הלכה יומית

יש לכבד את בית הכנסת בהדלקת האורות והנרות . אסור להקל ראש בבית הכנסת, להתלוצץ להתבדח או אפילו לשוחח שיחה בטילה בבית הכנסת. כמו כן יש להקפיד בבית הכנסת לשמור על נקיונו הן בטאטוא בית הכנסת והן בשטיפתו, וכידוע הרבי מקפיד ביותר שלא ימצאו לכלוכים בבית-הכנסת, ואף העיר על כך כמה פעמים.

מעיקר הדין מותר לירוק בבית הכנסת, ובתנאי שישפשפנו בנעליו; ובשבת שאסור לשפשף את הרוק, רק יניח את הנעל על הרוק עד שיתמעך, וכך הוא מנהגנו באמירת 'עלינו' לאחר המילים 'שהם משתחווים 'להבל ולריק', שיורק, ובעת היריקה (בפני אנשים) יניח את ידו על פיו כדי להסתיר את רוקו, ואח"כ משפשפים את הרוק באמצעות הרגל (ובשבת דורכים עליו). אבל יש להימנע מלירוק סתם כך בבית הכנסת.

יום-טוב החל ביום שישי, מדין התורה מותר לבשל מיום-טוב לצורך שבת (כשמבשל בשעה מוקדמת – כדלקמן), אך צוו חכמים שיש להתחיל במלאכת ההכנה לשבת כבר בערב יום-טוב על-ידי 'עירוב-תבשילין" (תבשיל ומאפה שמכינים כבר מערב יום-טוב עבור השבת). ונכון לעשותו כבר בבוקרו של ערב החג או כבר בליל ערב החג – אם יוצא לדרך , וכן נהוג להכריז ולפרסם תזכורת בערב החג, בכדי שלא ישכחו לעשותו, וניתן לעשותו עד כניסת החג (וגם בבין השמשות). 

אף שבנוסח העירוב מובא שהוא עבור כל צרכי השבת, עירוב התבשילין נועד להתיר רק את הכנת צרכי הסעודה בחג עבור השבת, ולכן מותר להדיח כלים עבור סעודות השבת ולהכין את צרכי הסעודה. אך דברים שאינם מצרכי הסעודה אסור לעשותם אף שעשו 'עירוב-תבשילין', ולכן אסור בחג להביא יין ממקום אחר לצורך סעודת הלילה , וכן אסור לגלול את ספר התורה בכדי שיהיה מוכן לקריאת השבת, וכן אסור להדליק נר עבור יאר-צייט שיחול בשבת. אך מותר  לטבול בחג לכבוד שבת אף שאינו מצרכי אכילה. 

לכתחילה יש להשתדל להתחיל את סעודת החג לפני תחילת שעה עשירית (כלומר, שלוש שעות זמניות לפני השקיעה), בכדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון. וראוי שיסיים את סעודתו לפני השקיעה. את סעודת החג ניתן להמשיך עד השקיעה, ואח"כ אין  להמשיך לאכול כיון שחלה חובת קידוש. במצב זה ישנה אפשרות לפרוס מפה על הפת, ולערוך קידוש באמצע הסעודה, אלא שלמעשה לא נוהגים כן, אלא מברכים ברכת-המזון, מתפללים קבלת שבת וערבית של ליל שבת, ולאחר מכן מקדשים ועורכים את סעודת ליל-שבת.

לאחר שסיים להכין את כל צרכי השבת מותר מעיקר הדין לאכול את העירוב, אך מצוה מן המובחר לשמור את פת העירוב ל'לחם משנה' ולבצוע אותה בסעודת שבת. ויש נוהגים לצרף אותה ללחם משנה בכל אחת מסעודות השבת, ולבצוע אותה בסעודה שלישית ואם אינו אוכל פת בסעודה שלישית, יבצע אותה בשבת בסעודה שניה.  

יש להשתדל לקדש את הלבנה במוצ"ש בבגדים חשובים ונאים, ברחוב, ו"ברוב עם הדרת מלך". ועוד ועיקר, יש לקדש את הלבנה מתוך כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא על ידי ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, כסיום וחותם קידוש לבנה "וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אָמֵן".

לכתחילה אין לקדש הלבנה כשעומד תחת קורת גג. אבל חולה וכדומה שקשה לו לצאת – יכול לקדש את הלבנה בתוך ביתו. ועדיף לפתוח החלון. את נוסח קידוש לבנה אומרים בחגירת אבנט, בעמידה, כשאת הפנים מַפְנִים לכיוון ירושלים, ומקפידים לאמר את נוסח קידוש לבנה מתוך הסידור דווקא.

בעת קידוש לבנה אומר איש לרעהו "שלום עליכם", והלה משיבו "עליכם שלום", שלוש פעמים, וניתן לומר "שלום עליכם" גם לילד לפני בר מצוה (וגם אותם יש לחנך באמירת "שלום עליכם"). נוהגים שגם המקדש את הלבנה שלא בציבור, יתור אחר שלושה אנשים לומר להם 'שלום עליכם', ולפחות לאדם אחד (ויאמר לו שלוש פעמים 'שלום עליכם').

אם הלבנה מכוסה בענן דק באופן שנראים לאורה רוב הדברים הרגילים להיראות לאורה בלי הסתר הענן (וזריחתה ניכרת על גבי הקרקע), רשאי לברך עליה. לכתחילה אין להתחיל לומר את הברכה אם משער שהלבנה תתכסה בעננים באמצע ברכתו. ואם התחיל לברך ולאחר מכן התכסתה – מסיים הברכה ויצא ידי חובתו.

לצורך 'עירוב תבשילין', לוקחים חלה או לחמניה שלימה בשיעור של 'כביצה' (54 גרם), ותבשיל חשוב כגון מנת דג או בשר בשיעור של 'כזית' (27 גרם), ומניחים אותם במקום שמור במשך כל החג בתנאים נאותים שיאפשרו לאכול מהם בשבת. אחר כך לוקח בעל הבית את הפת והתבשיל ומזכה בהם לאחרים ע"י שייתנם לאחר (לכתחילה יש לזכות ע"י אדם שאינו מבני ביתו (ואפשר ע"י בנו הנשוי )), ויאמר לו שמזכה בזה לכל הרוצה לסמוך על עירוב זה, הזוכה נוטל את העירוב בידו ומגביהו טפח ומחזירו לבעל הבית, ומברך בעל הבית על מצוות עירוב, ואומר את הנוסח המובא בסידור שמשמעותו שיוכל לעשות כל צרכי שבת בחג.  

בעת הברכה עצמה ("אשר במאמרו"), לא יענה כלל אמן או "עליכם שלום" (אא"כ לאדם נכבד שמותר אף באמצע הברכה), אך בשאר נוסח קידוש לבנה יענה את כל ה'אמנים' על אמירת קדיש או ברכה. האוחז באמצע עניין בפסוק – אם אינו יכול למהר להגיע לסיום העניין ולענות עם הציבור – יפסיק ויענה. אלא שאחר כך יתחיל שוב מתחילת הפסוק. ואם אמר לו חברו 'שלום עליכם' לא יענה באמצע פסוק, אלא יסיים את הפסוק ואז יענה.