הלכה יומית

קודם שאלת ובקשת הגשמים קבעו חכמים להזכיר שבחו של ה', על שהוא "משיב הרוח ומוריד הגשם". ותקנו לאמרו בעת ברכת "מחייה המתים" בתפלה, משום שאף הגשמים מביאים חיים לעולם. את הזכרת שבח "משיב הרוח ומוריד הגשם" מתחילים להזכיר מתפלת מוסף של שמיני עצרת. ומי ששכח ולא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" אלא "מוריד הטל", אינו חוזר, ואפילו אם עדיין לא סיים את ברכת "מחיה המתים", לא יחזור – כיוון שהזכיר טל, ויש שבח לה' בהזכרתו כמו בהזכרת הגשם, כי גם הטל הוא חיים לתבואה ולעולם.

אף שבכל השנה – "שנת הקהל" – יש לעסוק בענייני הקהל, הדברים אמורים ביתר הדגשה בחודש תשרי. ומעורר הרבי בשיחותיו הקדושות כי משבת בראשית לוקחים את הכוח לעבודה בפועל ב"הקהל" לאחרי חודש תשרי – כאשר כל אחד הולך למקומו ואז נדרש ביתר שאת להקהיל את כולם יחד ליראה את ה'.

בנוסף להקהלת רבים מישראל יחד, מוטל על כל אחד לקיים "הקהל" גם בנפשו פנימה – להקהיל ולאסוף את כל תכונותיו השונות, ואת כל המחשבות, הדיבורים והמעשים שלו, ולהכניס אותם ל"בית המקדש" הפנימי שלו, בהתמסרות מוחלטת לדבר המלך זה הקב"ה, עד שיהיו כולם חדורים כליל ב"ליראה את השם". כל אחד יתבונן וישתדל להביא לידי כך שהאמונה בקב"ה (שהאמונה בקב"ה היא ה"מלך", הדבר המנהיג אותו) תשפיע עליו ועל כל מעשיו; וכן שהמוח (המלך) יהיה שליט על הלב וכך ישפיע על כל האיברים – שהכל יהיה כהוראות התורה.

בשנת הקהל ישנה הדגשה מיוחדת בעבודה הרוחנית של "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" – "לעשות" עוד יהודי ועוד יהודי עד שפועלים שהעולם כולו יהיה דירה לו יתברך. יש להוסיף בהשתדלות ובהתעסקות להרחיב את החינוך על טהרת הקודש, חינוך ספוג יראת השם ואהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל.

עניינה של שנת "הקהל" בא לידי ביטוי גם בכך שרבים מישראל נקהלים יחדיו על מנת ללמוד יחד תורה – כל חלקי התורה, ובפרט לימוד פנימיות התורה, תורת החסידות. ובכלל בשנה זו יש להוסיף הוספה מיוחדת בלימוד התורה, ולא להסתפק בהוספה בלימוד בעצמו, אלא לדאוג שגם הזולת יוסיף בלימוד, ויש להתחיל בכך כבר עם "טף".

בשנת הקהל יש לאסוף את כל חלקי התורה – פשט, רמז, דרוש וסוד – ולאחדם יחד, ובפרט את ענייני התורה שבהם נתבארו פרטי העניינים ד"הקהל", בנגלה דתורה, וכולל ובמיוחד בפנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת החסידות. ופעמים הורה הרבי בשנת הקהל שמי שיש בידו העתקות נאמנות מענייני מנהגים הקשורים עם פסק הלכה, כתבי חסידות, מכתבים, רשימות ושיחות קודש, ודברי ימי חסידים הראשונים ברי סמכא בכתב או בעל פה – ישתדל לשלחם לבית חיינו על מנת שידפיסו ויפיצו זאת.

כתב אדמו"ר הזקן בסידור: "יכין עצמו לתקוע בשופר". ההכנה היא קבלת עול מלכות שמים כללית, ומסירה כללית לה' מעומק הנפש. והכנה רבה זו שייכת לכל אחד ואחד. אומרים שבע פעמים "למנצח". לאחר מכן אומר בעל התוקע פעם אחת את פסוקי "קר"ע שט"ן", ו"עלה אלקים". והקהל אומר אחריו פסוק בפסוק. נוהגים לכסות את השופר במפה, ויהיה מכוסה עד גמר הברכות.

אכילת קבע חייבת להיות תוך הסוכה (אכילת המוציא או מזונות יותר מכביצה). ואכילת ארעי (כגון פת ומזונות עד (וכולל) שיעור של כביצה, ושאר פירות וירקות גם בכמות גדולה) מן הדין יכולה להיות מחוץ לסוכה, וכן מותר לשתות כל המשקין חוץ לסוכה. אך המחמיר על עצמו שלא לשתות חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח. ולמנהגנו מקפידים שאין טועמים ואין שותים – אפילו מים – חוץ לסוכה. כמו כן אנו נוהגים לישב בסוכה בכל שבעת ימי החג, גם בשעת ירידת גשמים. ולגבי שינה – מנהג רבותינו נשיאינו שאין ישנים בסוכה, ואנו מנהג רבותינו בידינו.

לפני הברכות אומר ה'בעל תוקע' את ה"יהי רצון" בלחש. הקהל – אינו אומרו. הבעל תוקע מברך "לשמוע קול שופר", ו"שהחיינו" וגם ביום ב' דראש השנה מברך ברכת שהחיינו, ולכתחילה יהיה לבוש בבגד חדש. כשמברך הבעל תוקע יכוון להוציא את השומעים ידי חובתם בברכות ובתקיעות, וגם השומעים יכוונו לצאת ידי חובתם. ולא יענו 'ברוך הוא וברוך שמו'.

נפסק להלכה שכל דבר שרגיל לעשותו בביתו – יעשהו בסוכה, ועל כן הרוצה לשוחח עם חבירו – יעשה זאת בסוכה; כל רגע ורגע שהאדם יושב בסוכה הוא מקיים מצות הקב"ה. כאשר לומד תורה – ילמד בסוכה (אא"כ לומד בבית מדרש ); וכדומה. ואם אין לו מנוחה בסוכה יעשה זאת בביתו. הנכנס לסוכת חבירו כדי לשהות שם וכדומה, מעיקר הדין צריך לברך 'לישב בסוכה'. וראוי שיאכל שם מיני מזונות יותר מכביצה כדי לברך 'לישב בסוכה' ללא חשש (מהו שיעור השהיה הנצרך).

ה'בעל תוקע' וכן השומעים את התקיעות – אסור להם להפסיק בין הברכות לתקיעות, ומי שהפסיק ודיבר דברים שאינם שייכים לתקיעות – חוזר ומברך. לכתחילה אסור לדבר שלא מעניני התפילה עד סיום תקיעות מעומד, אך אם עבר ודיבר אינו חוזר ומברך. ולמנהגנו אף ה'מקריא' –אינו מקריא בדיבור, רק מורה באצבע בסידור, ובזמן זה התוקע ממשיך בתקיעתו עד שמסיר המקריא אצבעו.

את ברכת "לישב בסוכה" מברכים לפני שאוכלים דבר שברכתו "המוציא" או "בורא מיני מזונות" יותר מכביצה (56 סמ"ק). כשמבדילים בסוכה מברכים "לישב בסוכה" (גם כשלא אוכלים אח"כ פת או מזונות), אך כששותים יין (שלא בשעת הקידוש או ההבדלה) – אפילו בשיעור רביעית – אין מברכים "לישב בסוכה", ואם רוצה לקבוע עצמו לשתיית יין בסוכה – ראוי שיברך תחילה באותה הסוכה "לישב בסוכה" על פת או מיני מזונות, ואם כבר בירך בסוכה זו את ברכת "לישב בסוכה" באותו היום, אינו צריך לאכול מזונות כדי להתחייב בברכת "לישב בסוכה".