הלכה יומית

על-אף איסור קריאת פסוקים מן המקרא בעל-פה, הכהן הגדול ביום הכיפורים היה קורא בבית-המקדש בספר ויקרא ובספר במדבר, כשאת הראשונה קרא מספר-התורה ואילו את השנייה בעל-פה, בכדי שלא להטריח את הציבור בהמתנה עד שיגללו את ספר-התורה. וכן נפסק להלכה שאין גוללים את ספר-התורה בציבור. כמו-כן כתבו הפוסקים שאין לגלול את ספר-התורה לאמצעו בכדי להקל את הגבהתו מפני טורח-הציבור שימתינו עד שיגמור לגלול, אלא אם אי-אפשר אחרת. במדה והוציאו מארון-הקודש ספר-תורה שאינו ממוקם בקריאה של אותו היום, דנו הפוסקים האם יש להחליפו בספר הנכון, ולמעשה במקרה זה יגללו את הספר שכבר הוצא למקום הקריאה, וכן כשישנו ספר אחד וקוראים שתי קריאות גוללים הספר, וימחלו הצבור על טרחתם מפאת כבוד ספר-התורה.

אף-על-פי שהלובש טלית צריך לבדקה קודם שיברך, מי שקראוהו לעלות לתורה, וצריך להתעטף בטלית רשאי ללבוש הטלית בלא בדיקתה וסומך על חזקת כשרותה מבדיקתה אתמול, משום טורח-הציבור הממתינים לו. כמו-כן מצינו כמה מנהגים בקריאת-התורה שמטרתם למנוע טורח-צבור, ולכן נוהגים שאין מוסיפים על מניין הקרואים לעלות לתורה בשחרית של שבת. יתירה מזו נפסק להלכה שעל-אף המצווה להקדים את הכהן לעלות לתורה, עם זאת, כשהכהן עומד בתפילה במקום שאינו רשאי להפסיק, אין ממתינים לו אלא מעלים ישראל במקומו, משום טורח-הציבור.

מעיקר הדין קטן שהגיע לגיל חינוך -מגיל שש ומעלה- ויודע למי מברכים מותר להעלותו לתורה בשבתות או בימים טובים, ולהלכה נפסק שאין להעלותו לתורה, ואפילו אם אין כהן בבית-הכנסת אלא קטן כהן נוהגים לקרות ישראל גדול במקום הכהן הקטן. ול"מפטיר" וקריאת ההפטרה ניתן להעלות אף את הקטן, חוץ מהפטרות מסוימות כגון הפטרת חג-השבועות, הפטרת שבת שובה ודומיהן; אלא שלמעשה אומר הרבי שאצל חסידים לא נהגו לתת "מפטיר" לקטן.

אף על פי שכהן קטן אינו נושא את כפיו מפאת כבוד הציבור, עם-זאת נהוג שמצטרף הוא אל הכהנים הגדולים ונושא את כפיו בברכה. כמו כן ישנם דברים נוספים בהם משתפים את הקטנים בבית-הכנסת, ולדוגמא כתבו הפוסקים שלגלילת ספר-התורה נהגו לכבד את הקטנים שיש בהם דעת בכדי לחנכם במצוות; ולעניין מסירת ספר-התורה לידי הקטן שיאחזו, כתבו הפוסקים שאם הוא בר דעת אף שהוא קטן, אם ניכר שהתורה חביבה עליו אין לדחותו ולהרחיקו מכך, ולכן גדולי הדורות העלימו עיניהם וללא מיחו בידם, וכן כותב הרבי שרבים נוהגים כך באין מוחה ומפריע.

בעל קורא שטעה בקריאת התורה, וטעה בקריאת מילה באופן המשנה את משמעות המלה, צריך לחזור ולקרוא כדבעי. כגון: אם קרא 'יַעֲשֶֹה' במקום 'יֵעָשֶֹה' או להיפך , 'יְדַעְתֶּם' במקום 'יְדַעְתָּם' או להיפך , וכל כיוצא בזה. וכן אם דילג אפילו מלה אחת, או אפילו אות אחת, צריך לחזור ולקרוא אותה.

כאשר טעה טעות שקרא מלעיל במקום מלרע ולהיפך, במצבים מסויימים הדבר משנה את המשמעות כגון במילה "באה" שמשתנה המשמעות במלעיל במקום במלרע או להיפך, ואפילו טעה טעות בטעמי המקרא, אם על ידי טעות זו משתנית משמעות הפסוק לכתחילה יחזור. ומכל מקום גם בטעות שצריך לתקנה לא ילבינו ברבים את פני הבעל קורא, אלא העומד בסמוך אליו יתקן אותו בנחת ובדרך מכובדת (ואם לא תיקן אותו יתקנו יתר השומעים).

אם הבחינו בטעות ותיקנו אותו מיד, יתקן מיד וימשיך בקריאה. ואם כבר קרא שם ה' – יסיים את הפסוק כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה, ולאחר מכן יתחיל שוב מתחילת הפסוק שבו אירעה הטעות, ובמקרה שיש שם ה' נוסף בהמשך הפסוק לא יסיים הפסוק. אם כבר הסתיימה העליה – יחזור בתחילת העליה הבאה לפסוק שבו היתה הטעות או הדילוג, ויקרא ממנו והלאה.

אם כבר סיימו את הפרשה, ואפילו אם כבר הפטירו והתפללו מוסף – צריך לחזור ולקרוא את שלושת הפסוקים (הפסוק שבו היתה הטעות או הדילוג, ושני פסוקים הסמוכים אליו), בציבור זה, בברכה תחילה וסוף. ואין צריך לחזור ולהשלים ממקום הטעות עד סיום הפרשה.

כל האמור בהלכות הקודמות הוא לגבי טעויות המשנות את המשמעות. אך אם טעה הבעל קורא בשינוי ניקוד שאינו משנה את משמעות הפסוק – אם לא תיקן מיד, שוב אינו חוזר. ואפילו הוסיף אות, או אפילו הוסיף מלה שאינה כתובה – כל שאינו משנה את משמעות הפסוק – אם לא תיקן מיד, שוב אינו חוזר.

כל האמור לעיל אודות תיקון הקריאה נוגע בעיקר בקריאת התורה בשבת בשחרית בכדי להשלים את התורה כתיקנה, אולם בקריאת התורה בימים שני וחמישי ובשבת במנחה, וכן במועדים (ואפילו ביו"ט או חוה"מ שחל בשבת) – אם טעה או דילג ותיקנו אותו לפני סיום העליה, יתקן וימשיך בקריאה כדין, אך אם לא תיקנו אותו עד שברך את הברכה שלאחר העליה – אין חוזרים בגלל טעות או דילוג בקריאה. ובלבד שקראו לפחות שלושה פסוקים כדינם בעליה זו, ולפחות עשרה פסוקים בסך הכל לכל העולים יחד.

כאשר סוגר המגביה את ספר התורה, עליו להקפיד לסגור באופן שהתפר (שבין יריעה ליריעה בספר התורה) יהיה באמצע (היינו בין שני עצי החיים). למנהגנו חוגרים את האבנט בתחילת השליש התחתון של ספר התורה. בגלילת ספר התורה נוהגים לכבד גם ילדים, וזאת בכדי לחנכם במצוות . לאחר ההגבהה ניתן לתת לקטן לאחוז את ספר התורה.

הולכת ספר התורה מבימת הקריאה אל ארון הקודש צריכה להיות דרך צד ימין. וכתבו הפוסקים שכאשר מחזירים את ספר התורה מיד אחרי הגבהה (כמו בשבת במנחה) ילך הגולל אחר ספר התורה עד לפני ארון הקודש, ויעמוד שם עד שיניחו את הספר תורה במקומו בתוך ארון הקודש. לגבי הכנסת ספר התורה לארון הקודש אין הקפדה שההכנסה תהיה דוקא ע"י אותו אדם שהוציאו.