הלכה יומית

לכתחילה יתפלל ערבית ואחר כך יקדש הלבנה, אך אם לא הספיק לקדש עד קרוב לסוף הזמן ויש חשש שיהיו עננים ולא יוכל לקדש באותו חודש – יקדש הלבנה ואח"כ יתפלל. ומי שאיחר לבית הכנסת ומצא את הציבור מקדשים כבר הלבנה אחרי שהתפללו ערבית – מוטב שיקדש בציבור לפני ערבית, אלא אם כן אמור להיות לאחר מכן מנין נוסף לקידוש לבנה.

אף שבכל השנה – "שנת הקהל" – יש לעסוק בענייני הקהל, הדברים אמורים ביתר הדגשה בחודש תשרי. ומעורר הרבי בשיחותיו הקדושות כי משבת בראשית לוקחים את הכוח לעבודה בפועל ב"הקהל" לאחרי חודש תשרי – כאשר כל אחד הולך למקומו ואז נדרש ביתר שאת להקהיל את כולם יחד ליראה את ה'.

בנוסף להקהלת רבים מישראל יחד, מוטל על כל אחד לקיים "הקהל" גם בנפשו פנימה – להקהיל ולאסוף את כל תכונותיו השונות, ואת כל המחשבות, הדיבורים והמעשים שלו, ולהכניס אותם ל"בית המקדש" הפנימי שלו, בהתמסרות מוחלטת לדבר המלך זה הקב"ה, עד שיהיו כולם חדורים כליל ב"ליראה את השם". כל אחד יתבונן וישתדל להביא לידי כך שהאמונה בקב"ה (שהאמונה בקב"ה היא ה"מלך", הדבר המנהיג אותו) תשפיע עליו ועל כל מעשיו; וכן שהמוח (המלך) יהיה שליט על הלב וכך ישפיע על כל האיברים – שהכל יהיה כהוראות התורה.

עניינה של שנת "הקהל" בא לידי ביטוי גם בכך שרבים מישראל נקהלים יחדיו על מנת ללמוד יחד תורה – כל חלקי התורה, ובפרט לימוד פנימיות התורה, תורת החסידות. ובכלל בשנה זו יש להוסיף הוספה מיוחדת בלימוד התורה, ולא להסתפק בהוספה בלימוד בעצמו, אלא לדאוג שגם הזולת יוסיף בלימוד, ויש להתחיל בכך כבר עם "טף".

בשנת הקהל יש לאסוף את כל חלקי התורה – פשט, רמז, דרוש וסוד – ולאחדם יחד, ובפרט את ענייני התורה שבהם נתבארו פרטי העניינים ד"הקהל", בנגלה דתורה, וכולל ובמיוחד בפנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת החסידות. ופעמים הורה הרבי בשנת הקהל שמי שיש בידו העתקות נאמנות מענייני מנהגים הקשורים עם פסק הלכה, כתבי חסידות, מכתבים, רשימות ושיחות קודש, ודברי ימי חסידים הראשונים ברי סמכא בכתב או בעל פה – ישתדל לשלחם לבית חיינו על מנת שידפיסו ויפיצו זאת.

פעולות שנת הקהל צריכות לכלול אף את העבודה עם "הנשים והטף", וההשפעה על נשים במסגרת "הקהל" – תיעשה על ידי נשים. גם הפעולה על הטף, כדי שתהיה באופן טוב ונקל יותר הרי זה צריך להיעשות ע"י נשים. ובמיוחד כשמדובר אודות תינוק הצריך לאמו. ומתפקידן של הנשים להשפיע גם על האנשים שיעסקו בעניין "הקהל".

בשנה שאחרי שנת השמיטה, מצוה להקהיל את כל עם ישראל בחג הסוכות, והמלך קורא באזניהם פרשיות מן התורה המזרזות אותם במצוות ומחזקות את ידיהם בדת האמת. מצות הקהל אינה נוהגת בזמן הזה. אמנם, התוכן והעניין הרוחני של "הקהל" ישנו גם בזמן הזה. ועוד קודם תחילת השנה יש להתכונן לשנת הקהל, ולהתבונן בתוכן ובמטרה של מצות הקהל: למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת; ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם. וכל ענייני הקהל צריכים להיעשות מתוך שמחה.

הפעולות הקשורות ל"הקהל" צריכות להתקיים במשך כל השנה, ולא רק בחג הסוכות; ויש להמשיך בכך אף בשנה הבאה, ובשנה זו צריכים כל ענייני עבודת ה' לעבור ב"שער" של "הקהל", ולהיות חדורים ברוח של "הקהל". החובה לעסוק בענייני "הקהל" מוטלת על כל אחד ואחד מישראל, ואינו יכול לצאת ידי חובתו על ידי אחרים. ועל כל אחד ואחד להשפיע גם על אחרים לעסוק בענייני "הקהל".

בשנת הקהל ישנה תוספת הדגשה על כך שכל בני ישראל הינם "קהל אחד". יש ללמוד במשך השנה את ההלכות הנוגעות ל"הקהל" ברוחניות – כמבואר בתורת המוסר ובתורת החסידות והקבלה. וכאשר פוגשים יהודי, מקדימים לברכו בעניין "הקהל" – שתהיה הצלחה רבה בפעולות "הקהל" הן בנוגע לעצמו, להקהיל את כל פרטי ענייניו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת. גם ילדים יעסקו בענייני הקהל – הן בהתאספות יחד ללימוד וקבלת החלטת טובות; והן ב"הקהל" שעושה כל אחד בעצמו.

בשנת הקהל על כל אחד להקהיל אנשים ונשים וטף ללמוד ולשמוע יחד דברי תורה; לקרבם אל ה"מאור שבתורה" היא פנימיות התורה; ולעורר אותם "ליראה את ה'", עד שהדבר ישפיע עליהם לקיום התורה והמצוות ביראת שמים "כל הימים", באופן ש"כאילו עתה נצטווה בה מפי הגבורה". תחילת ההשפעה על האנשים שאותם מקהיל, היא על ידי היותו דוגמא חיה מה הם חיים יהודיים.

בשנת הקהל יש לנצל כל הזדמנות שמתאפשר לעשות כינוסי הקהל, ואף ללכת ולחפש בעצמו הזדמנויות נוספות. חובה זו מוטלת במיוחד על כל מי שהוא "מלך" – גדול בסביבתו: רב בקהילתו, מחנך בכיתתו, אב במשפחתו. כינוסי "הקהל" יתקיימו במקום קדוש – בית הכנסת ובית המדרש, בית תורה, בית תפלה או בית גמ"ח, ועד לבית פרטי שנעשה בית תורה תפלה וגמ"ח, "בית חב"ד".

כינוסי "הקהל" צריכים להתקיים במיוחד בשבתות, בימי הקריאה בתורה, וביומי דפגרא – החל מעשרת ימי תשובה, על אחת כמה וכמה ביום הכיפורים, על אחת כמה וכמה בד' הימים שבין יוהכ"פ וחג הסוכות, ועל אחת כמה וכמה בחג הסוכות. בהקהלת אנשים ונשים, מובן שצריך להיות כפי הוראת התורה, בהפרדה ביניהם. ודווקא על ידי מחיצות אלו הרי הם מתאחדים.