הלכה יומית

אסור להאכיל בעלי חיים מאכלים שיש בהם קדושת שביעית הראויים למאכל אדם, וכן אסור להאכילם ספיחים. קופים שאינם אוכלים מאכל אחר מלבד מאכל אדם, אם אין אפשרות אחרת – מותר לבעליהם להאכילם מאכלים שיש בהם קדושת שביעית לצורך קיומם. אמנם המבקר בגן חיות ורוצה להאכילם כתחביב, יניח את הפרי והבע"ח ייקח מעצמו. עוד כתבו הפוסקים שמחמירים שלא להשליך גרעיני פרי למקום שיכול להשתרש באדמה ולצמוח, וכן אם נותנים גרעינים לבעלי חיים על-גבי אדמה, יזהרו לתת להם כשיעור שיאכלו בו ביום או ליומיים בלבד.

אין להשתמש למים אחרונים במיץ שהופק מפירות שביעית, כיון שבכך הולך הוא לאיבוד. כאשר מברכים ברכת המזון על כוס יין וכן בשאר 'כוס של ברכה', נוהגים למלא יין עד שיישפך מהגביע, אלא שמקפידים שיישפך לתוך כלי שלם ולא על הארץ, שלא יגרם בזיון על ידי כך. ואף ביין הקדוש בקדושת שביעית אין איסור לברך ברהמ"ז ולמלא את הגביע על גדותיו, וכן יעשה בקידוש ובהבדלה, ויש שכתבו שלא יכבה הנר ביין וכן לא יניח היין על עיניו, ובליל הסדר לא ישפוך היין באמירת עשר המכות (אלא שיש המקלים בזה מכיוון שזו כמות יין קטנה ואין בה חשיבות).

נאמר: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חכמים: "'לאכלה' – ולא לסחורה", "'לאכלה' – ולא להפסד", כלומר ששימוש בגידולי הארץ של שנת שמיטה שאינו כייעודם הרגיל – נחשב הפסד. קדושת השביעית חלה על כל גידולי הארץ שנועדו למאכל אדם ובהמה, ומותר לאדם לקטפם לצורך ביתו, ויש לנהוג בהם בקדושה. כמו כן מותר להשתמש בפירות שביעית לכל שימוש (מלבד סחורה), אך רק בדרך השימוש המקובלת לאותו הדבר. לכן, דבר העומד לאכילה בלבד – אין להשתמש בו לדברים אחרים.

אין להפסיד פירות שביעית. יש להיזהר לא לפורר ולא לקלקל פירות שביעית, או חלק חשוב מהם, אלא אם כן כך היא דרך אכילתו. כמו כן אסור לאכול פירות שביעית אכילה גסה (כלומר, אדם השבע וקץ במזונו, אם מוסיף ואוכל הרי זה נקרא אכילה גסה. ואין אכילה כזו נכללת בדברי האמור "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה").

פירות וירקות שהדרך לאכלם בין חיים ובין מבושלים, יאכלם כפי שירצה, חיים או מבושלים. וכן פירות שרגילים לעשות מהם קומפוט כתפוחים וכדומה – מותר לבשלם לעשות מהם קומפוט. פירות וירקות שאין דרך רוב העולם לבשלם, אך יש מקום מסוים או עדה מסוימת הנוהגים לבשלם לעיתים קרובות – הרי זה נחשב דרך אכילה ומותר להם לעשות כן. מותר לייבש פרי שדרכו בכך. מותר לעשות ריבה (ממרח המתקבל מבישול פירות או ירקות וסוכר, עד התקרשות הנוזלים שבו) מפירות שביעית, מפירות שהדרך לעשות מהם ריבה. מותר לקלף ולרסק עבור ילדים קטנים, כיוון שכך הוא דרך אכילתם, אך יש לאסוף את מה שישאירו אחריהם ולהניח את השיריים במקום המיוחד לשיירי שביעית.

פירות וירקות שהדרך לאכלם רק חיים – לא יבשלם ולא יאפם. וכן להיפך, פירות וירקות שהדרך לאכלם מבושלים – לא יאכלם חיים. ואפילו התחילו להתבשל ולא התבשלו כל צרכם, אין לאכלם. דבר שדרכו להיאכל מבושל לגמרי – אין לבשלו חצי בישולו. וכן דבר הנאכל חי, אין לכבוש אותו עשרים וארבע שעות בנוזלים כי כבישה היא כבישול. ודבר שרגילים רק לכבשו אין לבשלו. עבר ובישל דבר הנאכל חי – מותר לאכלו ואינו נאסר.

מותר להריח בפירות שביעית, וכן לתלותם לנוי (לדוגמא הנוהגים בתליית פירות בסוכה יכולים לתלותם), באם לא פוגמים אותם אלא הם נשארים שלמים. דבר שיש בו קדושת שביעית אסור להשליכו לדלי (פח) המיועד לאשפה. אלא יניחו (אם אין מי שיאכל ממנו) במקום מיוחד עד שייפסד. ולא יניחו במקום שמצויים בו שרצים וחרקים, ואף לא כנגד השמש. יש מחמירים שלא להשליכו לאשפה אפילו בתוך שקית ניילון סגורה, ויש המתירים בשקית סגורה וכן הוא המנהג.

כאשר מכינים מיכל המיועד לשיירי פירות שביעית, יש לשים לב שלא להניח בו פירות שביעית העשויים להתקלקל מיידית כתוצאה מכך שמכניסם עם פירות שהחלו להתקלקל, אלא אם כן יעטוף אותם בשקית ניילון. מותר להסיר מפירות שביעית חלקים נגועים וחלקים שהחלו להירקב, כדרך כל השנים. אם החתיכה שהסיר (או אפילו חלק קטן ממנה) לא נפסלה עדיין לגמרי מאכילה, יש בה קדושה.

גרעיני פירות העומדים לאכילה, חלה עליהם קדושת שביעית. ועל כן בגרעיני זיתים, תמרים ואפרסקים (שנשאר עליהם חתיכת פרי) יש בהם קדושת שביעית. ואם אינו רוצה לאכלם פקעה מהם קדושת שביעית ומותר לאבדם. עלים העומדים לאכילה, כדוגמת עלי הגפנים, יש בהם קדושת שביעית. כמו כן עלי שיח "גת", שאינם עומדים לאכילה אך משתמשים בהם ללעיסה, יש בהם קדושת שביעית. עלי ירק (כגון חסה, כרוב) מעופשים שדרך הגנן להשליכם – אין בהם קדושת שביעית. אך עלים שהחלו מעט להתקלקל והדרך למכרם, וראויים לאכילה על ידי הדחק, יש בהם קדושת שביעית.

בפירות שביעית חלה קדושה, וחובה לשמור על קדושת הפירות ולא להפסידם ולהשחיתם. קדושת השביעית חלה על כל גידולי הארץ שנועדו למאכל אדם ובהמה, וגם הצומח בעציץ שאינו נקוב, יש בו קדושת שביעית; כל הפירות הקדושים בקדושת שביעית מותר לאדם לקטפם לצורך ביתו, ומותר להשתמש לכל שימוש (מלבד סחורה), אך רק בדרך השימוש המקובלת לאותו הדבר. וכפי שנאמר "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חכמים: "'לאכלה' – ולא לסחורה", "'לאכלה' – ולא להפסד", כך ששימוש בגידולי הארץ שאינו כייעודם הרגיל – נחשב הפסד.

גם על פירות ועשבים שנועדו לסיכת הגוף או לצביעת בגדים חלים דיני קדושת שביעית, כיוון שהנאתם דומה להנאת אכילה בכך שההנאה באה יחד עם כילוי המאכל, שכן בעת ההנאה מסיכת הגוף בשמן, מתכלה השמן. אולם על עצים ועשבים שנועדו להסקה לא חלה קדושת שביעית, כיוון שהעצים מתבערים תחלה ורק אחר כך נהנים מהחום המתפשט מהם. כמו כן קדושת שביעית אינה חלה על מיני צומח שנועדו לתרופות בלבד ולא להנאה אחרת, כיוון שהם מיועדים לחולים בלבד, שלא כמו מאכלים שנועדו לכל.

תבשיל שמעורבים בו פירות שביעית עם דברים אחרים שאין בהם קדושת שביעית (בשר, דגים וכדומה, או פירות שנה אחרת); וכן אם נתן בתבשיל תבלין שיש בהם קדושת שביעית – יש לנהוג קדושת שביעית בכל התבשיל. ואם טעם פירות השביעית אינו נרגש בתבשיל – אין בו קדושת שביעית. אך אם עירב פירות שביעית יחד עם פירות שישית וכולם בני אותו המין (כגון שעירב תפוחים של שביעית בתפוחים של שישית), אינם בטלים לעולם.