הלכה יומית

כשרוצים לכסות הספר מפאת כבודו לפני שמחתלים את הילדים וכדומה, יש להקפיד שאחד מן הכיסויים יהיה כיסוי שאינו מיוחד להם. ולגבי כריכת הספר או הניילון העוטף אותו דנו הפוסקים האם נחשבים כאחד מכיסויי הספר או שהנם חלק ממנו ואינם נחשבים ככיסוי, ולמעשה כתבו הפוסקים שהמחמיר בזה ומכסה בשני כיסויים נוספים חוץ מן הכריכה תבוא עליו ברכה.

כשרוצים לכסות הספר מפאת כבודו לפני שמחתלים את הילדים וכדומה, יש להקפיד שאחד מן הכיסויים יהיה כיסוי שאינו מיוחד להם. ולגבי כריכת הספר או הניילון העוטף אותו דנו הפוסקים האם נחשבים כאחד מכיסויי הספר או שהנם חלק ממנו ואינם נחשבים ככיסוי, ולמעשה כתבו הפוסקים שהמחמיר בזה ומכסה בשני כיסויים נוספים חוץ מן הכריכה תבוא עליו ברכה.

מניחים חומשים על-גבי נביאים וכתובים, אך לא להיפך. וכתבו הפוסקים שניתן להניח תורה שבכתב על גבי תורה שבעל פה אך לא להיפך, ולגבי קדושת הסידור, קדושתו כנביאים וכתובים, ואין להניח עליו תורה שבע"פ. ויש המחמירים אף שלא להניח ספרי ראשונים ואחרונים על ספרי הש"ס. ובספר 'החינוך והמחנך' נכתב בשם הרחמ"א חודקוב ע"ה, לחנך את הילדים שידעו איזה ספר מותר לשים על ספר אחר, והוסיף כי יש "ללמוד מכ"ק אדמו"ר שליט"א, שמדייק ביותר בכבוד הספרים . . וזאת מבלי התחשב עם כך שכל רגע מזמנו ספור ומדוד".

בהמשך להוראת הרבי לעשיית חדרם של הילדים כ"מקדש-מעט", עורר הרבי כי יש לרכוש להם ספרי קודש ולהניחם בחדרם. וכיוון שהספרים נמצאים בחדרי הפעוטות יש לשים לב להקפיד על כבודם. משום כך בחדרים בהם מחליפים חיתולים לתינוקות או שהם מתלבשים בהם וכדומה בקביעות, יש להניח את ספרי הקודש ותשמישי הקדושה במקום שמוגדר מבחינה הלכתית כרשות נפרדת, שבה יכולים הספרים להיות גלויים ללא חשש. ולדוגמא: מעל שידה שגובהה מעל עשרה טפחים (כ-80 ס"מ), וכן ניתן להניחם בתוך ארון שהנפח שלו יותר מ-40 סאה (=48X48 ס"מ ובגובה 144 ס"מ).

במידה ואין אפשרות בחדר לעשות רשות נפרדת עבור הספרים ע"י התקנת שידה בגובה הדרוש מבחינה הלכתית, ניתן להחזיק את הספרים בחדר כאשר מכסים אותם בשני כיסויים. וכתבו הפוסקים שכיסוי שנכפל, כגון בגד מקופל, נחשב כשני כיסויים, וכן אם הכיסויים הם רק מלמעלה ומהצדדים אע״פ שמלמטה אינו מכוסה בפני עצמו אלא רק השולחן מכסהו – הרי זה נחשב למכוסה. אולם בגד שנתפר משני בדים, כגון ציפית לכרית נחשב ככיסוי אחד. וצריך שאחד מן הכיסויים יהיה אטום ולא שקוף, ואפילו כשישנם כמה כיסויים שקופים הרי הם חשובים ככיסוי אחד.

נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", וביארו חכמים שמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו. אודות קיום מצווה זו בימינו דנו הפוסקים, והיו שהביאו להלכה את דעת הרא"ש, שביאר כי מטרת המצווה היא שיהיו בהישג יד ספרים בהם יוכל ללמוד תורה. ובדורות הראשונים היו אכן למדים מתוך ספרי תורה, אולם לאחר שהתחילו ללמוד מתוך ספרי קודש, מצווה זו מתקיימת בספרי קודש המודפסים. ועל כן ברכישת ספרי קודש מקיימים את מצוות כתיבת ספר תורה.

נאמר בגמרא: "אסור לישב על גבי מטה שספר-תורה מונח עליה". וכתבו הפוסקים, שמשום מידת חסידות, יש להגביה את ספר התורה שלושה טפחים – וטוב יותר שיהיה גבוהה עשרה טפחים, אף שמצד הדין די בהגבהה של טפח אחד. ואף שהדבר אמור בספר תורה, יש לנהוג כך אף ביתר ספרי קודש. אולם לגבי ספרים המונחים בארון על יד הקיר, או בארגז על הרצפה, יש להקל ואין צורך שיהיו גבוהים אפילו טפח. כמו כן, אסור לשבת על ספסל שמונחים עליו ספרי-קודש, אלא אם כן מניח תחתיהם דבר גבוה קצת, ויש שהצריכו שיהיה אותו דבר בגובה טפח, וכתבו הפוסקים שהמחמיר בזה תבוא עליו הברכה.

נאמר בירושלמי: "ספרים שזכת בהן א"י אין מוציאין אותם חו"ל". כלומר, ספרים שבארץ-ישראל אסור להוציאם לחו"ל. ויש שכתבו הדבר אמור לא רק בספרי תורה אלא אף בשאר ספרי-קודש של תורה שבעל-פה. ודנו הפוסקים האחרונים מדוע כעת לא שמענו שיקפידו על כך והדבר לא נפסק הלכה למעשה; יש שכתבו שאיסור הוצאת ספרים היה רק בזמן חז"ל, שחששו משממת ארץ-ישראל ללא ספרייה. ויש שכתבו שאמנם היה מן הראוי שיתנו בכל ספר בארץ-ישראל- שיוכלו להוציאו לחו"ל. אולם למעשה כתבו הפוסקים, שכיוון שהיום הספרים מודפסים, עצם תעשיית הדפוס מהווה כהתניה מפורשת להפצתם בכל מקום אפשרי ואף בחו"ל, ולכן אין כל חשש בהוצאת הספרים לחו"ל.

אודות כתב האשורי – הכתב בו כותבים ספר תורה, נחלקו התנאים, ולכמה מהם "בכתב זה ניתנה תורה לישראל". בכך באו לשלול ולחלוק על הדעות הסוברות כי התורה נתנה בכתב עברי. וכך עולה מפשטות לשון התלמוד במה מקומות. הרמב"ם אף הוסיף שמחמת קדושת אותיות אלו נמנעו מלהשתמש בו לדברי חולין ולכן ניתן למצוא במטבעות ובכתבים עתיקים כתבים אחרים, ולא הכתב האשורי. הרמ"א אף כתב, שאין להשתמש בכתב אשורי לדברי חולין, וכך אף הורה הרבי להימנע משימוש בכתב זה אם אין בו צורך בחינוך והוראה. וכתבו הפוסקים שאם עבר והשתמש בכתב זה לדברי חולין כמו הדפסת הזמנות, אין בהן חיוב גניזה אך אין לזורקו בבזיון.

בהלכה הקודמת התבאר שאין להשתמש בכתב אשורי לדברי חולין, אולם יש לציין כי אף בספרי קודש הורה הרבי להימנע מכך. בעקבות כך נשאל הרבי אודות הנהגתו בשנת תש"ז כאשר ערך את ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש והדפיס בו צילום ממגילת אדמו"ר מהר"ש, וביאר זאת הרבי בין היתר משום שהיה בכך הוראה לרבים באופן כתיבתה. מכך שאף לדברי קודש אין להשתמש בכתב זה ללא סיבה. כאמור בהלכה הקודמת, בעבר היו אף נמנעים מהדפסת דברי תורה בכלל בכתב מרובע, אלא רק בכתב המכונה "כתב רש"י", אולם כחלק ממגמתו של הרבי להנגשת לימוד תורת החסידות, הורה הרבי להשתמש בכתב מרובע בהדפסת הספרים, בכדי להקל על הלומדים.