הלכה יומית

נפסק להלכה ש-"הפותל חבלים חייב משום קושר", כלומר חבל או שרוך המורכב מכמה חוטים שהתרופף משזירתו, אין לסובבו בשבת בכדי לחזקו. ודנו הפוסקים אודות פתיחה וסגירה של אריזות-מזון ומוצרים שונים שנסגרים ע"י ליפוף חוט ברזל או פלסטיק האם דינם כפתילת חבלים והתרתם. ורבים כתבו שאם החוט מלופף היטב כמה פעמים בחוזק אין להתיר חוט זה בשבת, ובפרט שקשר זה במפעל נועד שיעמוד עד שיגיע לידי הקונה ויש שהחשיבו קשר זה כקשר של-קיימא, ולכן יש לחתכו דרך קלקול או לקרוע את האריזה. ולגבי קשירת האריזה בשבת באמצעות החוט יש שהקלו ובפרט אם עתיד לפתוח אריזה זו באותו היום.

בין ל"ט-המלאכות שהיו במשכן נימנו מלאכות "הקושר" ו"המתיר" שכן היו זקוקים ל"חילזון", כדי לצבוע בדמו את יריעות-המשכן, ובכדי לדוג אותו השתמשו ברשת העשויה מחוטים הקשורים זה-לזה ולפעמים היה צורך אף להתיר חלק מהקשרים בכדי להוסיף חוטים לרשת אחרת, בה חסרים חוטים להשלמת הרשת, מכך למדו שקשירה והתרת קשר הינן מלאכות האסורות בשבת. ומן-התורה מלאכות אלו אסורות רק ב"קשר של-קיימא", כלומר בקשר המיועד להתקיים לעולם, שכן מלאכות אלו במשכן נועדו על-מנת שיישארו לעולם, אולם אם אמור להיות קשור רק עד זמן מסויים מותר מן התורה, אלא שחכמים אסרוהו; ונחלקו הראשונים האם איסור קשר של-קיימא נאמר רק בקשר של "מעשה-אומן" אך למעשה כיוון שאין אנו בקיאים בהגדרה זו, מחמירים בכל הקשרים החזקים כגון קשר כפול ואין לקשור או להתיר קשרים אלו בשבת.

על-אף שאסרו חכמים קשירה והתרת קשר אף אם הוא קבוע לזמן מסויים, עם-זאת קשר שעשויים להתירו באותו יום עצמו, או אפילו כזה שרק ייתכן כי יתירו באותו-היום מותר לקשור ולהתיר. ולמשל בבגד שקושרו בעת לבישתו ובערב אמור להתירו אף שיתכן שבסופו של דבר לא יתיר את הקשר באותו-היום, הקשירה מותרת. (ובקשר כפול יש להחמיר כמבואר בס"ב בשו"ע שם)

אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת מוחק. את הגדרתה של פעולה זו כמלאכה האסורה בשבת למדו מכך שהייתה במשכן, כשהיו מתאימים את קרשי המשכן היו כותבים אות על קרש ואות על הקרש הסמוך לו וכך ידעו להתאימם זה-לזה. וכשטעו וכתבו אות לא נכונה על אחת מהקרשים, היו מוחקים אותה, בכדי שיוכלו לכתוב במקומה אות אחרת. מטרתה של מלאכת המוחק היא הכשרת מקום לכתיבה, וכשמוחק שתי אותיות או אפילו מטשטש דיו באופן שניתן יהיה לכתוב במקומן שתי אותיות, עובר הוא על מלאכת המוחק מן התורה, אלא שחכמים אסרו למחוק בכל אופן, גם באופן שאינו מכשיר מקום לכתיבה.

יש מן הפוסקים שכתבו שכשם שהמסיר דיו מעל גבי הקלף וכדומה נחשב כמוחק בכך שמפנה מקום לכתיבה, כך מי שהתפחמו ידיו בשבת משחרות הסיר וכדומה, לא ינגב ידיו לאחר השטיפה, משום שהוא נחשב למוחק את השחרורית שעל ידו, ומטעם זה הזהירו להקפיד מערב שבת שלא יהיו על הידיים שאריות צבע בכדי שלא יבוא למחקם בשבת. אלא שלמעשה כתבו הפוסקים להקל בזה, שכן כל איסור מחיקת הדיו הוא במקום הראוי לכתיבה והמחיקה מכשירה מקום לכתיבה, אולם הידיים אינם מוגדרות כמקום הראוי לכתיבה ולכן אין בכך איסור. ולגבי הסרת איפור בשבת כתבו הפוסקים לאסור משום שניתנים על העור בכוונה והסרתם מאפשרת איפור מחדש והרי זה כמוחק על מנת לצבוע, ובמקום הצורך יש שהקלו בכך.

ספר שכתוב על ראשי דפיו אותיות או תיבות, יש האוסרים לפתחו בשבת שכן בפתיחתו מוחק הוא את האותיות שבראשי דפיו, ואף שאינו מתכוון לכך אסור כיוון שהוא "פסיק-רישיה" כלומר שפעולת המחיקה תעשה בוודאות, וכן אסור לסוגרו משום שבסגירתו הרי הוא ככותב. אלא שלמעשה פוסק אדה"ז להקל בפתיחת וסגירת הספר משום שהאותיות כבר כתובות וכיוון שניתן בקלות לפתוח ולסגור את הספר, אין הדבר כרוך בפעולה מעשית של כתיבה או מחיקה, וכתבו הפוסקים שלכתחילה יש להמנע מכתיבה בראשי דפי הספר. אלא שכתבו הפוסקים שדף ספר הקרוע באמצעו לחצאין ולא יכול לקרוא המילה מבלי לקרב הדף שנקרע, יש ליזהר מלקרב חציו האחד לשני או לרחקו בשבת, שכן מכוון הוא להצמיד או לרחק האותיות ומבלי פעולתו המדויקת לא יחזור הדבר לקדמותו ונחשב הדבר ככתיבה או מחיקה, ובשעת הדחק ניתן להקל.

ביצים ופירות שמוטבעים חותמות על קליפתם, אין לקלפם במקום האתיות בשבת, וכן אריזות-מזון שונות אין לפתחן במקום הכיתוב ואפילו באופן שהעטיפה עדיין מחוברת ולא תקרע לגמרי, וניתן עדיין להצמיד את חלקי הקרעים זה לזה, הדבר אסור, שכן לא ניתן להחזיר את הכתב לקדמותו בחיבור אחיד ממש, ולכן הרי הוא כמוחק.

עוגות או עוגיות עליהן כתובות או חקוקות אותיות אסור לאכלן בשבת, מפני שבאכילתן הוא מוחק את האותיות הכתובות עליהן. ואף שאינו מתכוון כלל למחיקה אלא לאכילת העוגה ואגב אכילתו נמחקות האותיות בפיו הדבר אסור. איסור זה הוא באותיות אולם מאכלים ומאפים המצוירים עליהם ציורים שונים אין איסור לאכלם, אלא אם כן יש להם משמעות כ'לוגו' של מפעל וכדומה.

כתבו הפוסקים שכשרוצים לאכול עוגיות עם כיתוב בשלימותן בשבת, הדבר אפשרי רק כאשר מכניסה בבת-אחת לפיו ללא שינגוס אותה בכיתוב, כיוון שאינו מוחק את האות אלא בשעה שכבר בפיו ואבודה מן העולם. והרוצה לתת לקטן מאפה עליו כתובות אותיות לא יכניסנו אל תוך פיו, אלא נותן לו והקטן אוכלו, אולם הוריו לא יתנו לו מאפה זה, שכן מוזהרים הם בחינוכו. אך אדם אחר רשאי לתת לו מאפה זה, ואף שוודאי יאכל את האותיות אין צורך למנעו כיון שמתכוון הוא להנאת עצמו.

אמרו חכמים "חמין במוצאי-שבת מלוגמא", כלומר – שתיית מים חמים, ורחיצה במים חמים במוצאי-שבת מסוגלים לרפואה. מעבר לכך מובא בפוסקים המנהג להשתמש לשתייה במוצאי-שבת במים חדשים, ולא במים שכבר נמצאים בכלים משבת. מפני ש"בארה של מרים" עוברת בכל מוצאי-שבת אל כל הבארות והמעיינות, ומי שפוגע בה ושותה ממימיה מתרפא מיד. ולכן נוהגים לשאוב מים חדשים במוצאי-שבת שאולי יזדמן לידם מים מבארה של מרים; על מנהג זה הזכיר הרבי שכיוון שאדה"ז הביא מנהג זה, לכן גם כיום יש מקום למנהג זה.

מי ששבע מאכילת שבת ואינו יכול לאכול פת בסעודת "מלווה מלכה", יכול לאכול מזונות או דברים שדרך ללפת בהם הפת כגון בשר ודגים, ואם אינו יכול רשאי להסתפק באכילת פירות, אולם לכתחילה יש לאכול פת, וכן הוא מנהג הרבי להקפיד ליטול ידיים לאכילת פת בסעודת "מלווה-מלכה". וכתבו הפוסקים שטוב לבשל במוצאי שבת בשר, או תבשיל אחר לכבוד סעודה זו, ולא להסתפק בשארית האוכל שנשארה מהשבת, אלא לבשל במיוחד לכבוד סעודה זו. עוד כתבו הפוסקים שמי שאינו יכול לאכול כלל סעודת "מלווה-מלכה", לכל הפחות יטרח להכין סעודה זו לאחרים, וילמד מאמרים על סעודה זו ודיניה.

על-אף שנשים פטורות ממצוות עשה התלויות בזמן, עם זאת, בכל מצוות השבת כגון קידוש וסעודות השבת חיבות בהן הנשים משום שנאמר על השבת "שמור" ונאמר "זכור", ומכאן למדו חכמים שכיוון שאשה מצווה בשמירת השבת שלא לחללה, מצווה היא אף בזכירתה בקידוש וביתר מצוותיה. ודנו הפוסקים האם אשה חייבת בסעודת "מלווה-מלכה", ולמעשה כתבו הפוסקים שראוי שאף הן יקפידו לאכול סעודת "מלווה-מלכה". עוד כתבו הפוסקים כי מסגולותיה של סעודה זו ללידה קלה, ולכן נשים הרות יאכלו איזה מאכל לשם סעודה זו.