הלכה יומית

ביום י"ג באדר מתענים, יום צום זה נקרא בשם "תענית אסתר", הטעם ע"כ שנקראת התענית בשם "תענית אסתר", הוא משום שביום מלחמה אלו שלא נלחמים צריכים לצום, ומכיון שבי"ג באדר היו כל היהודים צריכים "לעמוד על נפשם", ומובן שלא יכלו להתענות, משא"כ אסתר שהיא היחידה שהיה ביכולתה לצום, ולכן נקבעה התענית שביום זה על שמה. מעלתה של תענית אסתר היא בכך שלא נקבעה על מאורע מצער, ולכן אף בזמן הגאולה – כאשר כל הצומות יתבטלו – יום זה ישאר, מכיוון שזהו יום נעלה של עת רצון, וממילא מסתבר שלא יתבטל, כך שתענית אסתר פועלת התגלות רצון העליון בדרגה כזו גבוהה עד שאין בה חילוק בין גלות לגאולה.

תחילת התענית בארבע התעניות היא בזמן עלות השחר. מי שהלך לישון שינת קבע בלילה שלפני התענית, והיה בדעתו לקום ולאכול לפני עלות השחר – מותר לאכול. אך אם לא תכנן לאכול, וקרה שהתעורר ורוצה לשתות, מותר לשתות ללא חשש, אך לגבי אכילה לכתחילה צריך שיהיה בדעתו לאכול עד עלות השחר.

כתבו הפוסקים כי בליעת רוק לבדה (מבלי מים) מותרת בימי התעניות, ובטעם הדבר כתבו שזהו משום שהוא נחשב כמשקה שאינו ראוי לשתייה. ורק לגבי יום הכיפורים יש שכתבו לאסור, מכיוון שגם משקים שאינם ראויים לשתייה אסורים מעיקר הדין בשתייה ביום הכיפורים, אבל לדעת אדה"ז מותר.

אמרו חכמים: "אגרא-דתעניתא צדקתא", כלומר שעיקר השכר שמקבל האדם על התענית הוא תמורת הצדקה שמפרנס בה את העניים במוצאי הצום. ומבאר המהרש"א שכיוון שכתוצאה מהתענית חסך אדם כסף בכך שלא קנה מוצרי אכילה לסעודתו, לכן יש לתת את סכום עלות הסעודות שהיו אמורים לאכול לצדקה, בכדי שלא יהנה מן הצום. נהגו לתת את כספי "אגרא-דתעניתא" לפני תפלת המנחה, כנרמז בהפטרת הצום "שמרו משפט ועשו צדקה", בהזדמנויות רבות עורר הרבי על חשיבות המנהג, וכי ביום התענית יש להרבות בנתינת הצדקה הן בכמות, והן באיכות. כמו כן מעורר הרבי על המנהג שנהגו בעבר בקהילות ישראל על פי המשנה, לומר דברי כיבושין ביום התענית לאחר תפילת מנחה.