הלכה יומית

ככלל, המתפלל שתי תפלות הסמוכות זו לזו כגון המתפלל מוסף מיד לאחר שחרית, עליו להפסיק ביניהם לפחות כשיעור ההליכה של ארבע אמות, בכדי שתתיישב דעתו לערוך תחנתו כראוי אף בתפלה השנייה. וכן הוא הדין למי שמשלים תפלתו ועליו להתפלל שתי תפלות סמוכות זו לזו, האחת של חובת השעה, והשנית היא עבור התשלומין, עליו להקפיד להפסיק בין שתי התפילות, ולמעשה נספק להלכה שבזמן הפסקה זו יש לומר "אשרי" (שאחר 'נפילת אפיים') בשחרית, ובמנחה או בערבית יאמר 'אשרי' כקורא בתורה ולא כחובה, וזאת בכדי שיתפלל מתוך דברי תנחומין של תורה גם בתפלת התשלומין, ואם מתפלל בציבור ימתין עד אחר אמירת הקדישים.

טעה ולא התפלל מנחה ביום שישי, מתפלל פעמיים ערבית של שבת, וכן השוכח מנחה בערב ראש-חודש, מתפלל ערבית שתיים ובשתיהן יאמר "יעלה ויבוא". שכח מנחה של שבת, מתפלל פעמיים ערבית במוצאי-שבת, ויאמר "אתה חוננתנו" בראשונה ולא בשנייה. מי ששכח שחרית בשבת, מתפלל פעמיים מנחה, אף שכבר התפלל תפילת מוסף, כיוון ש"מוסף" אינו חלק מסדר התמידים, ואינו מפסיק ביניהם. תפילת מוסף, בדיעבד ניתן להתפלל כל היום, אפילו אחרי מנחה, אך אם לא התפלל במשך היום, אין לה תשלומין.

יש לזכור כי התפלה הראשונה שמתפלל הינה התפלה המחויבת, כגון שכח ערבית, בבוקר מתפלל את תפלת שמונה עשרה פעמיים, כשהראשונה הינה לשם חובת שחרית ואילו השנייה היא בתורת תשלומין. ונחלקו הפוסקים אודות מי שסבר שתפלתו הראשונה היא לתשלומין והתפלה השנייה היא של זמנה, האם יחזור שוב התפלה והיו שאמרו שאינו חוזר, ולמעשה הכריע אדמו"ר הזקן שעליו לחזור ולהתפלל, אך לחוש לדעתם יחדש דבר בתפלתו.

תפלת התשלומין נתקנה רק כהשלמה לתפלת העמידה, משום שתפלה היא בקשת רחמים, והלוואי שיתפלל האדם כל היום. אולם לגבי יתר קטעי התפלה כגון פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לא תקנו תשלומין; ומי שאיחר זמן קריאת שמע, אף שהפסיד שכר מצוות קריאת שמע בזמנה, יקרא אותה שלא בזמנה בכדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים, אך אם עברה עונתה כגון שלא קרא קריאת שמע כל יום והגיע הלילה, לא ישלימה

אמרו חכמים: "טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים, שחרית מתפלל במנחה שתים", כלומר, מי ששכח ולא התפלל תפילת שמונה-עשרה ועבר זמנה, צריך להתפלל לאחר תפילת שמונה-עשרה הבאה תפילה לתשלומין. אם שכח ערבית, ישלים אותה בשחרית. ואם נגש להתפלל את התפילה שאחריה כשליח-ציבור, יוצא ידי חובת התשלומין בחזרתו את התפילה בקול רם (ויסיים בלחש את 'אלוקי נצור' וכו'). שכח בשחרית, ישלים במנחה. את תפילת ההשלמה צריך להתפלל סמוך לתפילה של אותה שעה. ואם שהה הרבה לאחריה, לא יוכל להתפלל עוד את תפילת התשלומין.

אמרו חכמים: "לא יאחז אדם תפילין בידו וספר-תורה בזרועו ויתפלל". ונפסק להלכה שבעת תפלת העמידה אסור להחזיק בידו כל חפץ יקר ערך כגון כסף, ספרים ודומיהם, או דבר מסוכן כגון סכין – מחשש שמא יטרידוהו בתפלתו מפני שחושש לנפילתם. אבל דברים שאינם צריכים שמירה כמותם, ואף אם יפלו מידיו אינו חושש, מעיקר הדין מותר להחזיקם בתפילה. אך מצווה מן המובחר שלא לאחוז כלום בידו בעת תפלת שמונה-עשרה, אלא יעמוד כעבד לפני המלך.

האיסור להחזיק חפצים יקרי-ערך או חפצים מסוכנים בעת תפלת שמונה-עשרה, הוא לאו דווקא בידיו, אלא אפילו אם תלויים הם על גופו, כיון שאפילו בפני מלך בשר ודם אין עומדים כך. עם זאת, אם המתפלל נמצא בסביבה שאינה בטוחה וחושש ומתיירא שמא ייגנב או יינזק כשיוריד החפץ מעליו, מוטב שיחזיקנו בידו ותהייה מחשבתו מיושבת בתפלתו מאשר שיניחו ויהיה מוטרד בעקבות כך במשך כל התפלה, ולכן הנושא נשק וחושש להסירו מטעמי בטיחות מוטב שיתפלל עמו. אך כאשר אין הכרח בדבר וניתן להניח את החפץ במקום בטוח יש להסירו מעליו, כמו כן מוטב שלא להשאיר את הטלפון בכיס בעת התפלה כאשר הוא במצב שיכול לצלצל או לרטוט, שכן הדבר גורם להטרידו מתפלתו.

אף על-פי שראוי לא לאחוז שום דבר בעת תפילת העמידה, מותר להחזיק את סידור התפילה, כיוון שאחזו לצורך התפלה ולכן אינו מטריד את הכוונה כמו שאר החפצים. אלא שיש לדאוג להשיג את הסידור קודם התפלה ולא יחפשו אחר שהתחיל להתפלל, אלא אם כן נמצא ממש לפניו, וכן יש להיזהר לוודא מראש שידע את כל הקטעים השייכים לתפלה זו, כגון במוסף של חול-המועד סוכות וכדומה שיש שינויים מיום אחד לחברו, בכדי שלא יצטרך להרהר על כך באמצע תפלתו כיוון שהפסק זה יטריד את כוונתו בתפלה. ובדיעבד כשלא דאג לכך קודם התפלה ואינו יכול להמשיך בתפלתו כיוון שאינו זוכר, יפסיק בתפלתו בכדי לוודא ע"י שישאל ברמז את חברו שאינו אוחז בתפילת שמונה עשרה.

אדם הרגיל להחזיק דבר מה להקלת לחץ ולהפיג מתחים והדבר מסייע לו לריכוז מחשבתו ולהתפלל ביתר כוונה, יכול להקל בכך ולהחזיקו בעת התפלה, אך יזהר שלא יהיה זה חפץ יקר הדורש תשומת לב ועלול להטרידו ממחשבתו. ודנו הפוסקים אודות הרחת טבק בעת התפלה למי שרגיל בכך והדבר מסייע לו בריכוזו, ולמעשה כתבו הפוסקים שבעת תפלת העמידה יש להימנע מכך ונמקו דבריהם בכך שיש בזה משום קלות ראש וזלזול בתפלה, ועל כן בעת תפלת שמונה עשרה יש להתרגל להתפלל ללא שום התעסקות.

על אף ההכנות הנדרשות להסיר את הטרדות קודם התפלה, התייחסו הפוסקים לעובדה שלעיתים מזדמנים דברים שאינם מתוכננים המטרידים את האדם ונדרש לטפל בהם בעודו בתפלתו בכדי ליישב את דעתו. כך למשל, ספר קודש שנפל על הרצפה בעת תפלת שמונה עשרה ומפריע הדבר למתפלל להתרכז בתפילתו, מותר להרימו אף באמצע התפלה, אך לא באמצע הברכה, אלא יסיימה וירים את הספר לפני שיתחיל את הברכה הבאה. וכתבו הפוסקים, שאם תינוק בוכה באמצע התפלה ומפריע לציבור, אביו צריך להפסיק להתפלל, ולנסות להרגיעו בלי לדבר, ואם הדבר אינו מועיל, עליו אף לצאת עמו מבית הכנסת עד שיירגע.

זבובים או מעופפים אחרים שעלו על האדם בעת תפלתו, לא יזרקם מעליו בידו מפני שיתכן שיתלכלכו ידיו מהם ויצטרך ליטול את ידיו; אלא ינער את בגדו או ינשוף בפיו או ישתמש בנייר וכדומה להסירם, בכדי שלא יטריד את כוונתו בתפלה.

מן הפסוק: "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו", למדו חכמים שבטרם שפתח משה בדברי השירה: "אמר להם לישראל אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן". ועוד אמרו חכמים שלא חרבה הארץ אלא מפני שלא ברכו בתורה תחלה, שבכך שלא ברכו על התורה הראו אנשי אותו הדור שאינה חשובה בעיניהם אף שעסקו רבות בתורה, ומשום כך לא הגינה עליהם זכות הלימוד מפני גזירת החורבן. ועל כן יש לברך את ברכת התורה ולשמוח בה יותר מכל ההנאות שבעולם, ואסור ללמוד תורה קודם ברכות התורה. ואף נשים חייבות בברכת התורה, שכן אף הן מחויבות ללמוד את הלכות המצוות בהן הן מחויבות.