הלכה יומית

המתעורר משנתו בלילה יכול לברך את ברכות השחר מחצות הלילה, אלא שיברך רק את הברכות שהתחייב בהם (כגון אם התלבש יברך 'מלביש ערומים'). מי שהיה ער כל הלילה, אינו יכול לברך לפני עלות השחר את ברכות השחר. לאחר שעלה השחר ואחר עשיית צרכיו יטול ידיו שלוש פעמים על כל יד (כבכל יום), ואז יברך את כל הברכות על הסדר.

מי שטעה בסדר הברכות והקדים ברכה לחברתה, ישלים ויברך את הברכה שדילג, חוץ מברכת 'מתיר אסורים' ו'זוקף כפופים' שאם כבר בירך 'זוקף כפופים' לא יחזור לברך 'מתיר אסורים', מפני שבכלל זקיפת הקומה היא התרת האיברים ותנועתם, ולכן לא יחזור. ואף מי שכבר התפלל ולא בירך תחלה את ברכות השחר עליו לאמרן לאחר התפילה, ולגבי ברכת התורה יתבאר לקמן.

נחלקו הפוסקים האם ברכת התורה דינה כברכת המצוות וכברכת הנהנין שאין להפסיק בינה ובין קיום המצווה או ההנאה, ולמעשה נהוג שלאחר הברכה מיד אומרים את פסוקי ברכת כהנים ומשנת "אלו דברים שאין להם שיעור", אולם ברכה זו בתקפה על כל היום כשם שברכות השחר נאמרות פעם אחת ביום, על אף שהסיח דעתו מאמירת הברכה. ואף אם ישן באמצע היום נהוג שלא לברך ברכת התורה קודם הלימוד לאחר שהתעורר. אך שינת הלילה נחשבת כשינת קבע כאשר זוהי שינתו העיקרית, והמתעורר ממנה החל מחצות הלילה עליו לברך ברכת התורה קודם הלמוד. ואם היה ער כל הלילה ללא הפסקה מברך ברכת התורה רק לאחר עלות-השחר, אך אם היה עסוק בלמוד אינו חייב להפסיק למודו, ורק כאשר הפסיק יברך לפני ששב ללמוד.

מי שכבר התפלל תפלת שחרית, ונזכר שלא ברך ברכות התורה קודם התפלה לא ישלימם לאחר התפלה, שכן יצא ידי-חובת ברכות התורה בברכת "אהבת עולם", כיוון שתוכנה הוא מעין ברכת התורה "ותן בלבנו .. ללמוד וללמד", ולכן, מי שלא ברך ברכת התורה קודם התפלה, ראוי שילמד מעט תורה מיד לאחר תפלת העמידה, כדי לסמוך את הלימוד לברכה על התורה.

כל הפירות שסחטן, אין ברכת מימיהם בורא פרי העץ אלא שהכל. אבל היין מפני חשיבותו שסועד ומשמח הלב קבעו לו ברכה לעצמו והיא בורא פרי הגפן. וכאשר שתה מן היין כשיעור רביעית (שהוא 86 מ"ל), מברך לאחריו ברכה מעין שלוש (ולכתחילה לא ישתה משיעור 'כזית' ועד שיעור של 'רביעית').

יין שנשתנה טעמו לטעם חומץ מברך עליו שהכל נהיה בדברו – גם אם נשאר בו ריח היין, כיון שהשתנה טעמו לרעה. וכן אם עירב בו משקה אחר עד שאיבד את טעם היין מברך עליו שהכל נהיה בדברו. אבל אם נשאר בו טעם היין – גם אם הוא מריח כריח החומץ או שעירב בו משקה אחר ונשאר בו טעם היין מברך עליו בורא פרי הגפן (ולא יוסיף על היין יותר מחצי, וי"א שמים יכול להוסיף עד 3/4 מהכמות של היין. וביין הנמכר מעורב בו כבר הרבה מים, ואין להוסיף).

המעוניין לשתות יין ומשקים שונים, יברך ברכה ראשונה על היין בורא פרי הגפן וכל שאר המשקאות נפטרים בברכה זו, ולא יברך על שאר המשקאות. ובתנאי שהמשקאות היו לפניו בעת הברכה, או שהיה בדעתו אף עליהם בשעת הברכה; וכן השומע קידוש מאחר וטעם מהיין, אינו מברך על שאר משקים ששותה, אבל אם לא טעם מהיין צריך לברך.

השותה יין ושאר משקים אם שתה שיעור של רביעית מהיין, יברך ברכת מעין שלוש על היין ויפטור בזה גם את שאר המשקאות. ואם לא שתה רביעית מהיין אך שתה רביעית מהמשקה הנוסף יברך בורא נפשות למרות שלא בירך ברכה ראשונה על המשקה (מפני שהוא נכלל בברכת בורא פרי הגפן). ואם גם מיתר המשקאות לא שתה רביעית – יש אומרים שהמשקאות מצטרפים זה לזה לשיעור רביעית ויברך ברכה אחרונה ברכת 'בורא נפשות'.

יין ששתה לפני הסעודה אין צורך לברך אחריו ברכה אחרונה גם אם שתה שיעור של רביעית, מפני ששתיית היין באה לפתוח את התיאבון לסעודה, ולכן הוא טפל לסעודה ויוצא בברכת המזון שמברך בסוף סעודתו; אבל השותה יין סתם ללא קשר לסעודה ולאחר מכן החליט לסעוד את סעודתו, עליו לברך ברכה אחרונה לפני הסעודה, ואם נזכר באמצע סעודתו יברך ברכה אחרונה כשנזכר, אבל אם נזכר לאחר שבירך כבר ברכת המזון לא יברך ברכה אחרונה.

המעוניין לשתות יין בתוך הסעודה עליו לברך בורא פרי הגפן לפני השתיה מפני שהוא משקה חשוב, אך ברכה אחרונה אין לברך עליו כיון שהוא נפטר בברכת המזון. אבל מי ששתה יין לפני הסעודה, גם אם בשעת ברכת היין עדיין לא התיישב לסעודה, ואחר כך התיישב לסעודה – לא יברך על היין בסעודה כל עוד הוא באותו החדר ולא יצא מהחדר בינתיים לסעוד בחדר אחר (אא"כ כיוון על כך בפירוש).

בגד שיש בו ארבע כנפות חייב בציצית, ולמעשה טוב ונכון לכל אדם להתחייב במצווה זו ע"י שילבש בגד בעל ארבע כנפות, ויהיה עם ציצית בכל היום כדי שיזכור את המצוות בכל רגע. חיוב זה הוא רק לגברים גדולים (ולגבי קטנים, יתבאר בעז"ה בהלכה הבאה), נשים פטורות ממצות ציצית (גם אם הן לובשות בגד שיש בו ארבע כנפות) כיון שמצוה זו היא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי החיוב בציצית היא רק על בגד שלובש ביום ולא על בגד שמיוחד ולובש בלילה.

מן הדין, כאשר גדל הילד מעט ויודע להתעטף בציצית ולאחוז ציצית בקריאת שמע, חל חיוב על האב לקנות לו ציצית, מדין חינוך (י"א מגיל 9 וי"א מגיל 6). אולם למעשה מנהגנו להקדים זאת, ומתחילים להרגיל ילד קטן בלבישת ציצית החל מגיל 3 – גיל גזיזת שערותיו והנחת פאות הראש, כיוון שמצווה זו מזכירה ומביאה לידי קיום כל מצוות ה'.