הלכה יומית

אסור לעולה להפסיק בשום דיבור מתחילת הברכה שלפני העליה ועד סיום הברכה שלאחריה. אם הפסיק ודיבר, אפילו מלה אחת, בין הברכה לתחילת הקריאה – יחזור ויברך (את הברכה בלבד, אך לא יחזור ויאמר "ברכו"). ואם כבר קרא, אפילו פסוק אחד, ולאחר מכן הפסיק – אף על פי שאינו רשאי – אינו חוזר ומברך.

בגמר הקריאה נוגע העולה בטליתו בסוף מקום הקריאה ובתחילתו ומנהג הרבי לנגוע שוב בסוף, נושק הטלית במקום שנגע בס"ת. סוגרת את הס"ת, פונה לימין ומברך. העולה ממתין על הבימה עד שיעלה העולה הבא ויסיים את הקריאה שלו (עם ברכותיו), ואז יורד בין עליה לעליה. לפני שיורד מהבימה, נוגע בטליתו בספר תורה מבחוץ ונושק במקום שנגע. לאחר מכן ישוב אל מקומו בדרך הארוכה יותר, ואם הדרך משני הצדדים שווה ילך בדרך השנייה ולא בדרך שעלה.

בעת קבלת שבת נוהגים לעמוד כשאומרים: "מזמור לדוד", "אנא בכח" ו"לכה דודי", וכן בקדיש שאחרי קבלת שבת – עומדים. ויש נוהגים לעמוד כל משך תפילת קבלת שבת, וכך מנהג הרבי . בקבלת שבת – אומרים "אנא בכח" בלחש, ובעת האמירה צריך לראות – או לצייר במחשבה – את השמות, שהם ראשי התיבות (אב"ג ית"ץ וכו'), אבל לא לאמרם.

לאמירת "בואי בשלום" מסתובבים כלפי מערב, כיוון הסיבוב הוא מצד שמאל (כלומר, יפנה לשמאלו ויסתובב), ומי שאינו עומד ב"לכה דודי" לכיוון מזרח – ראוי שיפנה למזרח מעט לפני "בואי בשלום", כדי לעשות סיבוב כנהוג . כשאומרים "בואי כלה" הראשון מנהגנו לשוח לצד ימין, באמירת "בואי כלה" השני – לצד שמאל, ולאחר מכן מפנים את הפנים חזרה לאמצע. לאחר מכן מסתובבים בחזרה כלפי מזרח ומרכינים שוב הראש לכוון מזרח. "בואי כלה שבת מלכתא" אומרים – בלחש – עם הפנים למזרח, לאמצע.

מי שנזכר שלא אמר "רצה" אחרי שכבר התחיל ברכת הטוב והמטיב, ואפילו אם לא אמר אלא את המלה "ברוך" בלבד – אינו יכול לומר את הברכה "אשר נתן". ועל כן בסעודה ראשונה ושניה צריך לחזור לראש ברכת המזון ולהשלים את אמירת "רצה" במלואה. ואילו בסעודה שלישית (במקרה שאכל פת) אינו חוזר, ואינו משלים את הזכרת השבת.

את הקדיש שלאחר "מזמור שיר ליום השבת" אומרים הן מי שיש לו יאָרצייט ביום ששי ערב שבת קודש, והן מי שיש לו יאָרצייט בשבת קודש, אבל לא נוהגים לאמרו בשבת שלפני יאָרצייט. אחר כך אומרים "כגונא" חצי קדיש ו"ברכו". והמתפלל ביחידות יאמר אחרי "כגונא" את סיום מאמר הזוהר – "ולומר ברכו כו'" כנדפס בסידור, כיון שפתיחת תפילת ערבית צריכה להיות בברכו. ולכן, גם אם ענה מוקדם יותר ל"ברכו" עם הציבור, אף על פי כן יאמר "ולומר ברכו כו'".

נוהגים שבליל שבת מְזַמֵּן בעל הבית דוקא. וביום השבת מכבד מישהו אחר לְזַמֵּן, או מזמן בעצמו. שלושה שאכלו יחד בשבת או ביום טוב וזימנו, ושכחו לומר "רצה" או "יעלה ויבא" (ולא נזכרו עד שהתחילו ברכת "הטוב והמטיב") – אף על פי שכל אחד מהם מחוייב לחזור לראש ברכת המזון, יברכו כל אחד לעצמו ולא יזמנו שוב. כיוון שכבר יצאו ידי חובת הזימון.

בתפלת ערבית של ליל שבת קודש, החל מ"ופרוש עלינו" (בברכת "השכיבנו") – נוהגים לומר בעמידה. חתימת הברכה היא: "בא"י הפורס . . ועל ירושלים". טעה בחתימת ברכת "השכיבנו" ואמר (כמו בימות החול) "שומר את עמו ישראל לעד" – אם נזכר בתוך כדי דיבור (משך זמן שאילת שלום של תלמיד לרב, שהן ג' תיבות אלו: "שלום עליך רבי"), יאמר "הפורש סוכת שלום כו'"; ואם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור – לא יחזור.

ערב חג השבועות שחל בשבת, יום שישי (ד' סיון) בקביעות זו דומה הוא לערב החג בכמה דברים, ולכן ביום שישי בבוקר יש להסתפר לכבוד הרגל. כמו כן יש להימנע מלהקיז דם (כגון לתרום דם) ביום זה, כמו בערב חג השבועות. ביום זה יש לתת צדקה עבור שבת קודש וכן עבור החג, ובחו"ל יש לתת צדקה עבור שני ימי החג. וכן יש להכין אש דולקת על מנת שיוכלו להעביר אש לצורך הדלקת נרות יו"ט בצאת השבת.

לאחר התפילה אומרים כל הקהל יחד בקול רם ובעמידה "ויכולו". וכתבו הפוסקים, שאף על פי שבכל משך זמן תפילת הציבור אסור לדבר, עם זאת – בעת שהציבור אומרים "ויכולו", וכן בעת שהשליח ציבור אומר ברכה מעין שבע יש להיזהר בכך במיוחד. גם המתפלל ביחידות יאמר "ויכולו" בעמידה, ואין צריך לומר "ויכולו" עם אדם נוסף. ואף ביום טוב שחל בשבת אומרים "ויכולו" .

אסור לעשות כל הכנה בשבת של ערב החג לצורך החג. וגם דבר שאין בו מלאכה כלל – כגון סידור הבית לצורך הלילה, הבאת יין לצורך הקידוש, וכדומה – אסור. כמו"כ אין לגלול את ספרי התורה בשבת עבור קריאת החג. ואף לאחר צאת שבת אסור לעשות מלאכות המותרות ביום טוב לפני אמירת 'ותודיענו'. ואם לא אמר 'ותודיענו' ורוצה לעשות מלאכה המותרת ביום טוב, יאמר תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי שם ומלכות). את נרות יו"ט מדליקים רק לאחר צאת הכוכבים, באמצעות אש הדולקת מערב שבת. לפני הדלקת נרות, אם לא אמרה "ותודיענו" בתפילה, צריכה לומר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי שם ומלכות).

בעת שהש"ץ אומר ברכה מעין שבע נוהגים הקהל לעמוד. ונוהגים שכל הקהל אומרים יחד עם הש"ץ (מתוך ברכה מעין שבע) "מגן אבות" עד "זכר למעשה בראשית" המתפלל ביחידות, אינו אומר ברכה מעין שבע. ואם ירצה יכול הוא לומר "מגן אבות" עד "זכר למעשה בראשית" בלבד. כשחל לילה הראשון של פסח בשבת – אין אומרים ברכה מעין שבע. בשאר הימים טובים, כשחלים בשבת, אומרים ברכה מעין שבע באותו הנוסח כמו כל שבת.