הלכה יומית

לאחר שסיים להכין את כל צרכי השבת מותר מעיקר הדין לאכול את העירוב, אך מצוה מן המובחר לשמור את פת העירוב ל'לחם משנה' ולבצוע אותה בסעודת שבת. ויש נוהגים לצרף אותה ללחם משנה בכל אחת מסעודות השבת, ולבצוע אותה בסעודה שלישית ואם אינו אוכל פת בסעודה שלישית, יבצע אותה בשבת בסעודה שניה.  

לצורך 'עירוב תבשילין', לוקחים חלה או לחמניה שלימה בשיעור של 'כביצה' (54 גרם), ותבשיל חשוב כגון מנת דג או בשר בשיעור של 'כזית' (27 גרם), ומניחים אותם במקום שמור במשך כל החג בתנאים נאותים שיאפשרו לאכול מהם בשבת. אחר כך לוקח בעל הבית את הפת והתבשיל ומזכה בהם לאחרים ע"י שייתנם לאחר (לכתחילה יש לזכות ע"י אדם שאינו מבני ביתו (ואפשר ע"י בנו הנשוי )), ויאמר לו שמזכה בזה לכל הרוצה לסמוך על עירוב זה, הזוכה נוטל את העירוב בידו ומגביהו טפח ומחזירו לבעל הבית, ומברך בעל הבית על מצוות עירוב, ואומר את הנוסח המובא בסידור שמשמעותו שיוכל לעשות כל צרכי שבת בחג.  

עירוב התבשילין מועיל ומאפשר לבשל בחג עבור השבת, רק בתנאי שהמאכל מוכן וראוי לאכילה כבר ביום-טוב עצמו, כך שעקרונית יהיה ניתן לאכול את המאכל שבישל בחג כבר ביום-טוב עצמו. ולכן באם רוצים לבשל עבור השבת יש לוודא שיהיה המאכל מוכן קודם השבת, ובאם לא אסור להכינו. 

יום-טוב החל ביום שישי, מדין התורה מותר לבשל מיום-טוב לצורך שבת (כשמבשל בשעה מוקדמת – כדלקמן), אך צוו חכמים שיש להתחיל במלאכת ההכנה לשבת כבר בערב יום-טוב על-ידי 'עירוב-תבשילין" (תבשיל ומאפה שמכינים כבר מערב יום-טוב עבור השבת). ונכון לעשותו כבר בבוקרו של ערב החג או כבר בליל ערב החג – אם יוצא לדרך , וכן נהוג להכריז ולפרסם תזכורת בערב החג, בכדי שלא ישכחו לעשותו, וניתן לעשותו עד כניסת החג (וגם בבין השמשות). 

אף שבנוסח העירוב מובא שהוא עבור כל צרכי השבת, עירוב התבשילין נועד להתיר רק את הכנת צרכי הסעודה בחג עבור השבת, ולכן מותר להדיח כלים עבור סעודות השבת ולהכין את צרכי הסעודה. אך דברים שאינם מצרכי הסעודה אסור לעשותם אף שעשו 'עירוב-תבשילין', ולכן אסור בחג להביא יין ממקום אחר לצורך סעודת הלילה , וכן אסור לגלול את ספר התורה בכדי שיהיה מוכן לקריאת השבת, וכן אסור להדליק נר עבור יאר-צייט שיחול בשבת. אך מותר  לטבול בחג לכבוד שבת אף שאינו מצרכי אכילה. 

לכתחילה יש להשתדל להתחיל את סעודת החג לפני תחילת שעה עשירית (כלומר, שלוש שעות זמניות לפני השקיעה), בכדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון. וראוי שיסיים את סעודתו לפני השקיעה. את סעודת החג ניתן להמשיך עד השקיעה, ואח"כ אין  להמשיך לאכול כיון שחלה חובת קידוש. במצב זה ישנה אפשרות לפרוס מפה על הפת, ולערוך קידוש באמצע הסעודה, אלא שלמעשה לא נוהגים כן, אלא מברכים ברכת-המזון, מתפללים קבלת שבת וערבית של ליל שבת, ולאחר מכן מקדשים ועורכים את סעודת ליל-שבת.

אם שכח או הזיד ולא הבדיל במוצאי יום טוב (שחל בחול), אין אפשרות להשלים במשך שלושה ימים, אלא רק יום אחד למחרת יום טוב. ואם הוא יום התענית (היינו ששכח להבדיל במוצאי ראש השנה, ונזכר למחרת – צום גדליה) יבדיל ויתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות מן היין, ולא ימתין עד צאת הצום – כיוון שהבדלת יום טוב ניתנת לתשלומין רק ביום שאחר החג.

יו"ט שחל במוצאי-שבת תקנו להבדיל בתפילת ערבית של החג באמירת "ותודיענו", בכדי להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת החג, ומי ששכח לומר "ותודיענו", והתחיל לומר "ותתן לנו ה' אלקינו" שוב אינו אומר "ותודיענו", ויש שכתבו שמן הדין ניתן לומר "ותודיענו" עד אמירת ה' של חתימת ברכת "מקדש ישראל והזמנים", וכל שכן אם נזכר לפני "יעלה-ויבוא" שיכול לומר שם ותודיענו.

סדר ברכות הקידוש – הינו לפי הסימן "יקנה"ז": יין (ברכת "בורא פרי הגפן"), קידוש (ברכת "אשר בחר בנו וכו'"), נר (ברכת "בורא מאורי האש"), הבדלה ("המבדיל בין קודש לחול וכו'" וחותם "בין קודש לקודש)", זמן ("שהחיינו"). ואין מברכים על הבשמים.

אם שינה את הסדר – יצא ולא יחזור ויברך. חוץ מאם הקדים ברכת הקידוש ("אשר בחר בנו") לברכת היין, שאם עשה כן צריך לחזור ולברך ברכת הקידוש. בברכת "בורא מאורי האש" אין מקרבים את הנרות, אין מאחדים את השלהבות שלהם ואין מביטים בציפורניים. אלא רק מסתכלים על הנרות בעת הברכה.

שכח להבדיל בקידוש ונזכר בתוך הסעודה יבדיל על כוס כשנזכר ולא יברך בורא פרי הגפן (אלא אם לא היה בדעתו לשתות עוד יין), נוסח ההבדלה הוא ע"פ נוסח הבדלה שבקידוש, ויברך מאורי האש על הנר. ואם נזכר אחר הסעודה יבדיל ויברך על הנר במשך הלילה. ואם נזכר רק ביום למחרת, יבדיל על כוס כשנזכר, ללא ברכת ברכת מאורי האש, ואם נזכר לקראת צאת החג (אחר השקיעה) לא יבדיל, ויוצא ידי חובה בהבדלה שבמוצאי החג.

נאמר בפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח". מעבר למשמעותו הפשוטה של הפסוק שיש לקשור את קרבן החג לאחר בדיקתו ממומים הפוסלים אותו, עד הקרבתו, דרשו חכמים שיש לקשור את החג לימי החול – באכילת מאכלים מכובדים ביום שאחר החג, והעושה כן ייחשב לו כאילו הקריב קרבן על המזבח. מטעם זה נוהגים שלא להתענות ביום שאחר החג. אחת מהוראותיו הקדושות של הרבי לערוך "כינוסי תורה" בסמוך לכל אחד משלושת הרגלים. ויש לקיימם לאחר החג ובאופן שיוכלו להגיע אליהם גם מרחוק, וכן מעורר הרבי על הדפסת הנאמר בכינוסים.