הלכה יומית

כתבו הפוסקים: ”נוהגים להתענות בעשרים בסיון בכל מלכות פולין“, מחמת ריבוי הצרות שאירעו לעם ישראל ביום זה, הן בשנת ד‘ אלפים תתקל"א, והן בגזירות ת“ח ות“ט. אולם הרבי מציין שרבותינו-נשיאינו לא נהגו לצום ביום זה אפילו בזמן שכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ היה בפולין, וכמה נהגו אז להתענות. כיום ציון מאורעות יום זה, בא לידי ביטוי בעיקר בשבת מברכים חודש סיוון באמירת "אב-הרחמים", ובקינות לתשעה באב שחוברו עליהן. ולגבי עריכת חתונות ביום כ' סיון, יש שנהגו לערוך נישואין ביום זה, אולם יש שהחמירו שלא לעשות בו חתונות, ויש אומרים אף בשם הרבי – שראוי לא לערוך את החופה מבעוד-יום, אלא במוצאי כ' סיון.

אמרו חכמים: "מבטלין תלמוד תורה .. להכנסת כלה", ומצווה זו נמנית בין הדברים שאין להם שיעור. ולכן כתבו הפוסקים שאף אם יש די אנשים שמשתתפים בחתונה, עדיין יש חיוב על כל אחד ליטול חלק בשמחה. ויש שכתבו שרק על מי שנוכח במקום ורואה את הכלה נכנסת לחופה מוטל עליו החיוב לבטל מלימודו ולהשתתף בשמחה, אך מי שאינו נוכח במקום ועוסק בתורה אינו חייב. אולם יש שכתבו, שבכל מצב יש חיוב לבוא ולהשתתף בשמחה כפי שעולה מפשטות הגמרא והראשונים; אלא שבדורנו כתבו האחרונים ללמד זכות על מי שלא משתתף בריבוי החתונות, כשאינו קרוב ממש לחתן או הכלה וכמה טעמים נאמרו בדבר.

ככלל, הורו חכמים שהאומר דבר לחברו, גם שלא בסוד, אסור לספרו לאחרים עד שיורה לו על כך בפירוש. איסור זה הוא אף לקרובים לאדם ביותר. על אף שבשטר הכתובה ישנה התחייבות בין בני הזוג "ואל יעלימו זו מזה", יש שכתבו שלאמירה זו אין תוקף התחייבות של ממש, אלא היא נאמרת כברכה לחיים של שלום אחווה ורעות תוך שקיפות ואמון ביניהם. ויש שכתבו לעומתם שאמירה זו אכן מחייבת את בני הזוג שלא להעלים דבר, אלא שגם לשיטתם התחייבות זו היא במה שקשור לנכסיהם וחייהם המשותפים. אך לגבי סוד אינו קשור לחייהם ונאסר על האדם לגלותו, ברור שבכלל האיסור הוא לגלות לאשתו.