הלכה יומית

בעת קבלת שבת נוהגים לעמוד כשאומרים: "מזמור לדוד", "אנא בכח" ו"לכה דודי", וכן בקדיש שאחרי קבלת שבת – עומדים. ויש נוהגים לעמוד כל משך תפילת קבלת שבת, וכך מנהג הרבי . בקבלת שבת – אומרים "אנא בכח" בלחש, ובעת האמירה צריך לראות – או לצייר במחשבה – את השמות, שהם ראשי התיבות (אב"ג ית"ץ וכו'), אבל לא לאמרם.

לאמירת "בואי בשלום" מסתובבים כלפי מערב, כיוון הסיבוב הוא מצד שמאל (כלומר, יפנה לשמאלו ויסתובב), ומי שאינו עומד ב"לכה דודי" לכיוון מזרח – ראוי שיפנה למזרח מעט לפני "בואי בשלום", כדי לעשות סיבוב כנהוג . כשאומרים "בואי כלה" הראשון מנהגנו לשוח לצד ימין, באמירת "בואי כלה" השני – לצד שמאל, ולאחר מכן מפנים את הפנים חזרה לאמצע. לאחר מכן מסתובבים בחזרה כלפי מזרח ומרכינים שוב הראש לכוון מזרח. "בואי כלה שבת מלכתא" אומרים – בלחש – עם הפנים למזרח, לאמצע.

מי שנזכר שלא אמר "רצה" אחרי שכבר התחיל ברכת הטוב והמטיב, ואפילו אם לא אמר אלא את המלה "ברוך" בלבד – אינו יכול לומר את הברכה "אשר נתן". ועל כן בסעודה ראשונה ושניה צריך לחזור לראש ברכת המזון ולהשלים את אמירת "רצה" במלואה. ואילו בסעודה שלישית (במקרה שאכל פת) אינו חוזר, ואינו משלים את הזכרת השבת.

את הקדיש שלאחר "מזמור שיר ליום השבת" אומרים הן מי שיש לו יאָרצייט ביום ששי ערב שבת קודש, והן מי שיש לו יאָרצייט בשבת קודש, אבל לא נוהגים לאמרו בשבת שלפני יאָרצייט. אחר כך אומרים "כגונא" חצי קדיש ו"ברכו". והמתפלל ביחידות יאמר אחרי "כגונא" את סיום מאמר הזוהר – "ולומר ברכו כו'" כנדפס בסידור, כיון שפתיחת תפילת ערבית צריכה להיות בברכו. ולכן, גם אם ענה מוקדם יותר ל"ברכו" עם הציבור, אף על פי כן יאמר "ולומר ברכו כו'".

נוהגים שבליל שבת מְזַמֵּן בעל הבית דוקא. וביום השבת מכבד מישהו אחר לְזַמֵּן, או מזמן בעצמו. שלושה שאכלו יחד בשבת או ביום טוב וזימנו, ושכחו לומר "רצה" או "יעלה ויבא" (ולא נזכרו עד שהתחילו ברכת "הטוב והמטיב") – אף על פי שכל אחד מהם מחוייב לחזור לראש ברכת המזון, יברכו כל אחד לעצמו ולא יזמנו שוב. כיוון שכבר יצאו ידי חובת הזימון.

בתפלת ערבית של ליל שבת קודש, החל מ"ופרוש עלינו" (בברכת "השכיבנו") – נוהגים לומר בעמידה. חתימת הברכה היא: "בא"י הפורס . . ועל ירושלים". טעה בחתימת ברכת "השכיבנו" ואמר (כמו בימות החול) "שומר את עמו ישראל לעד" – אם נזכר בתוך כדי דיבור (משך זמן שאילת שלום של תלמיד לרב, שהן ג' תיבות אלו: "שלום עליך רבי"), יאמר "הפורש סוכת שלום כו'"; ואם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור – לא יחזור.

בשבת בה מוציאים שני ס"ת (שבת ר"ח, שבת חנוכה, וארבע-פרשיות) ויצאו מקצתם, העולה ששי יקרא עד סיום פרשת השבוע, לאחר מכן יגביהו את ספר התורה, ולאחר מכן יעלה עולה שביעי ויקרא בספר התורה השני את הקריאה המיוחדת. וכן בשבתות שמוציאים שלושה ספרי תורה (שבת ראש חודש טבת, שבת ראש חודש אדר ושבת ראש חודש ניסן): העולה חמישי יקרא עד סיום פרשת השבוע, העולה ששי יקרא בספר התורה השני את פרשת ראש חודש, והעולה שביעי יקרא בספר התורה השלישי את הקריאה המיוחדת של אותה שבת (חנוכה, פרשת שקלים או פרשת החודש).

לכתחילה קוראים בתורה בתוך סדר התפלה. גם במקרה שמספר אנשים צריכים לעלות לתורה ואין מספר העליות מספיק, שאז מתחלקים לשני מנינים או יותר – טוב יותר לקרוא בתורה בחדרים שונים באותו הזמן, מאשר לקרוא לפני התפלה או לאחריה. ובמקום הצורך, ניתן גם לקרוא לפני התפלה או לאחריה (ובלבד שבכל פעם שקוראים יש מנין, שלפחות ששה אנשים מתוכם לא שמעו עדיין את הקריאה), כיוון שכל היום הוא זמן קריאת התורה.

בתענית ציבור קוראים בתורה בתנאי שלפחות שלושה מהקהל מתענים. אם חלה התענית ביום שני או חמישי ואין שלושה המתענים – יקראו בפרשת השבוע כמו בכל שני וחמישי. אף שבשבת ויו"ט שיצאו מקצת האנשים רק מסיימים את הקריאה ולא מפטירים, בקריאה של תענית ציבור וכן ביוהכ"פ במנחה, שהמפטיר הוא ממנין העולים, יעלה גם המפטיר בברכה, אך את ההפטרה יקרא ללא ברכות.

המתפלל ביחידות ולא שמע קריאת התורה בציבור – יקרא בעצמו את הפרשה מתוך חומש ללא ברכה. כמו כן ציבור שאין להם ספר תורה, יקרא אחד מהם את הפרשה וכן ההפטרה בקול רם מתוך חומש , ללא ברכה, ולאחר מכן יאמר קדיש.

מצות הדלקת-הנרות מוטלת הן על האנשים והן על הנשים, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר. ולמעשה מנהגנו שכל אחת ואחת מדליקה ומברכת על הנרות, גם כאשר ישנן נשים ובנות רבות באותו הבית. וכן ילדה שהגיעה לחינוך תדליק בעצמה נר שבת בהשגחת אמה, ותדליק לפני אמה. ובמקום שמתעקשים שהבנות לא תברכנה על הדלקת הנרות (אף על פי שבאמת אין בכך כל חשש בדבר), לכל הפחות תדלקנה בלי ברכה.

יש להשפיע על נשים שעדיין אינן מדליקות נרות שבת ונרות יום-טוב, לספר להן על מצוה זו, ולהסביר להן את גודל הענין – שהקב"ה הטיל עליה את השליחות להאיר את הבית היהודי. כמו-כן יש להשתדל שכל ילדה יהודייה, משהגיעה לחינוך, תדליק בעצמה נרות שבת ויום טוב; וגדול זכותם של העוסקים בזה.