הלכה יומית

יש לשלוח מנות של מאכל או משקה, המוכנים לאכילה מיידית. נותנים שני סוגים שונים של מאכל או משקה. רצוי שיהיה משלוח עם מנות חשובות, ולפחות תהיה כל מנה בשיעור כזית, דהיינו שתי כזיתים במשלוח אחד (54 סמ"ק). אָבֵל ישלח דברי-מאכל בלבד, ולא דברי ממתקים, ויש שכתבו שישלח לאדם אחד בלבד. נוהגים לא לשלוח לאָבֵל – בתוך השלושים – משלוח מנות כלל אך מותר לשלוח מנות למשפחת האבל, כגון לאשתו או לבנו. ובאם שלחו לאבל מנות מחוסר ידיעה וכדומה, מותר לו לקבלן.

בירושלים כל דיני פורים חלים ביום זה, ובערי הספקות קוראים מגילה ללא ברכה אך אין משנים דבר בסדר התפלה, ומקיימים אף את יתר מצוות הפורים. בכל העולם: אין אומרים תחנון ויש להוסיף בו במשתה ושמחה, ואסור להתענות ביום זה. אין אומרים "ועל הניסים" ואין קוראים בתורה (את הקריאה של פורים). אם אמר בטעות "ועל הניסים" אינו חוזר; ומותר לעשות את כל המלאכות ביום זה. לגבי אבלו ר"ל: נוהגים בדיני אבלות בצנעה, אך לא בפרהסיא, ולכן מותר לאָבֵל לשבת על כיסא גבוה, ולנעול נעלי עור. אך ימעט בדברים של שמחה, ולא יצא האבל לבית הכנסת.

כחלק מהכנת הגוף לשבת, מצווה ליטול את הציפורניים (מה שגדל יותר מכנגד הבשר) בכל ערב שבת (ולא ביום אחר). מן הדין אין לקציצת הציפורניים זמן מסויים, אלא יכול לקוצצן בין לפני חצות בין לאחר חצות (אבל לפני שטובל). אם אינו יכול ליטול בכל ערב שבת (כי עדיין לא גדלו הציפורניים), יזהר לקוץ בערב שבת פעם בשבועיים. אין חובה לגלח בערב שבת את ציפורני הרגליים.

יש נזהרים שלא לקצוץ את ציפורני הידיים והרגליים באותו היום, מפני חשש סכנה; ויש מקפידים שלא ליטול ציפורניים ביום חמישי (מתחילת ליל חמישי ועד סוף יום חמישי), מפני שהציפורניים מתחילים לחזור ולצמוח ביום השלישי לגילוחם ואינם רוצים שיהיה זה בשבת. כאשר חל יום טוב סמוך לשבת (ביום חמישי וששי, או ביום ששי) יטול ציפורניו בערב יום טוב, או (כאשר חל ביום ראשון) בערב שבת. ואף על פי שיתחילו לחזור ולצמוח ביום השלישי לגילוחם שהוא שבת או יום טוב.

בעת נטילת הציפורניים, נזהרים שלא לנטלן כסדרן (אצבע אחר אצבע הסמוכה לה) מפני שקשה לשכחה, לקיבור בנים, ולעניות רח"ל, אלא מפסיקים בין אצבע לאצבע באצבע אחרת שאינה סמוכה לה. ומתחילים ליטול בשמאל בקמיצה, דהיינו באצבע רביעית הסמוכה לזרת; ובימין באצבע, דהיינו אצבע שנייה הסמוכה לגודל. ונמצא הסימן לסדרן: ביד ימין בדאג"ה, וביד שמאל דבהג"א. וטוב להיזהר בזה לכתחילה. אם טעה ונטל חלק מהציפורניים כסדרן, כאשר נזכר בכך ימשיך שלא כסדרן. הקפדה זו לא נאמרה בציפורני הרגליים, אלא אפשר לכתחילה ליטלן כסדרן.

אחר נטילת הציפורניים – בין אם נטל את ציפורני ידיו או את ציפורני רגליו – צריך ליטול את ידיו במים. מן הדין די שיערה מים על ידיו פעם אחת, אך למעשה יש נוהגים לערות מים על הידיים שלוש פעמים לסירוגין. הנוטל ציפורני אחרים – הנוטל אינו צריך ליטול ידיו, אך זה שנטלו ממנו צריך ליטול ידיו.

אין לזרוק את הציפורניים במקום בו עוברים אנשים, שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל ולדה. אבל מותר לזורקן בבית המדרש וכיוצא בו, מקום שאין נשים מצויות בו, כי אפילו אם יטאטאו את אותו חדר וישליכו את הציפורניים החוצה ושם תעבור עליהן אשה עוברה לא יזיקו לה כלום, שאינן מזיקות אלא כשהן באותו מקום שזרקן שם כשנטלו מהאצבעות, אבל לא לאחר שפינו אותן משם למקום אחר. אם נפלה ציפורן ואינו מצליח למוצאה, יטאטא את המקום כך שבודאי לא תהיה הציפורן במקומה הראשון, שהרי הציפורניים אינן מזיקות כשפינן משם למקום אחר.

אמרו חכמים שהזורק ציפורניים רשע, הקוברן צדיק, והשורפן חסיד. נוהגים לערב דבר נוסף עם הציפורניים, לשרפו יחד אתן. ומנהג כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב היה שלפני שריפת הציפורניים עירב עמהן קיסם. ויש שכתבו שהשלכת הציפורניים לבית הכסא שבזמננו, מועילה כמו שריפה.

ככלל יש להאריך בתפילה בהתבוננות, בהרחבה ובאריכות בזמן. ובשבתות וימים-טובים שגם כל בעלי העסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפילתם בכוונת לבם ונפשם לה', מוטלת עליהם ביתר-שאת החובה להאריך בתפילה. מי שאין עתותיו בידו להאריך בתפילה בימות החול, העצה לכך היא שבשבתות וימים טובים יתבונן בכמה וכמה ענינים בחסידות, ויתבונן בהם כפי הדרוש, ומזה ישאר אצלו לכל השבוע. כי ענין שאדם התבונן בו בעומק ועסק בו כראוי בזמן מסויים, הרי קל לו יותר לחזור שוב על אותו ענין, על כל פנים בקצרה, בזמן אחר.

האומרים את מלות התפילה במנגינות יזהרו שלא להפריד בניגון מלה מחברתה. כמו-כן יקפידו החזנים שלא להאריך מדי בסיום ברכה, באופן שיגרום שיענו הקהל "אמן" לפני סיום הברכה (ומצוי אצל חלק מהחזנים בברכת "המברך את עמו ישראל בשלום", ובפרט בימים שאומרים הלל, שמאריכים מאד בתיבת "בשלום" וחלק מהקהל עונים אמן חטופה) וכדומה, ויש להיזהר בזה.

יש לתת שלושה מטבעות של חצי מהמטבע הקבוע באותו מקום, כנגד שלוש הפעמים שכתוב "תרומה" בפרשת שקלים; ומבאר הרבי שזהו אף כנגד שלשה ימי התענית שצמו בימי אסתר, ולפיכך, נהוג שנותנים "זכר למחצית השקל" ביום תענית אסתר לפני תפלת מנחה. ויש המהדרים לתת שווי מחצית השקל של תורה (דהיינו 9.6 גרם כסף טהור), למעשה אין מנהגנו כן. אין לתת מחצית השקל מכספי מעשר, אך עבור האשה והילדות אפשר כיון שאינו מחויב לתת עבורם.

יש שכתבו שאסור לשכור חזן שיתפלל בשבת או יום טוב, אף על פי ששכרוהו מבעוד יום, כי אסור לו ליטול שכר שבת או שכר יום טוב. ויש מתירים מפני שבמקום מצוה לא גזרו על שכר שבת, וכן המנהג להקל. אך מכל מקום לדברי הכל אינו רואה סימן ברכה משכר זה לעולם. ואם החזן מושכר לתקופה מסוימת – לשנה, לחודש או לשבוע שיתפלל גם בחול, ומשלמים לו עבור השבתות וימות החול בבת אחת, הרי זה שכר שבת בהבלעה ומותר לדברי הכל.