הלכה יומית

מי שבשנת אבלות לא עולה ביום שיש מוסף, ואעפ"כ באם יש לו יאָרצייט (של אחד מהוריו) בשבת, נגש להיות שליח ציבור בכל תפילות אותה השבת, ואפילו אם הוא בתוך שנת האבלות על פטירת ההורה השני. אין מנהגנו שבעל יאָרצייט יהיה דוקא השליח ציבור בשבת שלפני היאָרצייט (אבל אין לעורר בזה מחלוקת).

הבעל יכול לתת משלוח מנות עבור אשתו. וראוי שיודיע לה שנותן עבורה, וכן יודיע זאת למקבלי המשלוח (ואין צריך לזַכות לה קודם לכן). קטנים שהגיעו לחינוך, חובה לחנכם לקיים מצוה זו. ולמעשה יש לנהוג שגם קטני קטנים יקיימו מצוה זו, גם כשישנו ספק אם הגיעו לחינוך. ראוי שהילדים יתנו בעצמם משלוח מנות לחבריהם, ולא יסתפקו במשלוח ששולח אבי המשפחה. גם עני המתפרנס מן הצדקה חייב במצוה זו. אם אין בידו ממון ומאכלים אחרים חוץ ממאכלי סעודת פורים, יכול להחליף את סעודתו עם אדם אחר, ויוצא בזה ידי חובת משלוח מנות.

יש מחמירים לשלוח על ידי שליח דוקא. אך אין צריך להקפיד שהשליח יהיה גדול דוקא, ואדרבא, מנהג ישראל לשלוח על ידי הקטנים. יש לתת את שתי המנות יחד, ולא בזה אחר זה. מנהג כ"ק אד"ש לשלוח לכהן, לוי וישראל. איש שולח לחברו ואשה לחברתה, אך לא ישלח איש לאשה או אשה לאיש.

יש לשלוח מנות של מאכל או משקה, המוכנים לאכילה מיידית. נותנים שני סוגים שונים של מאכל או משקה. רצוי שיהיה משלוח עם מנות חשובות, ולפחות תהיה כל מנה בשיעור כזית, דהיינו שתי כזיתים במשלוח אחד (54 סמ"ק). אָבֵל ישלח דברי-מאכל בלבד, ולא דברי ממתקים, ויש שכתבו שישלח לאדם אחד בלבד. נוהגים לא לשלוח לאָבֵל – בתוך השלושים – משלוח מנות כלל אך מותר לשלוח מנות למשפחת האבל, כגון לאשתו או לבנו. ובאם שלחו לאבל מנות מחוסר ידיעה וכדומה, מותר לו לקבלן.

במעמד מתן-תורה וכן במעמד הברית בערבות מואב, נאמר שנכחו בהם גם התינוקות. וכן אודות מצוות "הקהל" מצווה התורה שכולם יתאספו כולל "הטף", "כדי ליתן שכר למביאיהן". וכתבו ה"תוספות": "ועל זה סמכו להביא קטנים בבית הכנסת". וכן אמרו על רבי יהושע שהוליכה אמו עריסתו לבית-הכנסת שיידבקו אזניו בדברי-תורה. ולהלכה מובא שמצווה להביא את הקטנים לבית-הכנסת ולחנכם לעניית "אמן", ומעת שהתינוק מתחיל לענות "אמן" יש לו חלק לעולם-הבא.

נהגו ישראל להביא את הילדים לבית הכנסת לנשק את ספרי-התורה, ולחנכם להקשיב לקריאת-התורה . וכן נהגו להביא את הקטנים שהגיעו לחינוך, לבית-הכנסת לשמוע את התקיעות בראש-השנה, ולהקפות בשמחת-תורה; ומפורסם המנהג עליו עורר הרבי אודות הבאת התינוקות לשמיעת עשרת-הדברות; בכמה הזדמנויות דבר הרבי אף על הבאת ילדות לבית-הכנסת ואף לעזרת-הגברים ואפילו לאחר גיל שלוש עד שהגיעו לכלל חינוך והבנה בזה. אלא שילדות מעל גיל שלוש המובאות לבית-הכנסת, חייבות כמובן להתלבש בצניעות הראויה.

ילדים וילדות שהגיעו לחינוך, חובה לחנכם לשמוע את קריאת המגילה. מנהג טוב ונכון להביא את הילדים לקריאה שבבית הכנסת כדי לחנכם במצות פרסום הנס ברבים, גם אם לא בטוח שיקשיבו לכל המגילה; וראוי לדאוג שאף קטנים שלא הגיעו לחינוך ישמעו את הקריאה, אם מבינים הם את כללות השמחה והנס. יש שהזהירו מלהביא לבית הכנסת קטנים ביותר שמבלבלים בזמן הקריאה, אמנם כ"ק אד"ש עורר על החשיבות להביאם, והוסיף שאם ישנו חשש שיפריעו למהלך הקריאה, ידאגו להמתין לאחר אמירת "המן" שירעישו הקטנים כראוי, וכך יקל עליהם להיות בשקט בזמן הקריאה.

על-אף החשיבות האמורה בהבאת הבנים לבית-הכנסת, הדבר מותנה בכך שתשמר קדושת בית-הכנסת, בנקיות גופם ובהתנהגות ההולמת. ויש להימנע מהבאת ילדים הרצים ומרעישים בבית-הכנסת; שכן הדבר את ריכוזם של המתפללים, וכן משום שהבאתו במצב זה מרגילה אותו לבזות את בית-הכנסת, וכשיתבגר ימשיך בהרגלו. במדה והגיע הילד לבית-הכנסת והפריע לציבור בהתפלה, אביו צריך להפסיק להתפלל, ולנסות להרגיעו מבלי לדבר, ואם יכול להרגיעו מבלי להרים אותו באמצע התפלה אסור להרימו, ובמקרה שהתינוק לא רגוע והדבר מטריד את מחשבתו, ואם ירימו יוכל הוא לכוון יותר, ירימו; ואם הדבר אינו מועיל עליו אף לצאת עמו מבית-הכנסת עד שיירגע.

אף על פי שכהן קטן אינו נושא את כפיו מפאת כבוד הציבור, עם-זאת נהוג שמצטרף הוא אל הכהנים הגדולים ונושא את כפיו בברכה. כמו כן ישנם דברים נוספים בהם משתפים את הקטנים בבית-הכנסת, ולדוגמא כתבו הפוסקים שלגלילת ספר-התורה נהגו לכבד את הקטנים שיש בהם דעת בכדי לחנכם במצוות; ולעניין מסירת ספר-התורה לידי הקטן שיאחזו, כתבו הפוסקים שאם הוא בר דעת אף שהוא קטן, אם ניכר שהתורה חביבה עליו אין לדחותו ולהרחיקו מכך, ולכן גדולי הדורות העלימו עיניהם וללא מיחו בידם, וכן כותב הרבי שרבים נוהגים כך באין מוחה ומפריע.

כששוטף את רצפות ביתו בשנת השמיטה, אם המים יוצאים ישירות לעבר זרעים שלו – הדבר אסור. ואם אין המים מגיעים ישירות אל הזרעים, או אם ניכר שלא נוח לו בכך – מותר. ואם במי שטיפת הרצפות ישנם חומרי ניקוי המזיקים לצמחים, בכל אופן מותר. כמו כן מותר להפעיל מזגן כשהמים היוצאים מהמזגן דרך הצינור מכוונים לעבר צמחים, כיון שהמזגן מוכיח שאין כוונתו להשקות את הצמחים. כמו כן מותר לתלות כביסה רטובה מעל גינה. אמנם אם מעוניין שמים אלו ישקו את הצמחים שלו (כגון שצינור המזגן צמוד לעץ), אסור.

ביום י"ג באדר מתענים, יום צום זה נקרא בשם "תענית אסתר", הטעם ע"כ שנקראת התענית בשם "תענית אסתר", הוא משום שביום מלחמה אלו שלא נלחמים צריכים לצום, ומכיון שבי"ג באדר היו כל היהודים צריכים "לעמוד על נפשם", ומובן שלא יכלו להתענות, משא"כ אסתר שהיא היחידה שהיה ביכולתה לצום, ולכן נקבעה התענית שביום זה על שמה. מעלתה של תענית אסתר היא בכך שלא נקבעה על מאורע מצער, ולכן אף בזמן הגאולה – כאשר כל הצומות יתבטלו – יום זה ישאר, מכיוון שזהו יום נעלה של עת רצון, וממילא מסתבר שלא יתבטל, כך שתענית אסתר פועלת התגלות רצון העליון בדרגה כזו גבוהה עד שאין בה חילוק בין גלות לגאולה.

מותר לחפור בחצר בשנת השמיטה לצורך התקנת צינורות (לטלפון, חשמל וכדומה) או תיקונם, כי ניכר שאינו חופר לצורך הקרקע (שהצינורות מונחים שם), אך את העפר שמוציא לא יפזר על פני האדמה, מפני שנראה בכך כמי שמכשיר את הקרקע לזריעה. לאחר סיום התקנת הצינורות, יש לכסות את השכבה העליונה של כיסוי החפירה בחצץ, ולא באדמה. אך אם מדובר במקום שאין גדלים בו צמחים, ניתן לכסות אף באדמה.