הלכה יומית

לכתחילה יש לברך "הגומל" בתוך שלושה ימים להצלתו, ולמשל מי ששב מחו"ל לכתחילה עליו לברך תוך שלשה ימים לבואו, ואם הגיע ביום שני לאחר קריאת-התורה יברך בפני מניין ולא ימתין ליום חמישי. אולם אם לא בירך בסמוך להצלתו, חייב לברך אפילו אם עבר זמן רב מאז, כל עוד שמח בהצלה ולא שכחה. את ברכת-"הגומל" מברכים רק לאחר שיצא מן הסכנה לגמרי. ולמשל, הנוסע ממדינה למדינה וחונה חניית-ביניים, אף אם שוהה שם משך זמן אינו מברך הגומל עד שיגיע לייעדו הסופי, כל עוד והחנייה אינה מטרת נסיעתו, אולם אם מתכוון הוא לנסוע לכמה מדינות כגון בנסיעה לקברי צדיקים הכוללת מספר טיסות מציון אחד למשנהו, חייב לברך בכל עצירה.

מן האמור "וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו" למדו שברכת-"הגומל" צריכה להיות "בקהל עם" – בעשרה, "ובמושב זקנים" – שלפחות שניים מהם יהיו תלמידי-חכמים, ופרט זה אינו מעכב. אך אם ברך בפחות מעשרה נחלקו הפוסקים האם יצא, ולכן טוב שישוב ויברך בעשרה בלא שם ומלכות. ונהוג לברכה בעמידה לאחר עלייה-לתורה או לאחר הקדיש של קריאת-התורה, וטוב להשתדל לעלות לתורה במעמד זה. וכתבו הפוסקים שהמברך הגומל ייתן צדקה לצורכי ציבור. וכן שיאמר ביום שניצול את פרשת קרבן-תודה (ויקרא ז, יא-טו) ופרשת נסכים (במדבר טו, א-טז).

דנו הפוסקים האם ניתן לשבת בעת ה"ההקפות" בשמחת-תורה, יש מן הפוסקים שכתב לחלק, שבעת ההקפות ממש (סביב הבמה) יש חיוב לעמוד, כדין כל הרואה הולכת ספר-התורה (ובוודאי בשעת הוצאת והכנסת הס"ת); אולם בעת הכיבודים, המכירות ובריקודים וכדומה ניתן לשבת. ויש שכתבו שבשעת הדחק ניתן להקל לשבת גם בעת ההקפות, כיוון שספר-התורה נמצא בתוך מעגל אנשים העומדים זה ליד זה, במרחק הפחות משלשה טפחים אחד מהשני נחשבים הם כ"מחיצה". וטעמים נוספים נאמרו ללמד זכות על היושבים ויש המדקדקים כשרוצים לנוח ולהתיישב יוצאים מעט מחוץ לבית הכנסת (אא"כ אוחזים הס"ת בחיקם).

מנהג ישראל לשמוח בשמחת-תורה, יותר משמחת בית השואבה, ויותר משמחת יום טוב. וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הוסיף וגילה בשם אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שצריכים לייקר במאוד את השעות של שמיני-עצרת ושמחת-תורה. שכן, בכל רגע ניתן לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה הוא על ידי הריקודים. אָבֵל ר"ל, בשנת האבילות על אביו או אמו, אינו נוטל ספר-תורה בזמן ההקפות, אלא אם כן הולך אתו עוד מישהו.

זמן נטילת לולב בימי חג הסוכות, הוא לכתחילה מנץ החמה, ואם צריך להשכים לצאת לדרך, נוטלו משעלה עמוד השחר. נוהגים שלא לאכול ולא לשתות כלל לפני נטילת הלולב. מצות נטילת לולב בסוכה היא מצוה מן המובחר. ולפיכך, בבוקר קודם שיתפלל – יברך על הלולב בעודו בסוכה. אחרי הנטילה והנענועים בסוכה ראוי לאכול מזונות יותר מכביצה (= כביצה הוא שיעור 54 גרם, ויאכל מעט יותר מכך), בכדי לברך "לישב בסוכה". למנהגנו נשים מברכות על נטילת לולב.

בשעת הברכה צריך שהאתרוג יהיה מונח לפניו, באופן שהוא מוכן לנטילה מיד אחרי הברכה. אמנם, יש להיזהר שלא לאחוז באתרוג כאשר הלולב בידו השניה (שבזה כבר מקיים המצוה). אלא יניח את הלולב על השולחן, ואז יוציא את האתרוג להכינו לברכה, או שיטול את האתרוג שלא לשם מצוה עד שיברך. בעת נטילת הלולב יעמוד כשפניו למזרח, ונוטל הלולב ביד ימין, כששדרת הלולב מול פניו ומברך "על נטילת לולב". אחרי סיום ברכת 'על נטילת לולב' – נוטל האתרוג ביד שמאל. ובפעם הראשונה שנוטל לולב בשנה זו מברך "שהחיינו", ויחבר האתרוג ללולב ויתחיל בנענועים.

כאשר מצמיד את הלולב והאתרוג – יאחז את האתרוג באלכסון קצת, כך שתחתית הלולב יגע בשליש העליון של האתרוג. איטר יד (- שמאלי) אוחז את הלולב ביד שמאל ואת האתרוג ביד ימין. יש ליטול את ארבעת המינים 'דרך גדילתן'. כלומר, שהחלק המחובר לאילן יהיה למטה. יש לשים לב לכך בעיקר בנטילת האתרוג – שיש לאחזו כשהעוקץ כלפי מטה.

בעת הנענועים עומדים כשהפנים לצד מזרח (גם אם בד"כ מתפלל לכיוון דרום). בכל פעם שמנענע, מתחילים לנענע כאשר ארבעת המינים צמודים לחזה – במקום שמכים באמירת 'אשמנו', (קצת מעל הלב). לאחר מכן מנענעים, ומחזירים לחזה בסיום כל נענוע כשלכל צד מוליכים ומביאים שלוש פעמים, ומנהג הרבי לנענע קלות הלולב לאחר כל הולכה ורק לאחר מכן מחזיר אותו. במשך כל הנענועים האתרוג יהיה מכוסה ובנענוע האחרון, מגלים קצת את האתרוג. בעת הנענועים יש להיזהר שלא יגע ראש הלולב בכותל.

עור הרצועות צריך להיות מבהמה או חיה הטהורים, וצריך שיהיה מעובד לשמו. הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ. שיעור אורך הרצועות בתפילין של ראש – המנהג הוא שתגענה עד הרגלים (ויותר מכך). וידקדק לקנות תפילין מסופר מומחה וירא שמים, וכן רצועות יקנה מאיש נאמן שהוא בטוח שנעבדו לשמה מעורות טהורים. וכל ירא שמים יתן אל לבו, אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונן, מכל שכן בחפצי ה' יתברך שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים.

יש להשגיח על התפילין שיהיו שחורים הן הבתים והן הרצועות, וכאשר מבחין שהצבע של הרצועות דהה או התקלף יש לצובען בצבע המיוחד לתפילין שיהיו שחורים. צביעת רצועות התפילין חייבת להיעשות לשמן, ולכן חייבת להיעשות ע"י ישראל ולא ע"י נכרי. וטוב שיאמר בפיו בתחילת הצביעה, שמשחיר רצועות אלו לשם קדושת תפילין.

קשר של תפילין הלכה למשה מסיני, שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא יעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד, להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבבית של ראש. וטוב להיזהר להשלים את השם כסדרו, דהיינו שמתחילה יעשה את השי"ן ואחר כך את הקשר של ראש, וקשר של יד אחר כך – כסדר אותיות השם. כמו כן לאחר שבודק התפילין יש לפתוח את הקשר ולעשות אותו מחדש כשהרצועה מושחלת בתוך המעברתא, ולא להשחיל את הרצועה עם הקשר הקיים כבר (מצד החשש של "'תעשה' ולא מן העשוי").

מיד אחרי הברכה יהדק את הרצועה של תפילין של יד בתוך הקשר ובכך יהדק את התפילין אל ידו, לאחר מכן כורכים שני פעמים סביב התיתורא, כך שיחד עם הרצועה המהדקת את התפלה אל היד – יהיה כמין שי"ן. אחר כך כורכים שבע כריכות על הזרוע בסדר זה: חצי הכריכה העליונה ומותירים מעט רווח, אח"כ כורכים שתי כריכות שלמות קרובות זל"ז, ושוב מניחים מקום פנוי מעט, ועושים עוד ארבע כריכות שלמות, וחצי כריכה באלכסון (כלפי כף היד), וכורכים פעם אחת על כף היד (כצורת אות ד' הפוכה). בשלב זה מפסיקים מהנחת התש"י, ומניחים תפילין של ראש. את הרצועות של תפילין של ראש ישלשל שיהיו תלויים מלפניו – הרצועה הימנית בימין והרצועה השמאלית בשמאל.