הלכה יומית

קודם שאלת ובקשת הגשמים קבעו חכמים להזכיר שבחו של ה', על שהוא "משיב הרוח ומוריד הגשם". ותקנו לאמרו בעת ברכת "מחייה המתים" בתפלה, משום שאף הגשמים מביאים חיים לעולם. את הזכרת שבח "משיב הרוח ומוריד הגשם" מתחילים להזכיר מתפלת מוסף של שמיני עצרת. ומי ששכח ולא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" אלא "מוריד הטל", אינו חוזר, ואפילו אם עדיין לא סיים את ברכת "מחיה המתים", לא יחזור – כיוון שהזכיר טל, ויש שבח לה' בהזכרתו כמו בהזכרת הגשם, כי גם הטל הוא חיים לתבואה ולעולם.

החל ממוצאי יום טוב ראשון של פסח אומרים בברכת השנים ותן ברכה. טעה ושאל מטר ונזכר באמצע הברכה, בסוף הברכה, או שנזכר באחת הברכות שאחריה חוזר לראש ברכה זו. לא נזכר עד שסיים התפילה ישוב ויתפלל שנית, ואם כבר הגיע זמן תפילה שאחריה מתפלל פעמיים שמונה עשרה והשניה לשם תשלומין. המסופק אם הזכיר מטר עד שלושים יום חוזר.

החל מתפלת מוסף של היום הראשון של פסח, מזכירים את הטל, שיפעל את פעולתו לברכה. מי שטעה ואמר "מוריד הגשם", ונזכר טרם שסיים ברכת "מחיה המתים", חוזר ל"אתה גיבור". נזכר אחר חתימת הברכה, חוזר לראש התפילה. נזכר כשהגיע זמן מנחה, מתפלל שתיים כדין תשלומין. והמסופק, עד ל' יום בחזקת שאמר כרגילותו ועליו לחזור, לאחר ל' יום אינו צריך לחזור.

קודם שאלת ובקשת הגשמים קבעו חכמים להזכיר שבחו של ה', על שהוא "משיב הרוח ומוריד הגשם". ותקנו לאמרו בשמיני עצרת, מפני שבחג הסוכות נידונים על המים, ולכן קשרו את הבקשות והתפלות על ירידת הגשמים עם ימי החג (ולא הקדימו לתחילת החג כיון שגשם בחג הסוכות אינו סימן ברכה). אולם שאלת הגשמים עצמה, כלומר – בקשת "ותן טל ומטר לברכה" נדחית עד לליל ז' מר חשוון, תוך התחשבות בעולי הרגל שבאו מרחוק, ולכן דחו את תחילת בקשת הגשמים בחמישה עשר יום, בכדי שאחרון עולי הרגל, שבא מנהר פרת, יספיק לחזור לביתו מבלי שירד עליו גשם בדרכו.

לעניין הזכרת גשמים מובא להלכה כלל שהמתפלל ואינו יודע אם הזכיר הגשם אם לא – עד שלושים יום מיום התחלת הזכרת הגשמים, חזקה עליו שאמר מה שהיה רגיל לומר ומן הסתם עדיין לא התרגל להזכיר גשמים (ומכל מקום אינו חוזר כיון שאמר "מוריד הטל"), אך לאחר שלושים יום מיום התחלת הזכרת הגשמים, אם מסופק הוא האם הזכיר, מן הסתם שהזכיר גשמים מפני שהדבר כבר שגור על לשונו. ומכאן נמצאנו למדים שהמסופק אם שאל מטר או לא – עד שלושים יום מיום ז' מרחשון חוזר, אך לאחר שלושים יום, אינו חוזר.

התחלת שאלת הגשמים בז' במרחשוון נתקנה רק בארץ ישראל, מפני שבה הצורך למים גדול. אולם בבבל בה אין צורך דחוף כל כך לגשמים קבעו לשאול גשמים 60 יום לאחר תקופת תשרי (חמישי או שישי לדצמבר) וכך נהוג בחוץ לארץ. ודנו הפוסקים אודות בן ארץ ישראל השוהה בחו"ל בז' מרחשוון מתי יתחיל לומר "ותן טל ומטר". ולמעשה דעת הרבי וכן הכריעו פוסקים רבים שכל עוד שוהה הוא בחו"ל, עדיין אומר "ותן ברכה" כבחו"ל, אולם מיד כששב לארץ מתחיל לשאול גשמים. ואם היה בארץ ישראל בז' מרחשוון ונסע לחו"ל בזמן שעדיין לא שואלים שם גשמים, שואל גשמים בתפלתו בלחש, ואם ניגש כשליח ציבור בחו"ל – אומר בתפלתו בלחש "ותן טל ומטר", אך בחזרת הש"ץ יאמר "ותן ברכה".

מי ששכח לומר "ותן טל ומטר" – בברכת השנים, יאמר זאת קודם סיום הברכה (וראוי להמשיך משם לפי סדר הברכה), ואם שכח – יאמר לפני "תקע בשופר", ואם שכח – יאמר בברכת "שומע תפילה" (לפני "כי אתה"), ואם סיים "שומע תפלה" – יאמר לפני "רצה". ואם גם אז שכח – חוזר ל"ברך עלינו", ואם כבר סיים את "יהיו לרצון" האחרון – חוזר לראש התפילה. טעה שליח צבור בתפלתו בלחש – אינו חוזר, אלא סומך על חזרת הש"ץ שיחזור ויתפלל בקול רם ויאמר "ותן טל ומטר".

שכח לומר "ותן טל ומטר" וכבר עבר זמן התפלה והגיע הזמן של התפילה הבאה, יתפלל בתפלה הבאה פעמיים את תפלת שמונה עשרה – התפלה הראשונה לשם חובת התפלה הנוכחית, לאחריה ימתין מעט (כדי הילוך ארבע אמות, ובתפלת שחרית יפסיק ביניהן באמירת "אשרי" שאחרי נפ"א), ואז יתפלל שוב לתשלומי התפלה הקודמת. אך אם שהה זמן רב אחרי שהתפלל שמונה עשרה בתפלה הבאה – אינו יכול עוד להשלים את התפלה הקודמת.

יש הפוסקים שאם לא שאל מטר נחשב כאילו לא התפלל, כיוון ששאלת טל ומטר הוא מגוף התפילה. ולפי זה מי ששכח ונזכר לאחר שעבר זמן התפלה תמיד יהיה חייב להשלים בתפלה הסמוכה, ואפילו במנחת ערב שבת יצטרך להתפלל ערבית פעמיים, דאף שגם בתפילת ההשלמה לא ישאל מטר, חובה עליו להשלים התפילה שהחסיר. ויש חולקים על זה במקרה שגם בתפילה הבאה לא יזכיר בתפילה את מה שהחסיר. ומכריע אדה"ז שבדרך כלל מתפללים פעם שניה בתורת נדבה (לצאת יד"ח הדעה הראשונה). ומדברי אדה"ז משמע שאם שכח לשאול מטר בתפלת מנחה בערב שבת ונזכר בלילה, לא יתפלל בערבית פעמיים שמונה עשרה, כיון שבשבת אין מתפללים נדבה לכן לא ישלים התפילה.

נאמר בגמרא: "בטל לא חייבו חכמים להזכיר", כלומר, בשונה מ"מוריד הגשם" שיש חיוב להזכירו לפני שאלת הגשמים, בברכת "אתה גיבור" שבתפלה; אין חיוב להזכיר "מוריד הטל". הטעם לכך הוא משום שהטל אינו פוסק לעולם. עם-זאת, נהוג להזכירו החל מתפלת מוסף של היום הראשון של פסח, שיפעל את פעולתו לברכה. והשומע הכרזת "מוריד הטל" קודם שהתפלל שחרית, אם אינו מתפלל במניין אחר יאמר אף בשחרית "מוריד הטל". מי שטעה ואמר "מוריד הגשם", ונזכר טרם שסיים ברכת "מחיה המתים", חוזר ל"אתה גיבור". נזכר אחר חתימת הברכה, חוזר לראש התפילה. נזכר כשהגיע זמן מנחה, מתפלל שתיים כדין תשלומין. והמסופק, עד שלושים יום חוזר.

חכמים תקנו להזכיר גשמים בברכות השבח של ה' בתחילת תפלת שמונה עשרה. הזכרה זו היא "ריצוי שאלה"; כלומר, החל משמיני עצרת – לפני שמבקשים מה' את הגשם, יש להללו תחלה ולהזכיר את שבחו שהוא מוריד הגשם. והנהיגו להוסיף ולומר אף "משיב הרוח" בהזכרת שבח זה בימות החורף, למרות שהרוחות נושבות בקביעות, יש שבח באמירה זו מפני שהם מנגבים את האדמה הלחה בחורף. מי שטעה ואמר "מוריד הטל" במקום לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם", אינו חוזר, משום שהזכיר את שבחו של ה' בהורדת הטל, שהתבואה מתברכת על ידו. ואם לא הזכיר גשם ולא טל והתחיל "אתה קדוש" – חוזר לראש התפלה.

חכמים קבעו לשאול את הגשמים בברכת השנים בה מבקשים אודות הפרנסה. התחלת שאלת הגשמים בארץ ישראל ז' מרחשוון בכדי לאפשר לאחרוני עולי הרגל הרחוקים להגיע לבתיהם מבלי שיעצרם הגשם. אולם בבבל בה אין צורך דחוף כל כך לגשמים קבעו לשאול גשמים 60 יום לאחר תקופת תשרי וכך נהוג בחוץ לארץ. בן ארץ ישראל השוהה בחו"ל בז' חשוון עדיין אומר "ותן ברכה" כבחו"ל, אולם מיד כששב לארץ מתחיל לשאול גשמים. ואם היה בארץ בז' חשוון ונסע לחו"ל בזמן שעדיין לא שואלים גשמים, שואל גשמים בתפלתו בלחש, וראוי שלא יהיה חזן בחו"ל, ואם נגש כחזן אומר בתפלתו בלחש "ותן טל ומטר", ובחזרת הש"ץ אומר "ותן ברכה".