הלכה יומית

על הפסוק: "וספרתם לכם ממחרת השבת". דרשו חכמים: "שתהא ספירה לכל אחד ואחד" שכל אחד מחויב במצווה זו ולא שישמע מאחר. וכתבו הפוסקים שלפני שיברך על ספירת העומר, לכתחילה עליו לדעת תחלה איזה יום הוא מהספירה, בכדי שיידע על מה הוא מברך. מי שטעה בשעת הברכה, כגון שבירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמשה, סופר חמשה ואינו צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר "ששה ימים" ואמר "חמשה ימים", אם נזכר מיד – סופר כראוי ואין צריך לברך שנית, אבל אם הפסיק יותר מכדי דיבור בדברים אחרים, צריך לברך שנית.

נאמר: “החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה”. ומבאר הרמב"ן בדרשותיו,  שכיוון שהתורה צוותה לקרוא לניסן החודש הראשון ולאייר שני, ציווי זה חל גם כיום, אלא שבנוסף משתמשים אף בשמות החודשים עמם עלו ישראל מבבל, על שם הגאולה מבבל "לזכור ששם עמדנו ומשם הוציאנו ה’“. אלא שכתבו הפוסקים שמכך שדבריו של הרמב"ן לא הובאו כהלכה למעשה אלא בדרשותיו, והראיה שחז"ל לא תקנו בשטרות למנות לפי חודשי התורה. מה גם ששמות החודשים עמם עלו בני ישראל מבבל נקבעו ע"י כנסת הגדולה ברוח הקודש ועל כן אין לזלזל בהן, ואף בברכת החודש מברכים את החודש בשמות החודשים שעלו מבבל.

מלאכת הבורר היא אחת מל"ט המלאכות שנעשו במשכן, מכך למדו חכמים שהפרדת דבר לא רצוי מהמאכל או כל דבר אחר, נחשבת למלאכה האסורה בשבת. אלא שאף במין מאכל אחד ייתכן בורר כגון שישנם עלי חסה המעופשים שבדרך כלל אין אוכלים אותם, אם מוציאם מייתר העלים הרי זה בורר, ולכן יש להוציא בידו רק את העלים הטובים מתוך הרקובים ורק בסמוך לסעודה לאחר היציאה מבית הכנסת וכן יש להקפיד להוציא רק מה שצריך לאותה הסעודה. וכתבו הפוסקים, שאף כששניהם מיני מאכל אם הם מינים שונים בשמם ובטעמם וחפץ רק במין אחד מהם, יש בתערובת זו דיני בורר כפי שיתבאר בהלכה הבאה.

בהלכה הקודמת הוזכר שאף בשני מיני מאכל וחפץ רק במין אחד מהם, יש בתערובת זו דיני בורר. ולגבי ההגדרה מה נחשב למין שונה כתבו הפוסקים, שאם הם מינים שונים בשמם ובטעמם נחשבים כשני מינים. אך אם שמם או טעמם זהה נחשבים כמין אחד ואין בהם דין בורר. ולגבי ההגדרה מה נחשב למין שונה כתבו הפוסקים, שאם הם מינים שונים בשמם ובטעמם נחשבים כשני מינים. אך אם שמם או טעמם זהה נחשבים כמין אחד ואין בהם דין בורר. ולמשל חלבון וחלמון נחשבים כמין אחד משום ששניהם נקראים ביצה, אלא שכאשר הביצה חיה והדרך להשתמש רק בחלמון אין להפרידם.

ליציאת מצריים קיימת משמעות הלכתית אף בדיני ממונות. כאמור: "לי בני ישראל עבדים .. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" ודרשו חז"ל: "ולא עבדים לעבדים". ולכן קבעו חז"ל שעובד יהודי רשאי להתפטר מעבודתו, "אפילו בחצי היום" ומעסיקו אינו יכול לחייבו להשלימה. אלא שבמלאכה המוגדרת כדבר האבד, כגון נגן לחתונה, שחייב המעסיק למצוא נגן אחר במקומו, בכדי לא לגרוע מהשמחה, רשאי לגלגל על העובד את עלות העסקתו של אחר שיעשה את העבודה במקומו, אולם אחריותו של העובד המתפטר מוגבלת עד כדי גובה שכרו. ואם העבודה היא בקבלנות באמצעות קניין או חוזה מחויב הפועל לעבודתו. וכשאין הסכמה בין הצדדים יש לפנות לבי"ד מוסמך.

בהלכה הקודמת התבאר שלשכיר יום קיימת האפשרות לחזור בו מביצוע עבודתו אלא שהמעסיק זכאי להביא עובד חלופי על חשבון העובד שהתפטר, בכפוף לגובה שכרו. ודנו הפוסקים האם המעביד זכאי לפיצוי, כאשר לא שכר עובד חלופי, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד. יש הסבורים שכשנגרם הפסד למעביד עקב התפטרות העובד או שנמנע ממנו רווח בטוח, העובד נושא באחריות כלפי מעבידו אף יותר מן הסכום שהיה נדרש המעביד לשלם תמורת עובד חלופי. אלא שרווחת הדעה שאף במקרה שנגרם למעסיק הפסד בעקבות התפטרות העובד, אחריותו של העובד מוגבלת לסכום שהיה המעביד זכאי להוציא להעסקת עובד חלופי. וכשאין הסכמה בין הצדדים יש לפנות לבי"ד מוסמך.

בהמשך לאמור בהלכה הקודמת אודות אי השימוש כיום במניין החודשים של התורה, ראוי לציין את דברי הפוסקים אודות השימוש בתאריכים לועזיים. יצוין כי ישנה עדיפות להשתמש בתאריכים עבריים בלבד. אלא שכתבו הפוסקים, שכיוון שבשימוש בתאריכים לועזיים, לא עוברים משום האיסורים: “ושם אלקים אחרים לא תזכירו”, וכן- "ובחוקותיהם לא תלכו"; לכן הותר הדבר בעת הצורך ויציין "למניינם". כשיש צורך להשתמש בתאריכים לועזיים, נחלקו הפוסקים כיצד יעשה: יש סוברים שעדיף לכתוב את המספר, ולא להזכיר את שמות החודשים הלועזיים שמקורם בעבודת אלילים. לעומתם יש שהעדיפו  להשתמש בשמות החודשים הלועזיים, ולא לכתוב את מספרם, שכן מבחינת התורה מניין החודשים הוא לחודש יציאת-מצריים, ניסן.

כחלק מדיני האבלות על תלמידי רבי עקיבא אין מסתפרים בימי ספירת העומר, וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך. ואף שלהלכה ישנם חילוקי דעות ממתי ועד מתי אין להסתפר, אך למעשה – מנהגנו שאין מסתפרים עד ערב חג השבועות. לגבי תספורת הילד הראשונה – אפשערניש – במלאות לו ג' שנים בימי הספירה, הורה הרבי, שאת ענייני החינוך יש להתחיל מיד ביום הולדתו, אך את גזיזת השערות יש לדחות לל"ג בעומר. ואם יום הולדתו חל לאחר ל"ג בעומר, אין להקדים את התספורת, אלא יש לעשותה בערב חג השבועות.

נאמר: "וספרתם לכם .. שבע שבתות תמימות תהיינה". ויש שפרשו שהספירה צריכה להיות ב"תמימות", ואם אינו מקיים את חלקה אינו יכול לקיים את כולה. ולכן השוכח לברך באחד מימי הספירה, לא יספור בימים שלאחריו. ויש הסוברים שכל לילה מימי הספירה נחשב כמצווה בפני עצמה ולכן מי שהחסיר מימי הספירה יכול להמשיך ולספור בברכה. ולמעשה, הכריע אדמוה"ז שאם נזכר ביום יברך ללא ברכה ובלילה ימשיך לספור בברכה, אך אם לא נזכר ביום ימשיך לספור מיום זה והלאה ללא ברכה. אלא שראוי לציין שעורר הרבי שכיוון שחוששים לשתי הדעות, נכון לדעת ולכוון שהספירה הנוכחית הינה חלק מספירת שבעה שבועות.

הזהירו חכמים שאת נרות השבת יש להדליק סמוך לקבלת השבת, בכדי שיהיה היכר שהודלקו לכבוד השבת. במידה והנרות הודלקו מוקדם או כשלא קיבלה האשה את השבת לאחר הדלקת הנרות יש לכבות את הנרות ואח"כ לחזור ולהדליקן, ולכן יש להקפיד לקבל את השבת סמוך לכניסת השבת. במקום הצורך כאשר האשה נאלצת לבצע עוד כמה מלאכות יכולה להתנות שאינה מקבלת את השבת אך בתנאי שתקבל את השבת "לאלתר", וכתבו הפוסקים שזמן זה הוא לכל היותר עד כ10 דקות מהדלקת הנרות, אך רק במקום צורך יש לסמוך על כך. וכשאינה יכולה לקבל את השבת לאלתר, תדליק נרות בברכה ובעלה יקבל עליו את השבת לאלתר.

אמרו חכמים: "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא .. וכולן מתו בפרק אחד" והורו הגאונים שכיוון שנפטרו בין פסח לחג השבועות, לכן אין להרבות בשמחה בימים אלו. ודנו הפוסקים לגבי ברכת שהחיינו בזמן זה, ולמעשה, אנו נוהגים שאין מברכים שהחיינו, אך בשבת ובל"ג בעומר אפשר לברך. מן הדין אין איסור בקניית בגדים חדשים בימי הספירה, אלא שמדברי כמה ראשונים משמע שיש להימנע מכך, ומי שחושש לדבריהם יש מקום לחומרתו, אך הזקוק לכך, יכול לקנות בגד חדש וחשוב בימי הספירה, ולחדשו בשבתות או אחר הספירה, כיוון שבימינו לא נהוג לברך על קניית בגד חדש.

על אף שאמרו חכמים "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר", וכתבו הפוסקים שכתחילה יש לבדוק בליל י"ד לאור הנר גם במקומות החשופים ישירות לאור השמש. עם זאת את כיסי הבגדים יש לבדוק ביום י"ד בעת ביעור החמץ לאור השמש. יתר על כן, גם מי שהחמיר ובדק את כיסי בגדיו בליל י"ד עליו לחזור ולבדקם למחרת ביום י"ד, וטעם הדבר משום שחוששים שמא לאחר שבדקם שוב הכניס לתוכם חמץ. אלא שחיוב בדיקת החמץ בכיסים, הינו רק למי שדרכו לפעמים להכניס חמץ לתוך כיסי בגדיו, אך מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, והמחמיר לבדקם תבא עליו ברכה.