הלכה יומית

הרוצה לבדוק את ביתו בניחותא רשאי להתחיל בבדיקה כבר מספר לילות לפני ליל י"ד, אלא שזהו בתנאי שישייר לפחות חדר אחד אותו יבדוק בזמנו. וכן הורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב למעשה, שכשמנקים בימים שלפני ליל הבדיקה מחסן מלא ארגזים או ציוד, ויודעים שבשעת הבדיקה לא יוכלו להזיז שוב את החפצים ממקומם, כשהם ב"מקום שמכניסין בו חמץ", יש לבדוק את החדר לאור הנר בלי ברכה בשעת הניקיון, אף על פי שאין זה ליל בדיקת חמץ, ומיד לאחר חג הפורים ניתן להתחיל בבדיקה זו.

חובת בדיקת חמץ מעיקרה היא על בעל הבית, אך רשאי לשלוח את בני ביתו לבדוק במקומו את הבית בברכה. ולמעשה כותב אדה"ז שהנכון ביותר שבעל הבית יברך ויבדוק בעצמו את הבית, אלא שיכול לזכות בכך אף את בני ביתו, ובעת הברכה יעמדו בניו בסמיכות אליו, יכוון להוציאם בברכתו ויענו "אמן". ויבדקו בעל הבית עצמו ואף בניו תחלה בסמיכות למקום הברכה על-מנת שלא יהיה "הפסק", וכך גם יקיים את "מצווה בו" ע"י שיבדוק בעצמו, וגם יזכה את בני ביתו.

אמרו חכמים ש"אכסדרה לאורה נבדקת". כלומר, בבית ללא קירות המואר היטב מהשמש, ניתן לבדוק לאור השמש אך לא באמצעות זגוגית החלון אלא באופן ישיר כנגד השמש. גם את הארונות שרגילים להשתמש בהם במשך השנה בסעודה יש לבדוק, ובבית בו מתגוררים ילדים, בודקים גם ביתר הארונות כגון בארונות הבגדים. את הארונות ניתן לבדוק אף לפני ליל י"ד, ולכן כשמנקים את המדפים, יש לבדקם כנגד השמש, אלא שלכתחילה יש להשאיר את הבדיקה ללילה ולבדקם לאור הנר, או לאור הפנס, ובארונות הבגדים ניתן להקל ולסמוך לכתחילה על אור השמש.

כתבו הפוסקים שאת כיסי הבגדים יש לבדוק ביום י"ד בעת ביעור החמץ לאור השמש. יתר על כן, גם מי שהחמיר ובדק את כיסי בגדיו בליל י"ד עליו לחזור ולבדקם למחרת ביום י"ד, וטעם הדבר משום שחוששים שמא לאחר שבדקם שוב הכניס לתוכם חמץ. אלא שחיוב בדיקת החמץ בכיסים, הינו רק למי שדרכו לפעמים להכניס חמץ לתוך כיסי בגדיו, אך מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, והמחמיר לבדקם תבא עליו ברכה, ופוסקים רבים כתבו שניתן לסמוך על הכביסה, ובפרט באם מכבס את הבגד כשכיסיו הפוכים כלפי חוץ.

תקנו חכמים שיבטלו את החמץ בליל י"ד-בניסן לאחר בדיקת-חמץ ובכך לא יישכח ביטול-החמץ; בדורות האחרונים תקנו שגם בי"ד-בניסן לאחר ביעור-החמץ יבטלו את החמץ, כיוון שיתכן שמקצת מן החמץ נשמט ונשכח, ולכן חוזרים ומבטלים את החמץ לאחר ביעור-החמץ. באמירת נוסח ביטול-החמץ יש להבין את משמעותה: ביטול-החמץ בליל-י"ד כולל רק את החמץ שלא נמצא בבדיקה. שכן, החמץ המיועד לאכילה בערב ובבוקר, דעתו עליו ואיננו מופקר מבחינתו. וכן את החמץ שנמצא בבדיקה לא מבטלים, שהרי מתכוונים להשביתו בשריפה. ולכן בערב מבטלים רק את החמץ שלא נמצא בבדיקת-חמץ, ואילו בבוקר מבטלים את החמץ לחלוטין.

איסור עשיית מלאכה בחג, נאמר במפורש בתורה רק ביום הראשון של החג וביומו האחרון. ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים, שימי חול-המועד אסורים אף הם בעשיית מלאכה, אלא שישנם מלאכות המותרות בהם. ומסרם הכתוב לחכמים לומר איזו מלאכה מותרת ואיזו אסורה. ובארו חכמים שכיוון שעיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה; לכן נאסרה בהם המלאכה. וכל שאסרו לעשות בחול-המועד, אסור אף לומר לגוי לעשותה עבור ישראל.

לדעת הרבה פוסקים מלאכה גמורה אסורה מהתורה, ואם היא נעשית לצורך המועד או כדי למנוע הפסד מותרת, וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו כל דבר שיש בו טרחה יתירה ואינו לצורך המועד, למרות שאין בעשייתו מלאכה, כגון העברת דירה, אסורה בחול-המועד, הואיל ויש בכך טורח רב.

הברירה שהותרה ביום טוב היא רק בסוגי מאכלים שהדרך לברור אותם בכמות מוגבלת וכן ההיתר הוא רק אם לא הייתה אפשרות לברור מערב יום טוב, ולכן פסולת שנפלה למאכל מותר להוציאה ביום טוב, וכן מותר לאכול דג או בשר כדרכו ביום טוב ולהוציא את העצמות מן המנה. אלא שצריך למעט בטרחה ולכן כשהפסולת מרובה יש להוציא את האוכל וכשהאוכל מרובה יש להוציא את הפסולת, ואם הפסולת דקה מאוד ויש טרחה בהוצאתה יש להוציא את האוכל, וכששניהם שווים בכמותם ובטרחתם יברור כרצונו.

כיוון שמצווה להסתפר ולהתגלח לקראת החג, אסרו להסתפר בחול-המועד. על אף שמכוון הוא לצורך המועד, מפני שחששו שידחו את התספורת לחול-המועד, ויכנסו לחג כשהם מגודלי שיער. אולם כשלא הסתפר מחמת אנסו כגון שהיה אסור בתספורת מדיני אבלות ר"ל, מותר לו להסתפר בצנעה ואפילו ע"י ספר יהודי ואף בשכר אם לא מצא מי שיספרו בחנם. כמו כן נטילת ציפורניים בחול המועד מותרת רק בשינוי, כגון בפיו אך לא באמצעות כלי, ומי שנטל ציפורניו כבר בערב החג ורוצה ליטול שוב בכלי לקראת החג השני או שבת חול-המועד כמנהגו בכל ערב-שבת ויום-טוב, יש לו על מי שיסמוך, אבל המנהג שלא ליטלם כלל.

דברים שרגילים לטחנם בכמויות מועטות מותר לטחון ביום טוב לצורך היום, וטחינה זו מותרת אפילו באמצעות כלי המיועד לכך, ולכן מותר לגרד גבינה במגרדת בחג. אולם לא יטחן כדרך שטוחן בימות החול, אלא בשינוי מעט כגון שיטחן על גבי מפית ולא לתוך קערה. אך דברים שדרך לטחנם עבור כמה ימים ביחד כגון חריין, או מיני תבלינים אין לטחון אותם ביום טוב באמצעות כלי, שנראה הדבר כעובדין דחול.

אסרו חכמים כיבוס בגדים בחול-המועד ואפילו לצורך המועד. טעם האיסור הוא משום שמצווה לכבס את הבגדים לקראת החג, וחששו חכמים שיהיו שידחו את כיבוס הבגדים לחול המועד, שאז הם פנויים ממלאכתם, ויבזו את החג בכך שיכנסו אליו כשבגדיהם מלוכלכים ולכן אסרו את הכיבוס במועד. אולם בגדים שרגילים להתלכלך תדיר, כמו בגדים של תינוקות וקטנים, או מגבות ידיים וכדומה, מותר לכבס בחול-המועד לצורך המועד כשאין לו אחר להחליף, שלא גזרו עליהם חכמים מפני שגם אם יכבסום לפני החג יצטרכו לכבסם שוב במועד, אבל גם בגדים אלו יש לכבס לפני החג ואסור לדחות כביסתם לחול המועד. ואף כשמכבסים בגדים אלו אין היתר לצרף אליהם בגדים של גדולים לכביסה שעושים עבור הקטנים, אולם אם ישנו חשש אמיתי שהבגדים יינזקו נזק בלתי הפיך שאין דרך למנעו מלבד באמצעות כביסה, אזי יש היתר לצרפם לכביסת הקטנים ויש מקום להתיר לכבסם אף בפני עצמם.

אחת המלאכות שהיו במשכן הינה מלאכת הקצירה, שהיו קוצרים את הצמחים של הסממנים שצבעו בהם את העורות. מכאן למדו חכמים שמלאכה זו ותולדותיה נאסרו בשבת, ובכללה נאסרה התלישה בשבת. ועשו סייג למלאכה ואסרו להשתמש באילן בשבת, שמא תוך כדי השימוש בו יבואו לתלוש ממנו. ולכן אסור לעלות על האילן בשבת. ואפילו מערב שבת אסור לעלות על העץ על מנת לשהות עליו בשבת, שבהישארותו עליו הוא משתמש בו. ומי שעלה על העץ בשוגג מותר לו לרדת בשבת. אבל אם עלה בשבת במזיד על האילן, קנסו אותו חכמים שלא ירד ממנו עד צאת השבת. ויש שכתבו שאם הוא יכול לרדת בקפיצה מבלי להשתמש בעץ, מוטב שיעשה זאת, שכן אם יישאר על העץ כל השבת, ישנם סיכויים גדולים שינענע את העץ ולכן מוטב שירד, ובפרט אם התיישב בשבת על גזע נמוך עליו לקום ממנו מיד ולא להישאר עליו.