הלכה יומית

אין קוראים בתורה בברכותיה בפחות מעשרה אנשים בני מצוות. ואם ישנם בבית הכנסת ששה אנשים (רוב מנין) שלא שמעו עדיין קריאת התורה – יכולים להצטרף אליהם עוד ארבעה שכבר שמעו, ויקראו בתורה. במקרה שהתחילו לקרוא כשהיו בבית הכנסת עשרה, ולאחר מכן יצאו מקצתם – יסיימו הנשארים את הקריאה, כולל ברכות העולים לתורה, ויאמרו גם את הקדיש שאחרי ללא מנין. אך לא יקראו את המפטיר ללא מנין, ואת ההפטרה יקראו ללא ברכות.

אפילו אם לא התחילו בקריאה עצמה, אלא שהעולה הראשון התחיל בברכה שלפני הקריאה וכבר אמר את המלים "ברוך אתה ה'", ואז יצאו מקצתם – יסיימו הנשארים את הקריאה ואף את הקדיש שאחרי; אך אם עדיין לא הזכיר השם בברכה – אף על פי שכבר אמר ברכו וענו הקהל ברוך ה' המבורך כו' – אין זה נחשב התחלה, ואינם יכולים להמשיך ללא מנין. כל האמור – שהנשארים בבית הכנסת ממשיכים בקריאה עם ברכות – אינו אלא כשמקצתם יצאו, ואילו רוב מנין (ששה אנשים) נשארו. אבל אם נשארו בבית הכנסת פחות מששה אנשים – אינם יכולים לברך על הקריאה ולא לומר קדיש.

בשבת בה מוציאים שני ס"ת (שבת ר"ח, שבת חנוכה, וארבע-פרשיות) ויצאו מקצתם, העולה ששי יקרא עד סיום פרשת השבוע, לאחר מכן יגביהו את ספר התורה, ולאחר מכן יעלה עולה שביעי ויקרא בספר התורה השני את הקריאה המיוחדת. וכן בשבתות שמוציאים שלושה ספרי תורה (שבת ראש חודש טבת, שבת ראש חודש אדר ושבת ראש חודש ניסן): העולה חמישי יקרא עד סיום פרשת השבוע, העולה ששי יקרא בספר התורה השני את פרשת ראש חודש, והעולה שביעי יקרא בספר התורה השלישי את הקריאה המיוחדת של אותה שבת (חנוכה, פרשת שקלים או פרשת החודש).

לכתחילה קוראים בתורה בתוך סדר התפלה. גם במקרה שמספר אנשים צריכים לעלות לתורה ואין מספר העליות מספיק, שאז מתחלקים לשני מנינים או יותר – טוב יותר לקרוא בתורה בחדרים שונים באותו הזמן, מאשר לקרוא לפני התפלה או לאחריה. ובמקום הצורך, ניתן גם לקרוא לפני התפלה או לאחריה (ובלבד שבכל פעם שקוראים יש מנין, שלפחות ששה אנשים מתוכם לא שמעו עדיין את הקריאה), כיוון שכל היום הוא זמן קריאת התורה.

בתענית ציבור קוראים בתורה בתנאי שלפחות שלושה מהקהל מתענים. אם חלה התענית ביום שני או חמישי ואין שלושה המתענים – יקראו בפרשת השבוע כמו בכל שני וחמישי. אף שבשבת ויו"ט שיצאו מקצת האנשים רק מסיימים את הקריאה ולא מפטירים, בקריאה של תענית ציבור וכן ביוהכ"פ במנחה, שהמפטיר הוא ממנין העולים, יעלה גם המפטיר בברכה, אך את ההפטרה יקרא ללא ברכות.

המתפלל ביחידות ולא שמע קריאת התורה בציבור – יקרא בעצמו את הפרשה מתוך חומש ללא ברכה. כמו כן ציבור שאין להם ספר תורה, יקרא אחד מהם את הפרשה וכן ההפטרה בקול רם מתוך חומש , ללא ברכה, ולאחר מכן יאמר קדיש.

מצות הדלקת-הנרות מוטלת הן על האנשים והן על הנשים, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר. ולמעשה מנהגנו שכל אחת ואחת מדליקה ומברכת על הנרות, גם כאשר ישנן נשים ובנות רבות באותו הבית. וכן ילדה שהגיעה לחינוך תדליק בעצמה נר שבת בהשגחת אמה, ותדליק לפני אמה. ובמקום שמתעקשים שהבנות לא תברכנה על הדלקת הנרות (אף על פי שבאמת אין בכך כל חשש בדבר), לכל הפחות תדלקנה בלי ברכה.

יש להשפיע על נשים שעדיין אינן מדליקות נרות שבת ונרות יום-טוב, לספר להן על מצוה זו, ולהסביר להן את גודל הענין – שהקב"ה הטיל עליה את השליחות להאיר את הבית היהודי. כמו-כן יש להשתדל שכל ילדה יהודייה, משהגיעה לחינוך, תדליק בעצמה נרות שבת ויום טוב; וגדול זכותם של העוסקים בזה.

החל מיום רביעי בשבוע יש להשתדל ולעורר ביתר שאת אודות מבצע נש"ק. וכן הורה הרבי שבכל פרסום שמציירים בו נרות שבת, כדאי להוסיף בין שני הנרות נר אחד קטן יותר. כאשר מדברים אודות נרות שבת, ובפרט ברדיו, כדאי להוסיף שבאם מאיזה סיבה שתהיה לא הדליקה הנרות לפני שקיעת החמה, הרי זה היפך קדושת וגדולת השבת להדליקן לאחרי זה.

בין הדברים שמעורר הרבי בקשר עם הדלקת נש"ק ע"י ילדות, היא ההסברה אודות חשיבות העניין. כך למשל מזכיר הרבי שילדה השואלת בתמימות מה יכולה היא, ילדה קטנה, להוסיף על פעולת ועבודת הוריה, צריכים להסביר לה שכל פעולה ופעולה בעניני התורה ומצוותיה פועלת תוספת אור בעולם כולו, וכפסק דין הרמב"ם "צריך כל אדם שיראה עצמו . . וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב . . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף-זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".

תחלת החינוך להדלקת נרות שבת היא כאשר הבת מבחינה בהבדל שבין חדר מואר לחדר חשוך בו יכולים להיכשל בעץ או באבן, שאז מבינה את הערך שבהדלקת נר המוסיף אור בחדר, ונוסף על כך יכולה היא כבר לדבר ולברך. ואם הדבר מוטל בספק אם כבר הגיעה לחינוך או לא – כדאי שתדליק, שבוע קודם או כמה ימים קודם ויאיר מזלה קודם לכן. יש לציין כי ישנה חשיבות שלכל ילדה יהיה פמוט משלה ולא ידליקו שניים במנורה אחת עם כמה קנים.

כדאי ונכון שתתחיל הילדה להדליק בפעם הראשונה ביום טוב, שאז ברכת "שהחיינו" תהיה גם על התחלת קיום מצות הדלקת נרות; או שיקנו לה שמלה חדשה ותלבש אותה להדלקת הנר בפעם הראשונה. בנוסף לכך שמדליקה בעצמה, עליה להוות דוגמת מאירה ומזהירה לכמה וכמה נערות, ובמיוחד לאלו שלא זכו עדיין להתחנך במצוות, לעורר אותן שיתחילו במצות הדלקת נר שבת ויום-טוב, ומצוה גוררת מצוה, להוסיף ולהרבות בנר מצוות.