הלכה יומית

ממצוות יום הכיפורים היא מצוות הווידוי תוך הכנעה ובהכאה על החזה, מצוות הווידוי במקורה היא בכניסת היום הקדוש. אלא שכיוון שחששו חכמים שמא יארע לאדם דבר קלקלה בסעודה שלפני הצום, ולא יוכל אח"כ להתוודות בערבית, לפיכך תקנו שיתוודה כל אדם בתפילת מנחה שלפני הסעודה. ואע"פ שהתוודה במנחה צריך לחזור ולהתוודות עם חשיכה שהוא עיקר זמן ווידוי מן הדין. וכיוון שיום-הכיפורים מכפר רק על עוונות שהן "לפני-ה'", בין אדם למקום, לכן בעבור עוונות שבין אדם לחברו יש לפייס את חברו תחילה.

ביום הכיפורים נוהגים ללבוש "קיטל", שהוא בגד לבן שרומז לשני עניינים. האחד כדוגמת תכריכים של מתים, שעל ידי זה הלב נשבר ונכנע ומתעורר לתשובה. והשני, שביום זה אנו כדוגמת מלאכי השרת. חתן בשנת הנישואין שלו, שלבש קיטל בעת חופתו – אינו לובש קיטל ביום הכיפורים. מנהג הרבי ללבוש קיטל על הסירטוק, ומעליו הגארטל – בכל תפילות היום הקדוש. נוהגים שלא להיכנס עם קיטל לבית הכסא, כיון שהוא בגד המיוחד לתפילה. וכן נוהגים להתעטף בטלית גדול ולברך עליו מבעוד יום ואין מסירים אותה אף לאחר החשיכה, מפני שאין לובשים אותה לשם מצות ציצית, אלא בכדי להדמות למלאכים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים.

בערב יום הכיפורים לקראת התקדש היום נוהגים שהאב מברך את בניו ובנותיו כשהוא לבוש בקיטל ומעוטף בטלית. נהוג לברך את הבנים בנוסח 'ברכת כהנים' עד "ואני אברכם" (והאב אף מוסיף ברכות פרטיות). לפני תפילת 'כל נדרי', ראוי שכל אחד בפני עצמו יאמר וידוי (בנוסף לוידוי שאמר במנחה). זמן אמירת וידוי זה הוא מבעוד יום לפני השקיעה. כמו כן לפני אמירת 'כל נדרי' אומרים בתהילים מזמורים קטו עד קכג.

לפני 'כל נדרי' פותחים את ארון הקודש ומוציאים לפחות שלושה ספרי תורה. ומצוה גדולה לקנות ספר הראשון. האנשים האוחזים את ספרי התורה נעמדים בסמוך לש"ץ. הש"ץ אומר "על דעת המקום . . בישיבה של מעלה" בקול נמוך, אבל באופן שישמעו שלושת האנשים העומדים לידו. אח"כ מתחיל הש"ץ "כל נדרי", ואומרו שלוש פעמים, ובכל פעם מגביה קולו יותר. הציבור אומר אתו מילה במילה בלחש – אך יש להם לומר בקול רם מעט, באופן שישמעו העומדים בסמוך. את הפסוק "ויאמר ה' סלחתי כדברך" – אומרים הקהל שלושה פעמים ברצף, ולאחר מכן אומר הש"ץ שלושה פעמים .

לאחר אמירת פסוקי הסליחה, מברכים "שהחיינו" כפי שמברכים בכל החגים בעת הקידוש, אלא שביום הכיפורים כיוון שאין בו קידוש על הכוס, מברכים ברכה זו בבית הכנסת. שליח הציבור מברך בקול רם, וגם כל אחד מהקהל מברך בלחש, וישתדל לסיים לפני שליח הציבור, בכדי שיוכל לענות "אמן" על ברכתו. אלו שברכו 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות – לא יברכו כעת. וראוי להכריז ולהזכיר על כך בבית הכנסת.

בתפילות יום הכיפורים אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם. בטעם הדבר כתבו הפוסקים על פי דברי המדרש, שכשעלה משה למרום שמע את מלאכי השרת משבחים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וירד ותיקן לישראל לאומרו בלחש. כאדם הגונב חפץ נאה מארמונו של המלך ונתנה לאשתו, ואמר לה: אל תתקשטי בו אלא רק בצנעה בתוך ביתך. ולכן כל השנה הוא נאמר בלחש ורק ביום הכיפורים שישראל דומים למלאכים, אומרים אותו בקול רם. וכן נוהגים בכל פעם שקוראים קריאת שמע – כולל קריאת שמע על המיטה וק"ש שבבוקר, עד מוצאי יום הכיפורים. אחרי "עלינו", אומרים ארבעה מזמורי תהילים א–ד (בכוונת שם ה' בניקוד בברית). בסיום אמירת המזמורים אומרים קדיש יתום. לאחר מכן נוהגים לומר את כל התהילים בציבור.

אמירת קריאת שמע שעל המיטה כמו בשבת ויו"ט. אמירת "ברוך שם…" בקול רם. לפני השינה אומרים תשעה מזמורי תהילים קכד־קלב. טוב להיזהר שלא להתעטף – הגברים – בזמן השינה בכרים ובכסתות, ולפחות להיזהר שלא לכסות את הרגלים.

נאמר בפסוק "כל הנפש אשר לא תעונה . . ונכרתה". ובלשון התורה עינוי סתם הוא מניעת אכילה ושתיה כמו שנאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך" ושתיה בכלל אכילה היא. אלא שכיוון שישנם דברים נוספים שלעיתים מוגדרים כ"עינויים", למדו חכמים שגם הם אסורים ביום הכיפורים מן התורה, ואלו הם: רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש, וע"כ חובה אף לנהוג בכל דיני ההרחקות ביום הכיפורים בין ביום ובין בלילה.

אכילה ושתיה אסורים אפילו במשהו. כמו כן אסור להתעסק ביום הכיפורים בהכנת מאכלים, וכן נמנעים מהכנת אוכל ביום הכיפורים אחר הצהריים לצורך מוצאי יום הכיפורים. אולם לצורך ילדים קטנים שאינם מסתדרים לבדם בהכנת האוכל מותר להכין להם את האוכל. אך ילדים גדולים דיים שיכולים להכין לבד – אין לעשות זאת עבורם ומותר רק להגיש להם את האוכל.

מחנכים את הקטנים מגיל 9-10 להתחיל להתענות לשעות, כלומר, לאכול מאוחר יותר מזמן האכילה הרגיל. וככל שהילד חזק ובריא יותר, מאחרים יותר את זמן האכילה שלו. ילדים מתחת לגיל 9 אין לענות אותם ואם הם רוצים לאכול יש לאפשר להם (גם בליל יוה"כ). כמו כן אין מדקדקים שבנים בגיל שתים עשרה ובנות בגיל אחת עשרה יתענו כל היום. ילדים הזקוקים לאכול, יש להשגיח עליהם שלא יאכלו אכילה גסה, ושיברכו כדין.

כל רחיצה של תענוג אסורה ביום הכיפורים, ואף לילדים שהגיעו לגיל חינוך – צריך לחנכם להקפיד שלא לרחוץ את גופם ואת ידיהם. אולם רחיצה שמטרתה להעביר לכלוך, כגון לרחוץ את ידיו אם התלכלכו, וכן לרחוץ תינוק מטינוף, וכדומה – מותר. אלא שיזהר לשטוף את המקום המלוכלך בלבד. וכלה שהיא בתוך שלושים יום מחתונתה, מותרת ברחיצת פניה.

ביום הכיפורים נוטלים ידיים באופן שהמים יגיעו עד קשרי האצבעות בלבד, כלומר עד מקומות חיבור האצבעות אל כף היד, ולא על כל היד. אחרי נטילת ידיים בבוקר. קודם נשיאת כפיים נוטלים הכהנים ידיהם – כרגיל – עד פרק הזרוע. במוצאי יום הכיפורים נוטלים את כל הידיים ואף הכהנים יעשו כן.