הלכה יומית

נכון שידלקו נרות בבית הכנסת בכל המעת לעת. אך אם יש מקום לחשש סכנה (מפני הילדים וכדומה), אין להשאיר נרות דולקים. בבית כנסת שאין בו חנוכיה הדולקת כל הזמן, נוהגים להדליק נר חנוכה לכל הפחות בזמן תפילת שחרית, ללא ברכה. וגם ההדלקה בבית הכנסת ביום צריכה להיות באמצעות נר "שמש".

אודות זמן הדלקת נר החנוכה אמרו חכמים: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי שמירב האנשים יוכלו להיוודע לנס, ויש להקפיד שהנרות ידלקו לפחות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" (לאחר שקיעת החמה), ומקפידים שהנרות ידלקו 50 דקות לפחות. את נרות החנוכה יש להדליק כשכל בני הבית נמצאים יחד, כדי לפרסם הנס. והנשואים מדליקים בחגירת אבנט. אולם לא נוהגים ללבוש בגדי שבת בשעת ההדלקה.

את נרות החנוכה נוהגים להדליק על כיסא בפתח אחד החדרים בבית, משמאל הנכנס, סמוך לעובי מזוזת-הפתח, בחלל פתח החדר, בגובה המאפשר ששלהבות הנרות יהיו מעל 24 ס"מ, אך לא מעל 80 ס"מ, כשהשמש נפרד מיתר הנרות בצורה הניכרת לעין. למנהגנו אין הקפדה האם הנרות מונחים ממזרח למערב או מצפון לדרום; ויש שכתבו שניתן שכל בני הבית ידליקו במקום אחד כיוון שכל אחד מדליק במנורה נפרדת ישנו היכר למספר הנרות לכל אחד.

מי שנפסלה הטלית קטן שלו בשבת והוא נמצא ברשות הרבים (במקום שאינו מעורב), חייב לפשוט אותה מיד, כיוון שאסור מן התורה לצאת בבגד זה בשבת מפני שהחוטים נחשבים כמשא ואין לטלטלם בשבת אם הנם פסולים. ואפילו אם על ידי זה יתבזה ברבים, שאין כבוד הבריות דוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", אבל בכרמלית אינו צריך לפושטה מעליו. ויש המקילים בזה גם ברה"ר כיוון שכיום כמעט לא מצויה רשות הרבים גמורה – ולכן אין למחות בידם, אך ירא שמים יחמיר לעצמו בזה ויוריד אותה מיד.

אחר שהדליק את השמש, נוטלו בימינו ומברך. איטר יד נוטל את השמש ביד שמאל שהיא נחשבת אצלו כימין. לפני ההדלקה מברכים שתי ברכות: "להדליק נר חנוכה". ו"שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בִּזמן הזה". ובלילה הראשון מוסיפים ומברכים גם ברכת "שהחיינו". ואם ברך את הברכות בסדר שונה – יצא ידי חובתו, ולא יברך שוב. את הברכות מברכים בעמידה, אך זקן או חולה שאינם יכולים לעמוד, יכולים לברך בישיבה.

מי שהבחין שטליתו של חברו נפסלה בשבת – באופן שחייב לפושטה מיד (כגון שנמצא ברה"ר), והלה עדיין איננו שם לבו לכך, לא יאמר לו זאת ברשות הרבים, כיוון שהוא עדיין שוגג. ולכן יקרא לו לבוא לביתו בלי להתעכב ושם יודיענו על כך. ואם נפסלה הטלית באופן שאינו חייב לפושטה מיד (כגון בכרמלית או ביום חול), יאמר לו שילך מהר לביתו ויפשוט את טליתו.

אסור לדבר בין הברכות להדלקה, אפילו לצורך ההדלקה. אלא אם כן אינו יכול להתחיל להדליק אם לא ידבר. אם דיבר המדליק שלא לצורך ההדלקה, צריך לחזור ולברך "להדליק נר חנוכה" (אך לא את שאר הברכות). דיבר לצורך ההדלקה – אינו חוזר ומברך. ואם דיבר לאחר הדלקת הנר הראשון – אינו חוזר ומברך.

המים שנוטלים בהם את הידיים צריכים להיות נקיים. ואם השתנה מראה המים מחמת דבר שנפל ונשפך לתוכן, אפילו יין וכדומה, פסולים לנטילת ידים כיון שנשתנו לרעה. אבל מותר בשעת הדחק ליטול ידים במי פירות אם רובם מים, ואף שהשתנה מראה המים כיוון שהשתנו המים לטובה . ומים שהשתנו מראיהם ונעשו עכורים מפני עפר או טיט – אם נעכרו עד שאינם ראויים לשתיית כלב פסולים, אך אם עדיין לא נפסלו לשתיית כלב כשרים.

התחיל להדליק ולא ברך – יפסיק ויברך, ולאחר מכן ימשיך בהדלקה. אם כבר הדליק את כל הנרות ועדיין לא ברך, אך טרם עברה חצי שעה מאז שהדליק, יברך "שעשה נסים" (ובלילה הראשון יברך גם "שהחיינו") בלבד, ולא יברך "להדליק נר חנוכה". ונכון שישמע הברכות מאחֵר ויכוון לצאת ידי חובתו בברכותיו.

מי הים פסולים לנטילת ידים מפני שהם מלוחים עד שאינם ראויים לשתיית הכלב. אלא שהאיסור ליטול במי הים הוא לאחר שנלקחו מן הים אל תוך כלי, אבל מותר להטביל את הידיים בים, וכן מותר להטבילם בכל מים הכשרים לטבילה כגון במעין או מי גשמים שיש בהם ארבעים סאה המכונסים במקום אחד, אפילו אם נעכרו עד שאינם ראוים לשתיית כלב.

מדליקים את הנרות באמצעות ה"שמש". בלילה הראשון מניח נר אחד בצד ימין של החנוכיה, ומהלילה השני והלאה מוסיף לשמאלו את הנר החדש, ומדליק משמאל לימין. התחיל להדליק בנר הימני – לא יכבה את הנר שהדליק, אלא ימשיך להדליק מימין לשמאל. יש להקפיד להדליק כל נר היטב, ולהמתין עד שהאש תאחז ברוב הפתילה באופן יציב, ולא להיחפז לעבור לנר הבא לפני שהנר הראשון דולק כראוי. לאחר הדלקת כל הנרות אומרים "הנרות הללו".

מים הפסולים למקווה – כגון מי גשמים הזוחלים – הרי הם פסולים גם לטבילת ידים, ולכן לא יטבול בהם את ידיו אלא ישאב מהם אלי כלי ויטול ידיו. ובשעת הדחק, מי שנצב על יד שלולית מי גשמים שאינה זוחלת (או מי הפשרת שלגים), אפילו שאין בה ארבעים סאה – אם אין לו כלי לשאוב בו מים לנטילה, יטבול את ידיו במים אלו. אך שלולית של מים שאובים או שלג שאינו מופשר – אפילו אם יש בהם ארבעים סאה לא ניתן להטביל בהם את ידיו במקום נטילה.