הלכה יומית

תשעה באב אסור באכילה ושתיה, רחיצה וסיכה, נעילת הסנדל ותשה"מ. מעוברת ומניקות מתענות בתשעה באב. אמנם, באם מדובר בהריון בסיכון, או שחשה חולשה גדולה, וכן אם עלול להיגמר החלב לתינוק שיונק בהנקה מלאה, עליה להתייעץ עם רב מורה הוראה. הנצרך מטעמי בריאות ועל פי הוראת רב – לאכול לחם בתשעה באב יש אומרים שיאמר "נחם" בברכת המזון, לפני ברכת "ובנה ירושלים", ויחתום את הברכה "מנחם ציון ובונה ירושלים", אבל יש אומרים שמחשש 'הפסק' יאמר "נחם" לפני 'הרחמן הוא יזכנו' (ונראה כדבריהם).

לכתחילה יש ליזהר שלא לאחר תפילת מוסף יותר משעה לאחר חצות היום. אך אף על פי כן יוצא ידי חובתו גם אחרי שעה זו, מפני שזמנה כל היום. ואפילו אם כבר התפלל מנחה – חוזר ומתפלל מוסף. ואם שכח ולא התפלל אותה עד חשיכה – אין לה תשלומין. ואם לא התפלל מוסף עד סמוך לחשכה, ועדיין לא התפלל מנחה, ואין שהות להתפלל שתי התפילות קודם חשכה – יתפלל מנחה לבדה כיוון שהיא תדירה יותר, ואף שיפסיד בכך תפלת מוסף שאין לה השלמה.

אסור להתרחץ בתשעה באב אפילו בצונן, ואפילו להושיט אצבע למים אסור. כאשר פניו או ידיו מלוכלכות, מותר לרחוץ את המקום המטונף בלבד. לנטילת ידיים בבוקר וכן לאחר שמתפנים נוטלים רק עד סוף קשרי האצבעות. סיכה של תענוג אסורה, ולכן אין לשים על הגוף מיני בשמים למיניהם ואף לא מתאפרים ביום זה; אך מותר להתיז חומר ריחני על הגוף (כגון ספריי דאודורנט) לצורך מניעת ריח רע.

אסור להסיח את הדעת מהתפילין כל זמן שהן עליו אפילו לרגע אחד. ולמדו זאת חכמים בקל וחומר מן הציץ שהיה לכהן, שהזהירה התורה "והיה על מצחו תמיד" – שלא יסיח דעתו ממנו, ואם הדברים אמורים בציץ בו היה מוזכר שם ה' רק פעם אחת, הרי שבתפילין בהן מוזכר שם ה' פעמים רבות – על אחת כמה וכמה שאסור להסיח את דעתו מהן. מפאת קדושת התפילין, המניחן צריך להיזהר מאוד בכבודן, ועליו לשמור על נקיות גופו כשהן עליו, ולכן חולה מעיים שאינו יכול לשמור את גופו בנקיות אלא לזמן מועט – יניח תפילין רק בעת קריאת שמע ותפלה אם בזמן זה יכול לשמור עצמו בנקיות.

אין לנעול נעלי עור בתשעה באב, אך מותר לנעול נעלים משאר סוגים. קטן שהגיע לגיל חינוך (וי"א שכבר מגיל שנתיים שלוש), יש לחנכו בנעילת מנעלים המותרים בתשעה באב. יולדת בתוך שלושים יום ללידתה וכן חולה שהצינה קשה לו, מעיקר הדין מותרים בנעילת נעלי עור, אולם כיום שישנם נעליים נוחות שאינם מעור – עדיף שינעלו נעליים אלו ולא נעלי עור.

אסור להכנס לבית הכסא כשהוא לבוש בתפילין ואפילו אם הן מכוסות. ואם מפחד הוא להשאירן בחוץ שמא יטלו אותן עוברי הדרכים, יכניס אותן לכיסוי נוסף שאינו מיוחד להן, ומכניסן עמו לבית הכסא. אבל בבית הכסא שבבית לא יכניסן כלל אפילו בכיסן כיון שיכול להניחן במקום המשתמר.

הברכה הראשונה של ברכות ק"ש של שחרית, היא "יוצר אור ובורא חושך" וסיומה היא ב"ברוך . . יוצר המאורות". הברכה השניה מתחילה ב'אהבת עולם' וסיומה ב"הבוחר בעמו ישראל באהבה". מי שטעה והקדים את ברכת אהבת עולם לברכת יוצר אור יצא ידי חובתו (אף שיוצא שאינו פותח בברוך אלא ב'אהבת עולם' – יצא כיוון שמלכתחילה לא תקנו פתיחה בברוך בברכה זו, מפני היותה (בד"כ) סמוכה לברכת יוצר אור).

בסדר ברכות קריאת שמע של שחרית תקנו לומר את סדר הקדושה של המלאכים, וכשמגיע שליח הציבור ל"ואומרים ביראה" עונים הקהל "קדוש, קדוש קדוש", אך אין לעמוד לאמירת קדושה זו כמו בקדושה שבחזרת הש"ץ, אלא אם ישב, יישאר לשבת. וגם המתפלל ביחיד עליו לומר קדושה זו ואין זה דומה לקדושה שבחזרת הש"ץ הנאמרת דוקא במניין עשרה, מפני שבקדושה זו מתארים את הקדושה שאומרים המלאכים – כסיפור דברים.

מי שטעה בברכות ק"ש של שחרית והתחיל ברכת "אשר בדברו מעריב ערבים", או שסיים את הברכה במילים "המעריב ערבים" אם נזכר תוך כדי דיבור זמן אמירת 'שלום עליך רבי' יתקן את עצמו. ואם נזכר לאחר חלוף זמן זה צריך לחזור שוב ולברך אותה ברכה. ואם נזכר רק לאחר שסיים את ברכת אהבת עולם באמירת ברוך אתה ה', יחזור לברך ברכת יוצר אור רק לאחר תפילת שמונה עשרה. ומי שטעה ב"אהבת עולם" של תפילת שחרית ואמר את נוסח ברכת "אהבת עולם" של ערבית יצא ידי חובתו.

את ברכת "יוצר המאורות" יש להשתדל לסיים לפני שמסיימה שליח הציבור, ויענה אמן, ורק לאחר מכן יתחיל את ברכת אהבת עולם, אבל השומע את ברכת יוצר המאורות משליח הציבור כשהוא אוחז באמצע ברכת יוצר המאורות או אהבת עולם – אינו יכול לענות אמן. את ברכת "הבוחר בעמו ישראל באהבה" מסיים הש"ץ בלחש, כדי לא להיכנס לספק האם ניתן לענות אמן בין ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה לקריאת שמע.

מצוות עשה מן התורה לזכור בכל יום (בנוסף על יציאת מצרים) את מעמד הר סיני, מעשה עמלק, מעשה מרים ומעשה העגל. ויש אומרים שגם את זכירת שבת. על זכירות אלו טוב לכוון בסמוך לקריאת שמע כשאומרים "ובנו בחרת" – יש לזכור את מתן תורה וכן כשאומרים "וקרבתנו", מכוונים – על שקרבנו ה' להר סיני; וכשאומרים "לשמך הגדול" מכוונים על מעשה עמלק שאין השם שלם עד שימחה זרעו; ובאמירת "להודות לך" מכוונים על מעשה מרים והזהירות מלשון הרע שהרי הפה נועד רק "להודות". וכשאומרים "וזכרתם את כל מצות ה'" מכוונים על השבת ששקולה כנגד כל המצות. ויש אומרים שבאמירת "וליחדך ולאהבה" מכוונים על מעשה העגל – שנבחרנו ליחדו באהבה, ולא כאותה שעה שעשו את העגל שלא היה באהבה עם הקב"ה.

נשים פטורות מקריאת שמע ומברכותיה כיון שהן תלויות בזמן, אך נכון שאף הנשים תקראנה קריאת שמע, בכדי שיקבלו עליהן עול מלכות שמים. ובברכת "אמת ויציב" חייבות הנשים מפני שהיא ברכה שנתקנה על זכירת יציאת מצרים שחיובה מהתורה ואינה תלויה בזמן, וכיון שהן חייבות גם בתפילת שמונה עשרה עליהן להסמיך גאולה לתפילה ולהסמיך ברכה זו לתפילת שמונה עשרה. ולמעשה יכולות לברך גם את כל הברכות – ברכות ק"ש, ברוך שאמר וישתבח.