הלכה יומית

מי שנפסלה הטלית קטן שלו בשבת והוא נמצא ברשות הרבים (במקום שאינו מעורב), חייב לפשוט אותה מיד, כיוון שאסור מן התורה לצאת בבגד זה בשבת מפני שהחוטים נחשבים כמשא ואין לטלטלם בשבת אם הנם פסולים. ואפילו אם על ידי זה יתבזה ברבים, שאין כבוד הבריות דוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", אבל בכרמלית אינו צריך לפושטה מעליו. ויש המקילים בזה גם ברה"ר כיוון שכיום כמעט לא מצויה רשות הרבים גמורה – ולכן אין למחות בידם, אך ירא שמים יחמיר לעצמו בזה ויוריד אותה מיד.

מי שהבחין שטליתו של חברו נפסלה בשבת – באופן שחייב לפושטה מיד (כגון שנמצא ברה"ר), והלה עדיין איננו שם לבו לכך, לא יאמר לו זאת ברשות הרבים, כיוון שהוא עדיין שוגג. ולכן יקרא לו לבוא לביתו בלי להתעכב ושם יודיענו על כך. ואם נפסלה הטלית באופן שאינו חייב לפושטה מיד (כגון בכרמלית או ביום חול), יאמר לו שילך מהר לביתו ויפשוט את טליתו.

בכל יום לפני הברכה על הטלית והעיטוף בה, צריך לבדוק את חוטי הציצית, ובפרט את החוטים שעל הכנף והכריכות – שמא נקרעו ונפסלו. ואף על פי שבדק את הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם היום ואין אומרים שהנם בחזקת כשרות לעולם כיוון שמצוי שייחתכו מסיבות , ולכן תקנו חכמים שיבדוק בכל יום. ואף את ציציות הטלית קטן יש לבדוק בכל יום, ונכון לבדקם בכל מקרה. גם בשבת צריך לבדוק את חוטי הציציות, אך נזהרים שלא להדק את הקשר, ולכן ראוי שבעת הבדיקה יחזיק הבודק את הקשר בידו וכך לא יתהדק הקשר וכן יהיה לו היכר שהיום שבת ולא יבוא להדק את הקשר.

מי שטליתו נפסלה אסור להתעטף בה אפילו ללא ברכה. ואם גילה שנפסלה טליתו לאחר שהתעטף בה, אפילו מצא את הפסול בעת התפילה בבית הכנסת צריך לפשוט את הטלית מיד. אך אם מתבייש להתפלל ללא טלית יכול להישאר עמה וימהר לצאת מבית הכנסת ויפשוט אותה בחוץ.

אם נפסלה טליתו בשבת, או נודע לו בשבת על כך שהיא נפסלה ומתבייש להתפלל ללא טלית ואין לו אפשרות לשאול טלית כשרה, רשאי להתעטף בטליתו הפסולה בלי ברכה, אך אם ידע כבר מערב שבת שטליתו נפסלה – אסור לו להתעטף בה.

מי שנפסלה הטלית קטן שלו בבית הכנסת או ברשות הרבים, אינו חייב לפשוט אותה מיד מפני כבוד הבריות, אלא ימהר וילך לביתו ויפשטנו, ואפילו עוסק בדבר מצוה יפסיק וילך לפשוט את בגדו שנפסל; למרות שמבטל הוא מצות עשה של תורה בכך – שלובש ארבע כנפות בלא ציצית, עם זאת, כיון שגדול כבוד הבריות התירו זאת במקרה זה בו אינו עושה איסור בידיו אלא המצווה נדחית ממילא.

טוויית חוטי הציצית ושזירתן, כשרות ע"י קטן אפילו לכתחילה, ובתנאי שגדול עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשם מצות ציצית. אך לגבי הטלת חוטי הציצית בבגד טוב להחמיר שהיא תיעשה רק ע"י איש גדול בר מצוה, ולא ע"י קטן. ובמקום הצורך ניתן להקל ע"י קטן, ובתנאי שגדול עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשם מצות ציצית. ומותר לקטן שהגיע לחינוך להטיל ציצית לעצמו או לקטן אחר.

אם שאל טלית לשם מצוותה אך לא אמר השואל למשאיל שיתנו לו ב"מתנה על מנת להחזיר", ואף לא ידע המשאיל שכוונת השואל היא לצורך מצוות התעטפות בטלית, אלא סבר שצריך הוא את הטלית מפני כבוד הציבור (כגון לעלות לדוכן או לעלות לתורה) אין עליו חיוב לברך עליה; אבל מכל מקום יכול הוא לברך כשם שנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא (כשופר סוכה ולולב) אף שאין עליהן חיוב.

על אף איסור השימוש בחפצי חברו שלא ברשותו, וכמו שאמרו חכמים "השואל שלא מדעת נקרא גזלן", עם זאת הרואה את טלית חברו כשחבירו אינו עמו, מותר לו להתעטף בה גם ללא רשותו – וזאת משום שנוח לו לאדם שיעשו מצווה בממונו כאשר אין לו חסרון כיס מכך, אבל אין עליו חיוב ברכה במקרה זה, ואם רוצה יכול לברך עליה.

אף שמותר להשתמש בטלית של חברו ללא רשותו משום שנוח לו לאדם שיעשו מצווה בממונו כאשר אין לו חסרון כיס מכך כנ"ל, אבל היתר זה נאמר רק כאשר משתמש בטלית זו באקראי, אולם אסור להשתמש בה בקביעות שלא מדעת בעליה שמא יקפיד בעל הטלית. ואפילו באקראי ההיתר הוא רק במקום שהניחו אותה בעליה, אבל לא יוציאה למקום אחר (גם אם אחר כך יחזירה למקום הראשון), וזאת משום שלא נוח לו לאדם שיטלטלו את חפציו למקום אחר.

מי שלקח את טלית חברו והשתמש בה, אם כשלקחה הייתה הטלית מקופלת, צריך להחזירה מקופלת, שהרי אם לא יחזירה כך – יתכן ויקפיד בעל הטלית, ויהיה דינו כ'שואל שלא מדעת – גזלן'. אלא שאינו חייב להקפיד לקפלה בדיוק כמו הכפלים שקיפל חברו, ודי בכך שיקפלנה, ובשבת אין צריך לקפלה כלל.

על מצוות ציצית נאמר: "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה", ומכך למדו חכמים שכוונת לשון הפסוק "כסותך" הוא – שלך אבל לא של אחרים, כך שבכדי להתחייב בציצית צריכה הציצית להיות כסות שלו; ולכן השואל טלית מחברו, הטוב ביותר הוא שיבקש ממנו שיתן לו ב"מתנה על מנת להחזיר", בכדי שתהיה שלו ויתחייב לברך עליה לדברי הכל.