הלכה יומית

אפילו אם לא התחילו בקריאה עצמה, אלא שהעולה הראשון התחיל בברכה שלפני הקריאה וכבר אמר את המלים "ברוך אתה ה'", ואז יצאו מקצתם – יסיימו הנשארים את הקריאה ואף את הקדיש שאחרי; אך אם עדיין לא הזכיר השם בברכה – אף על פי שכבר אמר ברכו וענו הקהל ברוך ה' המבורך כו' – אין זה נחשב התחלה, ואינם יכולים להמשיך ללא מנין. כל האמור – שהנשארים בבית הכנסת ממשיכים בקריאה עם ברכות – אינו אלא כשמקצתם יצאו, ואילו רוב מנין (ששה אנשים) נשארו. אבל אם נשארו בבית הכנסת פחות מששה אנשים – אינם יכולים לברך על הקריאה ולא לומר קדיש.

בשבת בה מוציאים שני ס"ת (שבת ר"ח, שבת חנוכה, וארבע-פרשיות) ויצאו מקצתם, העולה ששי יקרא עד סיום פרשת השבוע, לאחר מכן יגביהו את ספר התורה, ולאחר מכן יעלה עולה שביעי ויקרא בספר התורה השני את הקריאה המיוחדת. וכן בשבתות שמוציאים שלושה ספרי תורה (שבת ראש חודש טבת, שבת ראש חודש אדר ושבת ראש חודש ניסן): העולה חמישי יקרא עד סיום פרשת השבוע, העולה ששי יקרא בספר התורה השני את פרשת ראש חודש, והעולה שביעי יקרא בספר התורה השלישי את הקריאה המיוחדת של אותה שבת (חנוכה, פרשת שקלים או פרשת החודש).

לכתחילה קוראים בתורה בתוך סדר התפלה. גם במקרה שמספר אנשים צריכים לעלות לתורה ואין מספר העליות מספיק, שאז מתחלקים לשני מנינים או יותר – טוב יותר לקרוא בתורה בחדרים שונים באותו הזמן, מאשר לקרוא לפני התפלה או לאחריה. ובמקום הצורך, ניתן גם לקרוא לפני התפלה או לאחריה (ובלבד שבכל פעם שקוראים יש מנין, שלפחות ששה אנשים מתוכם לא שמעו עדיין את הקריאה), כיוון שכל היום הוא זמן קריאת התורה.

בתענית ציבור קוראים בתורה בתנאי שלפחות שלושה מהקהל מתענים. אם חלה התענית ביום שני או חמישי ואין שלושה המתענים – יקראו בפרשת השבוע כמו בכל שני וחמישי. אף שבשבת ויו"ט שיצאו מקצת האנשים רק מסיימים את הקריאה ולא מפטירים, בקריאה של תענית ציבור וכן ביוהכ"פ במנחה, שהמפטיר הוא ממנין העולים, יעלה גם המפטיר בברכה, אך את ההפטרה יקרא ללא ברכות.

המתפלל ביחידות ולא שמע קריאת התורה בציבור – יקרא בעצמו את הפרשה מתוך חומש ללא ברכה. כמו כן ציבור שאין להם ספר תורה, יקרא אחד מהם את הפרשה וכן ההפטרה בקול רם מתוך חומש , ללא ברכה, ולאחר מכן יאמר קדיש.

בעת ברכת המזון בכל ימות החול מכסים את הסכינים שעל השלחן. בטעם מנהג זה כתבו הפוסקים, שעל המזבח נאמר: "לא תניף עליהם ברזל", כיוון שהברזל מקצר ימי האדם והמזבח מאריך ימיו של אדם ע"י הקרבנות המכפרות עליו. וכן השולחן מאריך ימיו ע"י מצוות הכנסת אורחים המכפרת. טעם נוסף להסרת הסכינים מן השולחן קודם הברכה, מובא בפוסקים – משום שהיה אדם שהזיק לעצמו באמצעות הסכין כשהגיע לברכת "בונה ירושלים" – כביטוי לצערו על החורבן, וכמניעת הישנות המקרה תקנו להסיר את הסכינים. ועוד מפני שהוא כחו של עשו, ובשבת ויום טוב שבהם אין פגע רע נוהגים שלא לכסות את הסכינים, "ומנהג ישראל – תורה היא".

תקנו חכמים, להזכיר בברכת המזון את קדושת היום, בימים בהם הקריבו קרבן מוסף בבית המקדש. בשבת אומרים: "רצה והחליצנו"; ותקנו לומר זאת בברכת "בונה ירושלים", מפני שבברכות אלו אנו מבקשים מה' שירחם עלינו וישיב את העבודה לבית המקדש, ומתוך חזרת העבודה לבית המקדש נוכל להקריב את מוספי היום. טעה ולא אמר "רצה" בברכת המזון, אם נזכר לפני סיום הברכה, דהיינו שעדיין לא אמר שם ה' בחתימת הברכה "ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים" – יחזור ויאמר "רצה", ולאחר מכן יאמר שוב "ובנה ירושלים כו'".

אם נזכר שלא אמר "רצה" אחרי שאמר כבר שם ה' בחתימת הברכה ("ברוך אתה ה' בונה ברחמיו), אך לא התחיל עדיין ברכת הטוב והמטיב – יאמר לפני תחילת ברכת הטוב והמטיב: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת". את הברכה הזו אומרים בין בסעודה ראשונה ושניה ובין בסעודה שלישית (אם אכל בה פת).

מי שאינו יודע נוסח ברכה זו וגם אין לו בהישג יד ספר או סידור שיוכל לברך מתוכו, צריך לחזור לראש ברכת המזון. אך אם יודע את הפתיחה והחתימה, אף שאינו יודע את שאר הנוסח כראוי – יאמר מה שיודע, ואינו צריך לחזור לראש בשביל זה. ובלבד שיזכיר שבת בשם ומלכות בפתיחה, ובשם בלבד בחתימה.

בכל יום חייב אדם לברך מאה ברכות, ובשבת שתפלת העמידה קצרה מימות החול כיוון שאין בה את הברכות האמצעיות, יש להשלים ברכות אלו במיני פירות. ונפסק להלכה שמי שאין לו פירות שיוכל לברך עליהם להשלים מאה ברכות בשבת, יכוון וישמע את הברכות בחזרת הש"ץ ויענה אחריהם אמן, וזה ייחשב לו למנין המאה ברכות, ועדיף שישמע את ברכות העולים לתורה. אבל מי שיש לו פירות אינו יוצא ידי חובת מאה ברכות בשמיעת הברכות מהש"ץ. אם לא שמע את הברכה, אף על פי שיודע איזה ברכה מברך ועונה אחריה אמן, אינה נחשבת לו למנין מאה ברכות.

מי שבשנת אבלות לא עולה ביום שיש מוסף, ואעפ"כ באם יש לו יאָרצייט (של אחד מהוריו) בשבת, נגש להיות שליח ציבור בכל תפילות אותה השבת, ואפילו אם הוא בתוך שנת האבלות על פטירת ההורה השני. אין מנהגנו שבעל יאָרצייט יהיה דוקא השליח ציבור בשבת שלפני היאָרצייט (אבל אין לעורר בזה מחלוקת).

ככלל יש להאריך בתפילה בהתבוננות, בהרחבה ובאריכות בזמן. ובשבתות וימים-טובים שגם כל בעלי העסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפילתם בכוונת לבם ונפשם לה', מוטלת עליהם ביתר-שאת החובה להאריך בתפילה. מי שאין עתותיו בידו להאריך בתפילה בימות החול, העצה לכך היא שבשבתות וימים טובים יתבונן בכמה וכמה ענינים בחסידות, ויתבונן בהם כפי הדרוש, ומזה ישאר אצלו לכל השבוע. כי ענין שאדם התבונן בו בעומק ועסק בו כראוי בזמן מסויים, הרי קל לו יותר לחזור שוב על אותו ענין, על כל פנים בקצרה, בזמן אחר.