברגלים שנקראו "מועד" ונאסרו במלאכה ואף התייחדו בקרבנותיהם. מעבר לתקנת קריאת ההלל ברגלים, נהגו ישראל לומר את ההלל בששת הימים האחרונים של פסח אף שלא התייחדו בקרבנות בפני עצמם כבחג הסוכות, וכן בראשי חודשים; ובכדי שיהיה ברור שהלל זה נאמר מצד המנהג ולא כחובה, מדלגים על שני חלקים מתוך הלל השלם. ובחנוכה הנהיגו לומר הלל שלם מפני גודל הנס שאירע בו למרות שזהו רק מנהג; ונחלקו הפוסקים לגבי הברכה על ההלל בימים שאין גומרים אותו. ולמעשה מנהג חסידים שמברכים על ההלל בתחילתו ובסופו בחשאי גם בימים שאין גומרים בהם את ההלל, וכן המתפלל ביחידות מברך.

אודות זמן הדלקת נר־חנוכה אמרו חכמים: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי למנוע מצב של שכחה, ניתנו מספר הגבלות בעיסוקים שונים עד להדלקת נרות חנוכה. כך למשל, החל מחצי השעה קודם זמן־ההדלקה, אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" – 54 גרם – עד שידליק את נרות־חנוכה, והסיבה לכך היא שאולי האכילה שלו תתארך יותר מידי וישכח להדליק את הנרות. אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות וכן כל המשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא־נפשות", מותר לאכול אותם קודם הדלקת־הנרות. ואם התחיל לאכול בתוך חצי־השעה שקודם זמן־ההדלקה, צריך להפסיק לאכול ולהדליק את הנרות בזמן. אך אם התחיל לאכול בזמן שעדיין היה מותר (זאת אומרת לפני החצי־שעה של זמן ההדלקה), מעיקר הדין לא חייב להפסיק, אך לכתחילה טוב שיפסיק, וכתבו הפוסקים ששינה קודם הדלקת הנרות אסורה אפילו בשינת עראי בלבד.

אסור להתחיל במלאכה, מחצי השעה שקודם זמן־ההדלקה, שמא ישכח להדליק. ואם התחיל עליו להפסיק את המלאכה, וגם כשהתחיל בהיתר לפני החצי שעה טוב שיפסיק, עד שידליק את הנרות. לאחר ההדלקה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכות כמו לכבס ועוד, אמנם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף לגברים אסור לעשות מלאכה בזמן זה; אולם למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה ליד הנרות. ונחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי־שעה, או לכל־היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

כשיוצאים מהבית בערבי החנוכה לאירועים משפחתיים או מכל סיבה אחרת, לכתחילה יש לסדר את הנסיעה בצורה כזו שיוכלו לצאת מהבית לאחר הדלקת־הנרות בזמנם. אבל אם יש צורך להקדים ולנסוע לפני השקיעה, ובפרט לפני "פלג־המנחה", ידליקו כשיחזרו לביתם אחרי האירוע, במידה ויודעים בוודאות שישובו לפני עלות־השחר. אבל אם אינם בטוחים שיספיקו לשוב לביתם ולהדליק לפני עלות־השחר, יאחרו את יציאתם וידליקו מיד אחרי השקיעה מבלי להמתין חצי שעה ליד הנרות, ובאין ברירה ידליקו לאחר "פלג־המנחה" ללא ברכה, מכיון שקודם השקיעה לא ניתן לברך על ההדלקה.

החל מתקופת הגאונים הנהיגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת בברכה. יש שכתבו שתקנה זו באה בעקבות כך שלא היו יכולים לקיים המצוה כתיקונה להדליק בפתח הבית מבחוץ מפני שיד האומות הייתה תקיפה, ולכן תקנו שידליקו בציבור ובכך יפרסמו את הנס ברבים; ויש שנמקו שתקנה זו נועדה מעיקרה עבור האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים, ותקנה זו עדיין בתקפה עומדת מפני שיש בזה פרסום גדול להשי"ת וקידוש שמו כשמברכים אותו ברבים, ועל דרך שהייתה ההדלקה בבית המקדש עושים מעין זה בבתי הכנסיות הנקראים "מקדש מעט". וכיום אין יוצאים בהדלקה זו.

את נרות החנוכה מדליקים בבית הכנסת – בברכה – בתפלת מנחה החל מפלג המנחה (- שעה ורבע זמנית לפני השקיעה. וגם אם החלו להתפלל לפני פלג המנחה, והגיעו ל"עלינו לשבח" אחרי פלג המנחה – ידליקו ויברכו). בכל יום, החל מיום כ"ד כסלו, ערב חנוכה, מדליקים בבית הכנסת בכל יום כמספר הנרות שידליקו בלילה הקרוב. את הנרות מדליקים אחרי אמירת קדיש שלם, לפני "עלינו לשבח".

את ההחנוכיה בבית הכנסת מציבים מעל עשרה טפחים (80 ס"מ) מהריצפה, ולא מתחשבים בכיוון התפילה, אלא בין במדינות שמתפללים למזרח (הנמצאים מערבית לירושלים) ובין במדינות המתפללים למערב (הנמצאים מזרחית לירושלים) וכו' – בכל אופן מניחים החנוכיה בסמיכות לכותל הדרומי. והנרות יעמדו לאורך הכותל – ממזרח למערב. והמדליק עומד כשפניו לצד דרום (ולא שיעמוד בין החנוכיה לכותל).

המדליק בבית הכנסת ביום הראשון מברך שהחיינו. וכאשר מדליק לאחר מכן בביתו לא ישוב ויברך שהחיינו, אלא אם כן מדליק להוציא גם את בני ביתו ידי חובתם. את שאר הברכות ("להדליק נר חנוכה" ו"שעשה נסים" ) ישוב ויברך בביתו אף אם מתגורר לבדו אָבֵל (תוך שנים עשר חודש לפטירת אביו או אמו, או תוך שלושים יום לפטירת שאר הקרובים שמתאבלים עליהם) לא ידליק ביום הראשון את הנרות בבית הכנסת, כי לא ראוי שיברך ברכת "שהחיינו" בציבור. אמנם בשאר הימים יכול אָבֵל להדליק בבית הכנסת. לאחר שסיים להדליק את כל הנרות, אומרים הקהל "הנרות הללו".

לכתחילה צריך שיהיו עשרה אנשים בבית הכנסת בשעת ההדלקה. אם אין עשרה נוכחים בבית הכנסת, אך ידוע שיהיו עשרה שיראו את הנרות דולקים במשך הזמן – ידליק ויברך. לכן, אם התפללו מנחה בערב שבת לפני פלג המנחה – יש להדליק את הנרות לפני כניסת השבת, והמדליקן אז יברך אף אם אין עשרה, כיון שבסופו של דבר יגיעו הציבור לקראת "קבלת שבת" ויהיה מנין שיראו את הנרות.