הלכה יומית

אם הלבנה מכוסה בענן דק באופן שנראים לאורה רוב הדברים הרגילים להיראות לאורה בלי הסתר הענן (וזריחתה ניכרת על גבי הקרקע), רשאי לברך עליה. לכתחילה אין להתחיל לומר את הברכה אם משער שהלבנה תתכסה בעננים באמצע ברכתו. ואם התחיל לברך ולאחר מכן התכסתה – מסיים הברכה ויצא ידי חובתו.

לצורך 'עירוב תבשילין', לוקחים חלה או לחמניה שלימה בשיעור של 'כביצה' (54 גרם), ותבשיל חשוב כגון מנת דג או בשר בשיעור של 'כזית' (27 גרם), ומניחים אותם במקום שמור במשך כל החג בתנאים נאותים שיאפשרו לאכול מהם בשבת. אחר כך לוקח בעל הבית את הפת והתבשיל ומזכה בהם לאחרים ע"י שייתנם לאחר (לכתחילה יש לזכות ע"י אדם שאינו מבני ביתו (ואפשר ע"י בנו הנשוי )), ויאמר לו שמזכה בזה לכל הרוצה לסמוך על עירוב זה, הזוכה נוטל את העירוב בידו ומגביהו טפח ומחזירו לבעל הבית, ומברך בעל הבית על מצוות עירוב, ואומר את הנוסח המובא בסידור שמשמעותו שיוכל לעשות כל צרכי שבת בחג.  

בעת הברכה עצמה ("אשר במאמרו"), לא יענה כלל אמן או "עליכם שלום" (אא"כ לאדם נכבד שמותר אף באמצע הברכה), אך בשאר נוסח קידוש לבנה יענה את כל ה'אמנים' על אמירת קדיש או ברכה. האוחז באמצע עניין בפסוק – אם אינו יכול למהר להגיע לסיום העניין ולענות עם הציבור – יפסיק ויענה. אלא שאחר כך יתחיל שוב מתחילת הפסוק. ואם אמר לו חברו 'שלום עליכם' לא יענה באמצע פסוק, אלא יסיים את הפסוק ואז יענה.

עירוב התבשילין מועיל ומאפשר לבשל בחג עבור השבת, רק בתנאי שהמאכל מוכן וראוי לאכילה כבר ביום-טוב עצמו, כך שעקרונית יהיה ניתן לאכול את המאכל שבישל בחג כבר ביום-טוב עצמו. ולכן באם רוצים לבשל עבור השבת יש לוודא שיהיה המאכל מוכן קודם השבת, ובאם לא אסור להכינו. 

לכתחילה יתפלל ערבית ואחר כך יקדש הלבנה, אך אם לא הספיק לקדש עד קרוב לסוף הזמן ויש חשש שיהיו עננים ולא יוכל לקדש באותו חודש – יקדש הלבנה ואח"כ יתפלל. ומי שאיחר לבית הכנסת ומצא את הציבור מקדשים כבר הלבנה אחרי שהתפללו ערבית – מוטב שיקדש בציבור לפני ערבית, אלא אם כן אמור להיות לאחר מכן מנין נוסף לקידוש לבנה.

מצוה לרוץ לבית הכנסת ולכל דבר מצווה (ואפילו בשבת), שנאמר: "נרדפה לדעת את ה'", אבל בבית הכנסת עצמו אין לרוץ אלא צריך ללכת באימה וביראה. וכשיוצא מבית הכנסת אסור לו לרוץ או לפסוע פסיעה גסה מפני שמראה בכך שההתעכבות בבית הכנסת היא טורח עליו, אבל אם יוצא מבית הכנסת על מנת לחזור לבית הכנסת או ללכת לבית המדרש מצווה עליו לרוץ גם ביציאתו מבית הכנסת כדי לחזור מהר.

בעת קריאת שמע צריך לכוון ליבו למילים שאומר שיבין מה שהוא אומר בפיו ולמשמעותן. ומכל מקום יצא ידי חובתו גם אם לא כוון בכל קריאת שמע – חוץ מפסוק הראשון שמע ישראל. לכתחילה יש לקרוא את שלוש הפרשיות של קריאת שמע בכוונה באימה וביראה כדרך שבני המדינה קוראים פרוטגמא (=אגרת של ציווי המלך) חדשה שלא שמעה מעולם, וכמו שכתוב "אנוכי מצוך היום", כלומר שבכל יום תהיה בעיניך קריאת שמע כדבר חדש.

מן הנכון שהכניסה לבית הכנסת תהיה בגוף נקי ובבגדים נקיים, וכן אם יש בוץ על נעליו ראוי להסירו לפני שנכנס לבית הכנסת. אנשי בטחון הנושאים עליהם כלי נשק טעונים ואינם יכולים להסירם מעליהם מסיבות ביטחוניות, יכולים להיכנס עמם וישתדלו לכסותם, ובפרט כלי נשק קטן כגון אקדח ראוי לכסותו בכניסה לבית הכנסת.

בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות (- מילים) וחסרו שלוש תיבות להשלים רמ"ח כנגד איבריו של האדם, שכל הקורא קריאת שמע כתיקונה כל איבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בה, לכן כשקורא קריאת שמע עם הציבור נוהגים ששליח הציבור חוזר שוב ואומר את המילים: "ה' אלוקיכם אמת" בקול רם, ובזה כל אדם יוצא, גם מי שאוחז באמצע קריאת שמע (אם שתק והקשיב). וכשקורא קריאת שמע ביחיד לפני התפילה כדי לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה, וכן הקורא קריאת שמע שעל המיטה, מנהגנו (שלפני שאומר "אמת") חוזר ואומר שוב את המילים "אני ה' אלוקיכם" ואז יאמר "אמת". ובקריאת שמע דתפילין דרבינו תם אין כופלים, אבל אומרים "אמת".

בבית-הכנסת בו מתפלל בקביעות, צריך שיהיה לו מקום קבוע. וראוי שלא להתיישב על-יד פתח בית הכנסת (אלא אם כן זהו מקומו הקבוע ), אלא ישתדל להיכנס לפחות בשיעור של 8 טפחים (64 ס"מ), שלא ייראה כמצפה לצאת, וכן משום שההתמקמות בתוך בית-הכנסת תסייע לריכוז בתפלה ולהסיח את הדעת מהנעשה בחוץ (אם הפתח קרוב לרחוב).

לעניין קביעות מקום לתפלה נחשבים כל הארבע-אמות שבסביבת מקום זה, ולכן כאשר מוצא אדם אחר במקומו הקבוע, ישב בסמוך לו שעדיין נחשב הדבר כמקומו הקבוע. ואם גם המקומות שסביבו תפוסים או שיש במקומו דברים הטורדים את כוונתו, מוטב שישב במקום אחר ולא יעורר מדון או יפגע בכבודו של הזולת לשם-כך.

יש לכבד את בית הכנסת בהדלקת האורות והנרות . אסור להקל ראש בבית הכנסת, להתלוצץ להתבדח או אפילו לשוחח שיחה בטילה בבית הכנסת. כמו כן יש להקפיד בבית הכנסת לשמור על נקיונו הן בטאטוא בית הכנסת והן בשטיפתו, וכידוע הרבי מקפיד ביותר שלא ימצאו לכלוכים בבית-הכנסת, ואף העיר על כך כמה פעמים.