הלכה יומית

לאחר אמירת הפסוקים מוליך הש"ץ את הס"ת אל שולחן הקריאה, דרך צד ימין שלו. ויאחז הס"ת כך שפני הס"ת יהיו כלפי הקהל. בשעה שמוליכים את הס"ת אל שולחן הקריאה – חייבים כל הקהל לעמוד, ואפילו השומע את קולו של הנושא ספר תורה, אף על פי שאינו רואה אותו, חייב לעמוד, ואסור להפנות את הגב אל ספר התורה . אין להסיר את ה"כתר" מהספר תורה, לפני שמעלים את הס"ת על הבימה שעליה ניצב שולחן הקריאה.

בעת הולכת ספר התורה נוהגים להביט לעבר הס"ת לאורך הדרך אל שולחן הקריאה, וכן לנשקו. עם זאת לא יוליך הש"ץ את הספר תורה למקומות שונים בבית הכנסת ויאריך את דרכו כדי שינשקו הקהל את הס"ת – אלא ילך כדרכו לכיוון שולחן הקריאה, וכל אחד ישתדל להתקרב לשם על מנת לנשק את הס"ת. ובמיוחד מחנכים את הילדים לנשק את הס"ת. הרב המגיד אמר: הלואי היו נושקים הס"ת באותה האהבה, שהיה הבעש"ט מנשק את הילדים בהולכתם אל ה"חדר". וכן אמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שאדם שיהיו לו במשך שבעים שנה בני חיי ומזוני רוויחי עם ארמונות והיכלות, אין לדבר כל ערך לגבי הזכות שיש לו בנשיקה אחת בספר תורה.

את מאה הברכות מברכים במשך היממה. בימות החול, מגיעים למספר מאה ברכות בשלוש התפילות, ברכות השחר ושאר הברכות הקבועות בכל יום ובכל עת. אך בשבת וביום טוב שאין שמונה עשרה ברכות בתפילה – חסרים ברכות ממנין מאה הברכות. לכן צריך להרבות במשך השבת והיום טוב באכילת פירות ומיני מגדים, ובהרחת מיני בשמים, כדי לברך עליהם וכך להשלים למאה ברכות.

בערב שבת חזון טובלים לכבוד שבת ורוחצים במים חמים כבכל ערב שבת. כמו כן, על אף שלא לובשים בגדים מכובסים בתשעת הימים (אלא בגדים שכבר לבשו לאחר כיבוסם), עם זאת, לכבוד שבת לובשים בגדים מכובסים שלא לבשו עדיין לאחר כביסתם, ואף לובשים את בגדי השבת, ובסעודות השבת אוכלים בשר ושותים יין ואף נזהרים שלא יהיה ניכר עניין של אבלות בשבת.

אסור לגרום לברכה שאינה צריכה. כגון, כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת – אסור לגרום שיצטרך לחזור ולברך. ואפילו בשבת ויום טוב שחסרים הרבה ברכות ממנין המאה ברכות, אסור לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים למאה ברכות – כשיכול לפטור את שני הדברים בברכה שהיא מיוחדת לשניהם. אבל אם היא מיוחדת לאחד מהם, ויכול לפטור בה גם את השני בתורת טפלה – במקרה כזה טוב יותר להרבות

בשבת תשעה באב לומדים את שיעורי החת"ת והרמב"ם (ושאר השיעורים הקבועים) קודם חצות היום. לאחר חצות לומדים רק דברים המותרים בתשעה-באב, ומי שלא הספיק ללמוד את שיעוריו היומיים ישלים עד השקיעה. אומרים 'אב הרחמים' קודם מוסף ומקדימים להתפלל מנחה ואין-אומרים 'צדקתך'. לאחר תפלת מנחה אין לומדים פרקי-אבות.

אם הביאו לו פירות וכדומה בתוך הסעודה – טוב יותר, להניחם לאחר ברכת המזון כדי שיברך אחריהם את ברכתם האחרונה המיוחדת להם, ולא יפטרם בברכת המזון שאינה מיוחדת להם, כדי להשלים בהם מאה ברכות. ולעניין ברכת הריח ניתן לברך על הבשמים בכל פעם אחרי שפסק הריח והסיח דעתו מהם, ועבר זמן גדול. אלא שיותר טוב אם יכול לברך על מין בשמים אחר שלא היה לפניו בעת הברכה.

בעת סעודה המפסקת (הסעודה השלישית של שבת), יושבים על הכסאות הרגילים ללא מנהגי אבילות, וכן אין לאכול ביצה טבולה באפר, כמו כן אין הגבלה על מספר התבשילים, ואף אוכלים בה בשר ושותים יין. וכן מברכים ברכת-המזון בזימון כשאכלו יחד ג' אנשים או יותר . רחיצה, אכילה ושתיה אסורים מהשקיעה. שאר דיני אבילות מתחילים מצאת-השבת; אסור להכין את הקינות או נעלי הבד, וכן הפיכת הספסלים, הזזת הפרוכת וכדומה לפני צאת-השבת ואמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

מי שאין לו פירות ומיני בשמים שיוכל לברך עליהם כדי להשלים מאה ברכות, יכוון וישמע את ברכות העולים לתורה והמפטיר, וביום הכיפורים שאין אפשרות להגיע למאה ברכות ניתן לכוון לברכות בחזרת הש"ץ , ויענה אחריהם אמן, וזה ייחשב לו למנין המאה ברכות, ובלבד שישמע הברכה, ולא מספיק שיודע על איזו ברכה עונה. אולם כשיש אפשרות להשלים מאה ברכות ע"י פירות וכדומה, אינו יוצא ידי חובת מאה ברכות בשמיעת הברכות מהש"ץ והעולים לתורה.

בצאת השבת אומרים: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ולפני כן אסור לעשות שום מלאכה או הכנה. אלא שגם לאחר אמירת "ברוך המבדיל" יש אומרים שאין להדיח את כלי השבת עד לאחר חצות היום למחרת. אין מבדילים על הכוס (אלא בצאת הצום) ואין מברכים על הבשמים, אלא רק מברכים: "מאורי-האש", ומביטים באבוקה כנהוג. המנהג הוא שמברכים ברכה זו בבית הכנסת קודם קריאת מגילת איכה, אך המתעכבים בביתם עד צאת השבת יכולים לברך בביתם ובפרט כשהאשה והבנות בבית ורוצים שיצאו בברכה זו. אין אומרים "ויתן-לך".

בהפטרה שנקראת בשבת הראשונה של "תלתא דפורענותא" מתואר גילוי הנבואה לירמיהו הנביא "ואמר מקל שקד אני רואה". ומבואר על כך שהשקד "משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית". ועוד אמרו על ימים אלו ש"כמו שכ"א ימים שמראש השנה עד הושענה רבה תולדות ליבון, עוון וכפרה עליהן, כן גם כ"א ימי הפורענות מי"ז תמוז עד תשעה באב תולדות ליבון עוונות, כי הצרות וייסורין מכפרים, כמו שאמרו הגלות מכפרת".

על אף כל המאורעות שפקדו את עמנו בימים אלו, לא תקנו בתלמוד תקנות מיוחדות לציין את הצער והאבלות של שלושת השבועות עד לראש חודש אב, עם זאת מצינו מנהגי אבלות שנהגו בהם ישראל החל מי"ז בתמוז. והיו אף שציינו שימים אלו הנם שלושת השבועות בהם התענה דניאל ואמר: "אני דניאל הייתי מתאבל . . לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאות שלושת שבועים ימים".