הלכה יומית

במקום הצורך, אם שתה מכוס הקידוש רביעית שלמה יכול להחשיב זאת "מקום סעודה". אך אם יש אפשרות, טוב שישתה רביעית יין בנוסף ל"מלא לוגמיו" של חובת הקידוש עצמו. אך אם אכל פירות, אפילו הרבה, אינו יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה. וכן אם שתה משקאות אחרים חוץ מיין אינו יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה, ואפילו אם הם "חמר מדינה".

האריז"ל היה נוהג לערוך הקפות במוצאי שמחת תורה. על יסוד הנהגה זו, נהגו בכך הנוהגים על פי המקובלים לערוך הקפות שניות במוצאי החג, בהוצאת ספרי תורה עם כל פרטי המנהגים כפי שעורכים את ההקפות בלילה הראשון. הרבי הרחיב וביסס מנהג זה בארץ ישראל, ושלח מברקים מיוחדים למשתתפים בהקפות שניות.

נוסף על כך שהסעודה צריכה להיות במקום הקידוש, היא צריכה להיות סמוכה לקידוש גם בזמן. לכן, צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר אחר הקידוש. ואם עבר זמן, אפילו זמן קצר, צריך לחזור ולקדש (וכמה דקות בודדות אינו נחשב הפסק, וכן אם מתעכב בגלל צורכי הסעודה אין זה הפסק). אבל אם בעת הקידוש היה בדעתו לאכול מיד, ולאחר מכן אירעו אונס ולא היה יכול לאכול מיד אלא התעכב ואכל מאוחר יותר – אינו צריך לחזור ולקדש, ובלבד שלא יצא בינתיים ממקומו.

נפסק להלכה שארבעת המינים מוקצים למצוותם, וכל שבעת הימים אסור להשתמש בהם לשימושם הרגיל, לפיכך, גם לאחר שקיים אדם מצוות נטילת לולב בהושענא רבה, אסור לאכול מאתרוגו ואסור להריח בהדסו. ומשעה שיסתיים היום השביעי יפקע מהם האיסור, והרי הם מותרים באכילה והנאה.

הלולב ומיניו אינם צריכים גניזה לאחר זמן מצוותם, שכן אמרו חכמים: "תשמישי מצוה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין". כלומר חיוב שמירה על הקדושה קיים רק בתשמישי קדושה כמו תפילין, מזוזות ודומיהן. אולם תשמישי מצווה שמקיימים את המצווה באמצעותם, כיוון שאינם קדושים אין חיוב לגונזם. ועל כן גם הלולב ומניו לאחר שסיים מצוותו בימי החג מעיקר הדין מותר לזרקם. אבל לא יניחם באשפה מטונפת או במקום שהכל דורכים עליהם, שהואיל ונעשתה בהם מצווה, אסור לבזותם.

על פי דברי הגמרא: "הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי" – שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת נכון לעשות בה מצוה אחרת, כתבו הפוסקים שראוי לנצל את הלולב ומיניו למצווה נוספת, ולכן טוב לצרף את ההדסים לבשמים של מוצאי שבת, על מנת שיוכלו לברך עליהם במוצאי שבת. ויש הנוהגים לשרוף את החמץ בערב פסח בערבה החבוטה של הושענא רבה, ולהסיק את התנור לאפיית המצות מהלולב.

אוכלים ביום זה רק מאכלים הקלים להתעכל, כגון עופות ודגים, אך לא בשר בהמה. אין אוכלים שומשום כל היום. וגברים לא יאכלו דברים המחממים את הגוף כגון: שום וביצים, בכל היום. מאכלי חלב – בין חמים ובין קרים , מותר לאכול במהלך הבוקר, אך לא בסעודה המפסקת, ונוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסי בצק ממולאים בבשר). לפני הצום אוכלים סעודה מפסקת. נוטלים ידים וטובלים פרוסת המוציא בדבש. אוכלים מאכלים שאינם מלוחים. אין לאכול מאכלי חלב וחמאה, ולא תבלינים חריפים. הרוצה לאכול ולשתות לאחר סיום ה'סעודה מפסקת' – לכתחילה כדאי להתנות כן בפיו , ובדיעבד יכול לאכול גם אם לא התנה.

מן האמור על יום הכיפורים "שבת שבתון הוא לכם ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חכמים שכיוון שהתענית היא בעשירי ובכל זאת בציווי התורה להתענות נאמר שהוא בתשיעי, הרי שיש להוסיף מחול על הקודש, ולקבל את יום הכיפורים מבעוד יום. וכן ביציאת היום צריך להוסיף מחול על הקודש, שכן נאמר "מערב עד ערב", הרי שיש להמשיך את קדושת היום עד הערב, והוקשו שני הערבים זה לזה . ומ"תשבתו שבתכם" למדו חכמים שיש לנהוג כך אף ביתר המועדים ובשבתות. ולכן יש לדאוג לסיים את סעודת ערב יום הכיפורים ולקבל את קדושת היום מבעוד יום.

כתבו הפוסקים שנהוג להתחיל לעסוק במלאכת הקמת הסוכה מיד בצאת יום הכיפורים. ולמנהגנו אף שאין נזהרים להתחיל לעסוק בבניין הסוכה במעשה בפועל במוצאי יום הכפורים, מקיימים ענין זה על ידי הדיבור אודות עשיית הסוכה. למחרת יום הכיפורים משכימים לבית הכנסת, ומצוה לתקן את הסוכה ולבנותה כולה מיד למחרת יום הכיפורים אחר יציאה מבית הכנסת, שמצווה הבאה לידו אל יחמיצנה.

מותר להשתמש למצוות ארבעת המינים באתרוג הקדוש בקדושת שביעית. ואף מותר לצורך כך לקטוף אתרוג מהאילן, גם אם עדיין אינו ראוי לאכילה. הרוצה ליטול אתרוג של שביעית, יכול לקוטפו מהשדה, או ליטול מאוצר בית דין. ואם נוטלו מאדם אחר ומעוניין לשלם לו, יקנה גם דברים אחרים וישלם את דמי האתרוג בהבלעה. אודות הוצאת אתרוגים של שביעית לחו"ל – יש לשאול רב מורה הוראה האם מותר וכיצד.

אף שבכל השנה – "שנת הקהל" – יש לעסוק בענייני הקהל, ישנה הדגשה מיוחדת על כך בחודש תשרי, ובפרט בזמנה של מצות הקהל כפשוטה, בחג הסוכות (החל מיום טוב ראשון, וכולל שבת בראשית שלאחרי זה). עניין "הקהל" צריך להתבטא לכל לראש בשמחת בית השואבה – להקהיל רבים מישראל, אנשים נשים וטף, ולאחד את כולם להשתתף בשמחת בית השואבה. בעת אמירת הלל בימי חג הסוכות בשנת הקהל, יש לאחוז את כל ארבעת המינים, כולל האתרוג, כל משך זמן אמירת ההלל, וכך מנהג הרבי.

חייב ה'בעל תוקע' להיות בקי בהלכות תקיעת שופר המבוארים בפוסקים. נוסף על כך מנהגנו שה'בעל תוקע' לומד לפני התפילה – בשני הימים של ראש השנה – מאמר ד"ה 'להבין ענין תקיעת שופר' שנדפס בסידור (עם דא"ח וכן בחלק מן המחזורים). בעת התקיעות התוקע עומד על הבימה, במקום שבו קוראים בתורה. ויזהר שלא להישען במהלך התקיעות על שולחן הקריאה או כיוצא בזה . בעת הצורך ניתן להחליף בעל תוקע גם באמצע התקיעות, וימשיך התוקע השני מאותו המקום שעצר הראשון, ואין צריך לברך שוב (אם שמע הברכות).