הלכה יומית

בזמן "רעווא דרעווין" אחרי תפילת מנחה – נוהגים שאחד מהקהל חוזר מאמר חסידות, עם זאת, אין לְאַחֵר זמן תפלת ערבית במוצש"ק כדי להאריך בחזרת דא"ח. קודם שיחזור המאמר יכין את עצמו וילמד תחילה היטב את המאמר, וגם יתכונן איך להביא את הדברים אל הזולת, ויכלכל דבריו באופן שיהיה הענין מובן לשומעים בשפה ובהברה המובנת לציבור. אם אחד מהקהל חל יום הולדתו בשבוע זה, טוב שיחזור הוא מאמר חסידות.

מי שהתחיל לשתות או לאכול (ולא אכל פת) לפני השקיעה – צריך להפסיק בשקיעה, אך אם התחיל לאכול פת לפני השקיעה, יכול להמשיך בסעודתו ולאכול ולשתות עמו דברים אחרים גם אחרי השקיעה ואינו צריך להפסיק, עד שיברך ברכת המזון. מי שהתחיל לאכול פת לפני השקיעה, אם התפלל תפילת ערבית באמצע הסעודה – חלה עליו חובת ההבדלה, ואסור לו לחזור לסעודתו עד שיבדיל על הכוס (ובברכת המזון לא יאמר "רצה" כדלקמן).

אם נמשכה סעודתו עד שחשיכה עדיין מוסיף בברכת המזון את ההוספות שמוסיפים בשבת, אבל אם התפלל תפילת ערבית באמצע סעודתו ורק לאחר מכן מברך ברכת המזון – לא יזכיר של שבת בברכת המזון, כי אם יזכיר את השבת יהיה נראה שדבריו סותרים זה את זה, שתחילה התפלל תפלת יום שלאחריו ואחר כך מזכיר יום העבר. כמו כן אם הבדיל על הכוס, או אפילו רק אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" – לא יזכיר של שבת בברכה אחרונה. אך ראש חודש שחל במוצאי שבת – אם אכל כזית הן מבעוד יום והן משחשיכה, אומר גם "רצה" וגם "יעלה ויבא".

האוכל פת בסעודה שלישית, ושכח לומר "רצה", אם מברך לפני השקיעה ונזכר אחרי חתימת ברכת "בונה ברחמיו ירושלים" לפני שהתחיל ברכת הטוב והמטיב – יאמר לפני תחילת ברכת הטוב והמטיב: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת", כמו בשאר הסעודות. אבל אם נזכר אחרי שהתחיל בברכת הטוב והמטיב, ואפילו אם לא אמר אלא את המלה "ברוך" בלבד – אינו חוזר, ואינו משלים את הזכרת השבת.

בתפלת המנחה של שבת לאחר "אשרי" אומרים "ובא לציון", במקום קדושת ובא לציון הנאמרת בכל יום בבוקר, מפני שבשבת ויום-טוב שמאריכים בתפילת שחרית ומוסף, הניחוהו עד המנחה. ותקנו לומר במנחת השבת לפני קריאת התורה את הפסוק "ואני תפלתי", מפני שקודם פסוק זה נאמר: "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר", ודרשו חכמים שאמר דוד לפני ה' "רבונו של עולם אין אומה זו כשאר אומות העולם – אומות העולם כשהם שותים ומשתכרים הולכין ופוחזין, ואנו לא כן אלא אף על פי ששתינו ואני תפלתי לך ה'".

כיוון שאמירת "ואני תפלתי" נתקנה כשבח על כך שישראל אינם כיתר האומות – שאף לאחר סעודה ומשתה מתאספים לשמוע תורה לכן הנהיגו לומר זאת בתפלת מנחה של שבת לפני קריאת התורה, בה היו הכל מתאספים לשמוע את התורה. בעת אמירת "ואני תפלתי" נוהגים לעמוד. ציבור שאין להם ספר תורה, יאמרו "ואני תפלתי" מיד אחרי "ובא לציון" (בלי קדיש ביניהם), ולאחר מכן יאמר הש"ץ חצי קדיש, ויתחילו תפלת לחש.

מי שנזכר שלא אמר "רצה" אחרי שכבר התחיל ברכת הטוב והמטיב, ואפילו אם לא אמר אלא את המלה "ברוך" בלבד – אינו יכול לומר את הברכה "אשר נתן". ועל כן בסעודה ראשונה ושניה צריך לחזור לראש ברכת המזון ולהשלים את אמירת "רצה" במלואה. ואילו בסעודה שלישית (במקרה שאכל פת) אינו חוזר, ואינו משלים את הזכרת השבת.

נוהגים שבליל שבת מְזַמֵּן בעל הבית דוקא. וביום השבת מכבד מישהו אחר לְזַמֵּן, או מזמן בעצמו. שלושה שאכלו יחד בשבת או ביום טוב וזימנו, ושכחו לומר "רצה" או "יעלה ויבא" (ולא נזכרו עד שהתחילו ברכת "הטוב והמטיב") – אף על פי שכל אחד מהם מחוייב לחזור לראש ברכת המזון, יברכו כל אחד לעצמו ולא יזמנו שוב. כיוון שכבר יצאו ידי חובת הזימון.

בעת קבלת שבת נוהגים לעמוד כשאומרים: "מזמור לדוד", "אנא בכח" ו"לכה דודי", וכן בקדיש שאחרי קבלת שבת – עומדים. ויש נוהגים לעמוד כל משך תפילת קבלת שבת, וכך מנהג הרבי . בקבלת שבת – אומרים "אנא בכח" בלחש, ובעת האמירה צריך לראות – או לצייר במחשבה – את השמות, שהם ראשי התיבות (אב"ג ית"ץ וכו'), אבל לא לאמרם.

לאמירת "בואי בשלום" מסתובבים כלפי מערב, כיוון הסיבוב הוא מצד שמאל (כלומר, יפנה לשמאלו ויסתובב), ומי שאינו עומד ב"לכה דודי" לכיוון מזרח – ראוי שיפנה למזרח מעט לפני "בואי בשלום", כדי לעשות סיבוב כנהוג . כשאומרים "בואי כלה" הראשון מנהגנו לשוח לצד ימין, באמירת "בואי כלה" השני – לצד שמאל, ולאחר מכן מפנים את הפנים חזרה לאמצע. לאחר מכן מסתובבים בחזרה כלפי מזרח ומרכינים שוב הראש לכוון מזרח. "בואי כלה שבת מלכתא" אומרים – בלחש – עם הפנים למזרח, לאמצע.

את הקדיש שלאחר "מזמור שיר ליום השבת" אומרים הן מי שיש לו יאָרצייט ביום ששי ערב שבת קודש, והן מי שיש לו יאָרצייט בשבת קודש, אבל לא נוהגים לאמרו בשבת שלפני יאָרצייט. אחר כך אומרים "כגונא" חצי קדיש ו"ברכו". והמתפלל ביחידות יאמר אחרי "כגונא" את סיום מאמר הזוהר – "ולומר ברכו כו'" כנדפס בסידור, כיון שפתיחת תפילת ערבית צריכה להיות בברכו. ולכן, גם אם ענה מוקדם יותר ל"ברכו" עם הציבור, אף על פי כן יאמר "ולומר ברכו כו'".

בתפלת ערבית של ליל שבת קודש, החל מ"ופרוש עלינו" (בברכת "השכיבנו") – נוהגים לומר בעמידה. חתימת הברכה היא: "בא"י הפורס . . ועל ירושלים". טעה בחתימת ברכת "השכיבנו" ואמר (כמו בימות החול) "שומר את עמו ישראל לעד" – אם נזכר בתוך כדי דיבור (משך זמן שאילת שלום של תלמיד לרב, שהן ג' תיבות אלו: "שלום עליך רבי"), יאמר "הפורש סוכת שלום כו'"; ואם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור – לא יחזור.