הלכה יומית

כשם שישנה מעלה בקביעות מקום בבית־הכנסת, כתבו הפוסקים שאף מי שנאלץ להתפלל בביתו עליו להקפיד לקבוע מקום לתפלתו בתוך הבית. הדבר בא לידי ביטוי אף אצל ילדים שעדיין לא הולכים לבית־הכנסת, על־פי הוראת הרבי, שכיוון שכל בית יהודי הוא "מקדש מעט", יש לדאוג שיהיה בבית מקום קבוע עבורו שבו הוא לומד תורה אומר תפילה לה' ונותן צדקה.

מי שטעה בסדר הברכות והקדים ברכה לחברתה, ישלים ויברך את הברכה שדילג, חוץ מברכת 'מתיר אסורים' ו'זוקף כפופים' שאם כבר בירך 'זוקף כפופים' לא יחזור לברך 'מתיר אסורים', מפני שבכלל זקיפת הקומה היא התרת האיברים ותנועתם, ולכן לא יחזור. ואף מי שכבר התפלל ולא בירך תחלה את ברכות השחר עליו לאמרן לאחר התפילה, ולגבי ברכת התורה יתבאר לקמן.

אין לנקד את המגילה, וכן אין לכתוב את ברכותיה בתחילת הקלף או בסופו. אלא שבדיעבד אם עשה כן, כשרה. ולגבי סימון הטעמים במגילה כתבו הפוסקים שבמקרה שאין בעל קורא שזוכר את הטעמים – מותר לסמן את הטעמים במגילה.

לכתחילה תהיה המגילה כתובה בשלימותה, ובדיעבד, אם קראו ממגילה שחסרות בה אותיות, מילים או אפילו שורות רבות – אם החיסרון הוא (בסך הכל) פחות מחצי המגילה, כשרה. אמנם אם הוא בתחילת המגילה או בסופה (אפילו רק פסוק אחד ), או שחסר עניין שלם מתוך המגילה, אף שהחיסרון פחות מחצי המגילה, פסולה. ובמקרה שאי אפשר להשיג כלל מגילה, יקראו בחומש ולא יברכו את הברכות.

לגבי הנגיעה במגילה, יש שכתבו להיזהר שלא לנגוע במגילה עצמה אלא באמצעות מטפחת (כשם שאסור לגעת בספר תורה), ויש שכתבו שמותר לגעת במגילה אך יש ליטול ידיים תחלה. ולמעשה רבים נוהגים להקל אף בזה, אך טוב להחמיר שלא לגעת במגילה ללא נטילת ידיים תחלה. ונחלקו הפוסקים האם צריך לעשות עמוד (כמו "עץ חיים" בספר תורה) למגילה, ומנהגנו שלא לעשות לה עמוד כלל.

אין לקחת מגילה של אדם אחר בלי ידיעתו, אך במגילה ישנה שאין הבעלים מקפידים עליה שתתלכלך, ואינם נמצאים בסמיכות מקום מותר. ואם תפריה חלשים, או שיש בה קרעים, לא יקרא בה ללא רשות, שמא תיקרע. ולא יוציא את המגילה מהמקום בו היא נמצאת ואם יתכן שהבעלים יצטרכו את המגילה באמצע הקריאה, לא יתחיל לקרוא בה. מי ששאל מגילה מחבירו, יכול לתת לאדם אחר להשתמש בה, כי מכיון שראינו שהסכים לאחד מן הסתם מסכים הוא גם לאחר. אך לא יאחזו שנים יחד במגילה ישנה, שמא ימשוך כל אחד לצד אחר ותיקרע.

אמרו חכמים: "דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה . . פת פוטרתן". כלומר, שהדברים הנאכלים כחלק מהסעודה כתוספת ללחם, כמו למשל סלטים, מנות עיקריות, תוספות ומרקים, נחשבים כטפלים ובטלים כלפי העיקר – הלחם ונפטרים בברכה על הלחם, ובגלל שאכילת שאר המאכלים טפלה לסעודה אין לברך עליהם. אך דברים שלא באים כחלק מהסעודה, צריך לברך עליהם בנפרד.

חג הפורים בערים שאינן מוקפות חומה הוא ביום י"ד באדר, ובערים המוקפות (מימות יהושע בן-נון) הוא ביום ט"ו באדר וביום זה נוהגים את מצוות הפורים; אלא שכאשר חל ט"ו באדר בשבת, נקרא אותו פורים "פורים המשולש", מפני שאין לקרוא במגילה בשבת שמא יבואו לטלטלה ברה"ר, ומנגד אין לְאַחֵר את קריאת המגילה ליום ראשון, מפני שהוא אחר זמן הנס, כך שמצוות חג הפורים בערים המוקפות מתחלקים לשלשה ימים, וכפי שיפורט בהלכות הבאות. ביום תענית אסתר (החל בקביעות זו ביום חמישי) י"ג באדר, כבכל שנה, נותנים בו "זכר למחצית השקל" בכל מקום, וגם בירושלים (אף הנוהגים אחרת ביתר השנים).

לגבי מוצרים שברכתם "מזונות" המוגשים בתוך הסעודה, כתבו הפוסקים לחלק בין הסוגים השונים; מזונות המטוגנים בשמן עמוק כמו סופגניה או עוגת דבש שנילושה ברוב דבש או עיסה הממולאת עם מיני מתיקה וכדומה, שברכתם מזונות לכל הדעות אם הם נאכלים רק לקינוח ולא להשביע צריך לברך עליהם. אך שאר המאפים יש הסוברים שהם פת גמורה, ולכן אין לברך עליהם בסעודה. והמובחר ביותר להגישם לאחר ברכת־המזון ובמיוחד בשבת, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה, וכך הורה למעשה הרז"ש דווארקין ע"ה.

לכתחילה אין להסתפר בפורים שחל בערב-שבת, אך במקום הצורך ניתן להקל לכבוד השבת, ואין בזה חילוק אם מסתפר בעצמו או על ידי אחרים. כמו כן באם ציפורניו גדולות יש לגזור את ציפורניו בערב-שבת אף שהוא פורים, בכדי שלא ייכנס מנוול לשבת.

פירות הנאכלים ללא לחם, כמו קינוח ולא כחלק מארוחה, יש לברך עליהם, בין חיים ובין מבושלים, לכל הדעות, וכן פיצוחים המוגשים כקינוח לסעודה יש לברך עליהם. אך פירות המוגשים כחלק מן הסעודה כמו סלט המורכב מתפוחים ואגוזים וכדומה, או תוספת של שזיפים או תמרים וצימוקים המוגשים כתוספת למנה עיקרית, מכיוון שהכוונה היא לאוכלם כעת כחלק מהארוחה, כדאי לטעום מהם פחות מ"כזית" לפני הסעודה ולברך עליהם בנפרד ובכך לפטור אותם מברכה בזמן הסעודה. ואם הכוונה בפירות אלו הוא כדי שיאכלו יחד עם הלחם והדבר היחיד שמלפת בו את הפת בסעודה זו הוא הפירות, יאכל מהם עם פת בתחילה ובסוף, ולא יצטרך לברך עליהם כלל.

לכתחילה יש להתחיל את סעודת הפורים בבוקר, מפני כבוד השבת. ואם לא הספיק בבוקר יקיימה בשעות הצהרים המוקדמות, וישתדל להתחיל לפני תחילת שעה עשירית (כלומר, שלוש שעות זמניות לפני השקיעה), בכדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון. וראוי שיסיים את סעודתו לפני השקיעה. האוכל סעודת פורים לאחר חצות, ראוי שיתפלל מנחה לפני כן. הנהגות השבת: מתפללים את תפילות השבת כרגיל. אין אומרים "אב הרחמים" ו"צדקתך". בקביעות זו המנהג להמשיך את ה"משתה ושמחה" גם בשבת.