הלכה יומית

סעודת שבת שהסתיימה לאחר השקיעה ומברכים ברכת המזון על הכוס, אם אינו רגיל לברך ברכת המזון על הכוס לא ישתה ממנה אלא ימתין ויבדיל על אותה הכוס. ולגבי סעודת שבע ברכות שנמשכה וברכת המזון היא לאחר השקיעה, נחלקו האחרונים האם אפשר לשתות מהכוס של ברכת המזון לפני ההבדלה, אלא שלמעשה נוהגים לשמור את הכוס ולשתותה לאחר הבדלה.

מי ששכח לומר "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית של מוצאי שבת ויו"ט, וטעם קודם שיבדיל על הכוס (או אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"), עליו לחזור ולהתפלל תפלת ערבית, כיוון שבמקרה זה אינו יוצא בהבדלה שעל הכוס לבדה, (משום שכשטעם לפניה ינהג שלא כהוגן בהבדלה). והוא הדין אם עשה מלאכה לפני שהבדיל על הכוס (או אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"), עליו לחזור ולהתפלל שוב ערבית ולהבדיל בתפילה (ויכוון שאם אינו חייב להתפלל שוב תפילתו תהיה כנדבה).

כתבו הפוסקים שמי שישב קודם קריאת שמע ומעוניין מסיבה כלשהי לקום, יכוון את עצמו שלא יעמוד ממש בסמוך לקריאת שמע אלא עוד קודם לכן בברכת אהבת עולם. עם זאת, כאשר מתעורר צורך מיידי לעמוד, ניתן להקל להיעמד אף בסמוך לקריאת שמע, ועל כן מי שחש שהוא עייף ומתנמנם, או שמטבעו הוא חסר מנוחה ותמיד קם ויושב וחוזר וקם, רשאי לעמוד.

הימים אשר מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים הינם ימי רחמים ורצון, ומסוגלים לתשובה יותר מכל השנה. על כן צריך כל אדם לפשפש במעשיו, ואם ימצא דברים שצריכים תיקון – ישוב ויתקנם. ומעורר הרבי על כך שבכחם של ימי חודש אלול לתקן את כל ימי השנה, שכן בתאריכי החודש של אלול החל מ-א' אלול, בכל אחד מהם פועלים על כל ימים אלו בחדשי השנה שחלפה – ועד ליום כ"ט באלול שמתקן את כל ימי כ"ט ואף ימי ל' בשנה החולפת.

כתבו פוסקים רבים שמן הדין מותר לקרוא את קריאת שמע שעל המטה אפילו בשכיבה על הצד, כמובן תוך הקפדה וזהירות לאמרה בכוונה. עם זאת פשט המנהג שקוראים קריאת שמע שעל המיטה בעמידה, או לכל הפחות בישיבה אך לא בשכיבה, ובכל אופן גם הקוראים קריאת שמע שעל המיטה בישיבה יעמדו בעת הוידוי.

כיון שימי חודש אלול הם ימים מיוחדים ומזומנים לתשובה, על כן נהגו כל ישראל בימים אלו להרבות בתחנונים ובאמירת תהלים. מעבר לכך, הורה הבעש"ט בשם מורו הידוע אחי' השילוני לומר בכל יום – מיום שני דראש חודש אלול עד יום הכיפורים, שלשה פרקי תהלים. ביום א' פרקים א' עד ג', ביום ב' פרקים ד' עד ו', וכן הלאה. וביום הכיפורים שלושים וששה פרקים. מי שלא התחיל לומר את פרקי התהלים בסדר זה ביום ב' דראש חודש, יתחיל לומר את פרקי התהלים השייכים לאותו יום שעומד בו, ואת אשר החסיר – ישלים. נוהגים לומר ג' פרקים אלו בציבור, לאחר אמירת שיעור תהלים היומי, ולפני אמירת הקדיש יתום.

אמרו חכמים: "תשמישי מצוה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין". כלומר חיוב שמירה על הקדושה קיים רק בתשמיש קדושה – דבר שמשמש את הקדושה עצמה, שהם תפילין, מזוזות ודומיהן. אולם תשמיש מצווה שמקיימים את המצווה באמצעותו, כיוון שאינם קדושים אין חיוב לגונזם. ולמעשה קיימים חילוקי דרגות ברמת הקדושה, הקדושה החמורה ביותר היא על חפצי הקדושה עצמם כסת"ם וספרי קודש שחלה עליהם קדושה לעולם ויש לנהוג בהם בכבוד ובקדושה ואף אם בלו יש לגנזם בכבוד.

תשמישי קדושה מועיל תנאי לפני השימוש בהם, לייחדם לזמן מה לתשמיש קדושה, ואחר כך להורידו לשימוש חול, אך לא לשימוש בזוי. ואם לא התנו חלה עליהם קדושה ויש לנהוג בהם בכבוד לאחר שהשתמשו בהם בפועל לפחות פעם אחת, הגדרת תשמישי קדושה – כל המשמש את הקדושה ונעשה במטרה להוסיף נוי מצווה ולכבדה, כגון: ארון קודש וכן המפה הפרוסה על בימת הקריאה בתורה, עצי החיים, המעיל, האבנט הכתר והידות של ספר התורה, רצועות התפילין והקופסאות שבהן מניחים את בתי התפילין נרתיקי התפילין הפנימיים ובתי המזוזה וכן כריכות הספרים.

כל דבר המשמש את תשמישי הקדושה כגון פרוכת הארון קודש, בימת הקריאה בתורה (שעליה פרוסה מפה), מסמרים המחזיקים את בית המזוזה וכן ארון הספרים, אין בהם קדושה ומותר להשתמש בהם לצרכי חול, אך לא לשימושים מבוזים, ויש אומרים שכל זמן שמשמשים לצורך ענייני קדושה אין להשתמש בהם לצרכי חול. ואם בלו ואינם ראויים לשימוש אינם צריכים גניזה, אך נכון שלא להשליכם לאשפה או למקום מבוזה.

חפצים שמקיימים בהם את המצווה, בעת הזמן שראוי לקיים בה המצווה, כגון ציצית כל זמן שהיא כשירה, או ביום בו ראויים לקיים המצווה, כגון השופר ביום ר"ה, ד' מינים וסוכה בחג הסוכות, אסור להשתמש בהם לצרכי חולין ואפילו לשימושים שאינם מבוזים. אך האיסור הוא רק כשכבר התחיל להשתמש בהם, אולם לפני שמשתמש בהם לקיום המצווה – גם אם כבר ייחדם לצורך המצווה – אין איסור לשנות ייעודם לצורך חול כל עוד לא קיים בהם את המצווה בפועל.

חפצים שמקיימים בהם את המצווה, כגון השופר, ד' מינים וסוכה, לאחר גמר מצוותם ואין בדעתו להשתמש בהם שוב למצווה, כגון לאחר חלוף החג, או ציצית שכבר נפסלה, אין בהם קדושה ומותר להשתמש בהם לצרכי חולין ואינם טעונים גניזה, אך לא ישתמשו בהם לשימושים מבוזים, וכן לא יזרקו אותם לאשפה או למקום מבוזה. והמשמשים את תשמישי המצווה, כגון הנרתיק של הלולב והאתרוג והשופר ותיק הטלית, אין בהם קדושה כלל ואף בעת מצוותם מותר להשתמש בהם לצרכי חולין, אלא שלעיתים רשומים עליהם פסוקים ומאמרי חז"ל ויש להפריד חלקים אלו ולגנזם ואת היתר ניתן לזרוק, ולכן למעשה אין לכתוב 3 מילים מפסוק על חפצים אלו שמא יבואו לידי בזיון.

חפצי מצווה לאחר מצוותם אף שאין בהם קדושה, אמרו חכמים: "הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי" – שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת נכון לעשות בה מצוה אחרת, ראוי לנצל את הלולב ומיניו למצווה נוספת, ולכן טוב לצרף את ההדסים לבשמים של מוצאי שבת , על מנת שיוכלו לברך עליהם במוצאי שבת. וכן יש הנוהגים לשרוף את החמץ בערב פסח בערבה החבוטה של הושענא רבה ועם הלולב, או להסיק את התנור לאפיית המצות מהלולב, וכן לעשות סמניה לספר מחוטי הציצית.