הלכה יומית

מובא בזוהר הקדוש, שבכל לילה קודם השינה, על האדם להתוודות "בכמה מיני וידוין", והביאו הפוסקים להלכה בסדר קריאת-שמע שעל המיטה את נוסח הוידוי. אולם בליל שבת אין אומרים "וידוי" ואף בכל ליל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים "וידוי". ונהוג שאף בצאת השבת אין אומרים "וידוי" עד חצות הלילה. אולם במוצאי ימים שאין אומרים בהם תחנון נהוג שאומרים בהם "וידוי". בנוגע לפסח שני, הקרבת הקרבן הייתה רק ביום ולכן במנחת ערב פסח שני אומרים תחנון. בליל י"ד אייר אין אומרים "וידוי" בקריאת-שמע, ובלילה שאחריו – ליל ט"ו יש מקום לומר שגם אין אומרים בו "וידוי", כי אכילת הפסח הייתה בלילה זה.

על יום י"ד באייר מורה התורה שניתנת הזדמנות שנייה לעשות את הפסח "ככל חוקת הפסח". הקרבת הקרבן הייתה ביום י"ד באייר, ואילו אכילת הקרבן הייתה רק בליל ט"ו. ולכן אין אומרים "תחנון" ביום י"ד באייר. אלא שכתבו האחרונים שבשונה מכל יום שאין אומרים בו "תחנון" שאף בתפילת מנחה שלפניו אין אומרים "תחנון"- ביום י"ג באייר בתפלת מנחה אומרים "תחנון", כי ההקרבה הייתה אמנם ביום י"ד באייר אך האכילה הייתה רק בליל ט"ו, ולכן תפלת מנחה של י"ג באייר אינה שייכת ל"פסח שני". משום-כך נהוג שאף אכילת המצה בפסח שני תהיה בעיקר ביום י"ד באייר ואף יש מקום לאוכלה בליל ט"ו.

כחלק מהאבלות על תלמידי רבי עקיבא, כתבו הגאונים שלא להרבות בשמחה בימי הספירה ונפסק להלכה שלא לעשות ריקודים, מחולות ושמחות יתירות בימים אלו. וכתבו האחרונים שכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים שונים. לדעת פוסקים רבים במקרים מסוימים ניתן להקל, כגון המלמד נגינה לשם פרנסה. ולגבי השמעת מוזיקה בסעודת מצווה, נהוג להימנע מכך, ובפרט שלא לערוך ריקודים ומחולות. ויש שנמנעו מלערוך אף הכנסת ס"ת בימי הספירה. בנוגע למוזיקה בכינוסי ילדים הורה הרבי שאף לאחר ל"ג בעומר, יש לערוך סיום מסכת בכדי לצאת מידי ספק.