הלכה יומית

אם התפילין היו ללא נרתיק ומונחות גלויות על הטלית וכשפתח את תיק הטלית פגע בתפילין הגלויות בתחלה (אפילו שעדיין לא נטלם בידו) – אסור לדחות את המצווה וצריך הוא להניח תחלה את התפילין ורק אח"כ יתעטף בטלית. וכן הפושט את הטלית והתפילין על דעת להחזירן מיד, וכשבא ללבשן פגע בתפילין תחלה, יניח תחלה את התפילין ואח"כ יתעטף בטלית.

מי שבטעות לקח את התפילין לפני הטלית, וחשב שצריך להתעטף בטלית תחלה, ועבר והוריד מידיו את התפילין ולקח את הטלית (אף על פי שבמקרה זה היה צריך להניח תחלה את התפילין כדי שלא "להעביר על המצווה"), אף שלא נהג כהוגן – לא יניח את הטלית מידיו אלא יתעטף בה תחלה ורק אח"כ יניח תפילין.

אבי הבן עולה לתורה בשבת שלפני הברית, ונמנה בין חיובים העולים לתורה. אם היו אמורים למול את הילד בשבוע זה, ועלה אביו לתורה בשבת שלפניו, ואחר כך נדחתה הברית – אינו חיוב לעלות שוב לתורה בשבת שלפני הברית. וגם בשבת שלפני הברית אינו דוחה את יתר החיובים (בר-מצוה יאר-צייט וכדו'). ויש שנהגנו לכבד אף את המוהל והסנדק בעלייה ויש שנהגנו לכבדם בהגבהה ומ"מ ודאי אינם דוחים אף חיוב אחר.

נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו", וביארו חכמים שיש לקדש את השבת בכניסתו ויש אומרים אף ביציאתו, בכניסתו בקידוש, וביציאתו בהבדלה; מצוות הקידוש לדברי הכל הינה מן התורה, ולדעת כמה מן הראשונים אף ההבדלה הינה מן התורה. ואסרו חכמים לעשות מלאכה אף לאחר זמן צאת השבת, עד שיבדיל בתפילה או על הכוס (או אמירת "ברוך המבדיל", כדלקמן). ומשהבדיל באחד מהם, מותר לו לעשות את כל המלאכות. גם דברים שאסורים בשבת מדברי סופרים, אסור לעשותם עד שיבדיל. ודברים האסורים מדברי סופרים התלויים בדיבור – מותרים החל מצאת השבת גם אם לא הבדיל עדיין.

בלילה שלפני הכנסת התינוק בבריתו של אברהם אבינו צריך התינוק לשמירה יתירה (ויש שכתבו שעיקר ההקפדה בזה היא עד חצות הלילה), ועל כן נוהגים בערב זה להביא תינוקות של בית רבן לקרוא קריאת שמע ו"המלאך הגואל". וכן נוהגים להיות ניעורים בלילה זה ולעסוק בו בתורה ובאמירת פסוקי תנ"ך ומאמרי הזוהר שהנהיגו לאמרם בלילה זה.

מי שנצרך לעשות מלאכה קודם הבדלה לפני שהבדיל בתפילה או על הכוס – יאמר "בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל" (בלי הזכרת שם ה'), ועושה מלאכה (ומותר לעשות אפילו מלאכה גמורה האסורה בשבת מן התורה). עם זאת יש להדגיש, כי אמירת "ברוך המבדיל" מתירה רק לעשות מלאכה, אך עדיין אסור לטעום כלום, אף אם הבדיל בתפילה וגם אמר "ברוך המבדיל", עד שיבדיל על הכוס.

על מצוות המילה נאמר, "שש אנכי על אמרתך". וכן אמרו חכמים "כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה . . עדיין עושין אותה בשמחה". ועל כן נוהגים שכאשר התפלה מתקיימת בנוכחותו של אבי הבן, או הסנדק או המוהל אין אומרים "תחנון" בשחרית ובמנחה שקודם הברית. וכן בבית-הכנסת שבו תיערך הברית באותו היום, אין אומרים "תחנון" בתפלות שקודם הברית. וכשהברית חלה בתענית ציבור אין אומרים תחנון (שלפני הסליחות) ו"אבינו מלכנו", אך אומרים סליחות עם הוידוי שבתוכן.

אמרו חכמים "כל עדות נאמנה לישראל בעשרה . . עדות ברית מילה בעשרה", ועל כן נוהגים לערוך את הברית לכל הפחות במעמד עשרה מישראל, ואם אי אפשר יש לאסוף כמה אנשים שיוכל. ולכתחילה יש לעשותה ברוב עם. ומצווה ללכת למקום בו מתקיימת ברית והבא לשם כמקביל פני השכינה ומתכפרים עוונותיו.

את תפלת ערבית של מוצאי שבת מתפללים בזמן צאת השבת, ואין לאחר את התפלה בשביל חזרת דא"ח. ונוהגים לומר "והוא רחום" ו"ברכו" במשך גדול ובאריכות נועם, כדי להוסיף מחול על הקודש . אין מנהגנו שבעל יאָרצייט ירד לפני התיבה (שליח ציבור) לתפילת ערבית במוצאי שבת שלפני היאָרצייט.

במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב, אפילו כאשר הוא חול המועד, מבדילים בתפילת שמונה עשרה בברכת "אתה חונן", בנוסח "אתה חוננתנו" המופיע בסידור. וגם אשה המתפללת ערבית (למרות שנשים אינן חייבות בתפילת ערבית), לכתחילה צריכה לומר "אתה חוננתנו". וגם מי שכבר הבדיל על הכוס לפני שהתפלל ערבית – אף על פי כן צריך להבדיל גם בתפילה באמירת "אתה חוננתנו".

מי ששכח ולא הזכיר את נוסח ההבדלה ב"חונן-הדעת", אם נזכר לפני שאמר ה' שבסיום הברכה יתחיל מיד "אתה-חוננתנו", ויאמר אחר כך: "וחננו מאתך .. ברוך אתה ה' חונן הדעת". ואם כבר הזכיר את השם שבסיום הברכה אף על פי שלא המשיך עדיין לברכה שלאחריה, יסיים תפילתו ולא יחזור בעבור ההבדלה, כיוון שעדיין צריך לאומרה על הכוס; אך יזהר שלא לעשות שום מלאכה לפני שיבדיל על הכוס, או יאמר אחרי התפילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ואם שכח ועשה מלאכה או טעם קודם שיבדיל חוזר ומתפלל (וכשעשה מלאכה יכוון שאם אינו חייב להתפלל שוב תפילתו תהיה כנדבה).

בסיום מלאכת המשכן ברך משה רבנו את ישראל בפסוקי "ויהי נועם". ולכן אנו מתחילים את השבוע בפסוקים אלו, שהם סימן ברכה לכל מלאכת השבוע שמותרת החל ממוצאי שבת. ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים וגו'. ונוהגין לומר סדר קדושה, ומתחילים לאמרה מפסוק "ואתה קדוש", ולא מפסוק "ובא לציון גואל". ובעל נפש יחמיר לעצמו שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה קודם סדר קדושה של הצבור אע"פ שכבר הבדיל בתפלה.