הלכה יומית

לכתחילה אסור לבשל מאכל פרווה בכלי בשרי, על מנת לאוכלו עם חלבי. אך אם כבר בושל מאכל פרווה בכלי בשרי ומעוניינים לאוכלו בסעודה חלבית, אם הכלי הבשרי הוא בן יומו (היינו שבושל בו בשר בו ב-24 שעות האחרונות) אסור באכילה יחד עם מאכלים חלביים, אולם מותר לאכלו במהלך הארוחה החלבית (ורק שלא ייאכל יחד עם המאכלים החלביים).

כלי בשרי אפילו שאינו בו יומו (שלא בשלו בו בשר ב-24 שעות האחרונות), אין לבשל בו לכתחילה מאכל פרווה כדי לערבו במאכל חלבי ואם בושל בו מאכל פרווה שרגילים תמיד לאכלו בתערובת חלבי, התירו הפוסקים לערב את המאכל שהתבשל בו יחד עם אותם מאכלים חלביים שרגילים.

ניתן לסייע לבעלי חיים אם צריכים לכך בכדי לאכול וכדומה. אבל אם אינם צריכים לכך – אסור. בעלי חיים שברחו כגון תרנגולת שברחה מן הלול, מותר לדחותה מאחוריה כדי שתיכנס ללול (כשאין איסור צידה). בעלי חיים המאוסים שעלו על האדם בשבת מותר לסלקם ובלבד שלא יהרגם ולא יצוד אותם. וכן אם חרק עוקצו או אפילו רק יכול לעוקצו ניתן לנערו או לנפוח בפיו עד שיסתלק ממנו. ואם אין אפשרות לנערו נוטלו בידו ומסלקו אם לא יהרגנו בכך.

דיני 'תנור' קלים יותר מדיני שאר כלי הבישול, טעם הדבר הוא משום שהטעם שנכנס בתנור הוא טעם של 'זיעת המאכל' ובדבר יבש כמו חלות לחמים ומאפים מקלים בכך; ועל כן מבחינה עקרונית, כאשר התנור נקי משאריות של מאכל בשרי ואינו בן יומו, ניתן לאפות בו מאכל פרווה, ולאכול אותו לאחר מכן עם מאכל חלבי. אולם מבחינה מעשיית, כיוון שקשה מאד לנקותו מחמת השומנים הדבוקים בו, לכן המעוניינים לאפות בתנור בשרי שאינו בן יומו דבר מה על מנת לאכלו עם מוצרי חלב, יכשירו את התנור תחלה ע"י שינקו אותו בצורה יסודית, ואח"כ יחממו אותו על עוצמת החום הגבוהה זמן מה לפני האפייה, ואת התבנית יש להחליף.

האכלת בעלי החיים בשבת מותרת רק בבעלי חיים שברשותו, אך בעל-חי שאין לו בעלים או בני אדם שרגילים להאכילו אסרו חכמים להאכילו בשבת. וביארו הראשונים שטעם האיסור משום טרחא שלא לצורך, וכך נפסק להלכה שמותר להאכיל בשבת (על ידי כל אדם) רק בעלי חיים שמזונם תלוי בבעליהם. למעט כלב שניתן לתת לו מעט מאכל אפילו אם הוא של הפקר מפני שחס עליו ה' (כיון שמזונותיו מועטים), או שאר בעלי חיים של הפקר שהם במצוקה מפני מחסור במזון.

מאכל חריף פרווה שנחתך בסכין בשרי, מעיקר הדין אסור לאכלו עם מוצרי חלב גם כאשר הסכין הייתה נקייה ולא השתמשו בה ב24 השעות האחרונות; טעם הדבר הוא, משום שהחריפות שואבת את טעם הבשר הבלוע בסכין, ולכן אסרו חכמים לאכול את מאכל זה יחד עם חלב ומוצריו; אלא שעל אף שאינו נאכל עם חלב, אין צורך להמתין שש שעות לאחר אכילת מאכל זה כדי לאכול מאכלי חלב. ויש שהחמירו וכתבו שהאוכל בשר לא יאכל דבר חריף שנחתך בסכין חלבי עד לאחר שש שעות מאכילת הבשר. והמחמיר תבוא עליו הברכה, אף שמעיקר הדין אין צורך בהמתנה כלל.

נאמר "הין צדק יהיה לכם" ודרשו חכמים: "שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק". ועוד אמרו: "כל מי שנושא ונותן באמונה .. מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה". כלומר, על האדם לעמוד בדיבורו. ונפסק להלכה: "מי שאמר לחבירו ליתן לו מתנה, ולא נתן לו, הרי זה ממחוסרי אמנה", כלומר, כאשר הבטיח מתנה שבאפשרותו להעניק – עליו לקיים הבטחתו כיוון שמקבל ההבטחה סמך בדעתו לקבל את המתנה, ולא יחזור בו מדיבורו.

יש שכתבו שלכתחילה טוב לייחד כיריים ייעודיים למאכלים הבשריים וכיריים ייעודיים למאכלים החלביים, אולם פוסקים רבים מורים להקל בזה מכמה טעמים. אלא שיש להקפיד שכשגולש ונשפך מן הסיר החלבי או הבשרי אל הכיריים, חשוב מאוד לנקות זאת מיד. ואם מעוניינים לבשל באותו יום מאכל מן המין השני (למשל לבשל בשר על הכיריים לאחר שבאותו היום גלש עליהם חלב) יש לנקות את החצובות והמבערים מכל ממשות המאכל, לאחר מכן יש להדליק את הגז עד שיתחממו ויתלבנו המבערים והחצובות, ויקפיד שתחתית הסיר וכן החצובות לא יהיו רטובות, ולאחר פעולות אלו ניתן לבשל מן המין השני.

מעיקר הדין במקרה שההבטחה הייתה שלא בפני המקבל, אין איסור לחזור בו שהרי אם לא שמע את ההבטחה לא התכוון חברו לקבלה, ומכל מקום ירא שמים יש לו לקיים אפילו מחשבות לבו. ואפילו התכוון לשלם לחברו על הסחורה שלוקח ממנו בסכום מסוים, לא ישנה את מחשבתו. וכן בשאר דברים שבין אדם לחבירו יש לו לקיים מחשבות לבו אם גמר בלבו לעשות איזו טובה לחבירו ויש בידו לעשותה, אך דברים שחשב עליהם לצורך עצמו ולא לצורך הזולת אין צורך לקיימם אלא אם כן הם מענייני תורה ומצוות.

מעבר להפרדת כלי הבישול והאפייה של מוצרי הבשר והחלב, אסרו חכמים לאפות לחם שמעורב בו בשר, מחשש שמא יבואו לאוכלו עם חלב, וכן אסרו לאפות מאפה שמעורב בו חלב, שמא יבואו לאוכלו עם חלב. אלא שכשמעוניינים בכל זאת לאפות לחמים ומאפים חלביים (ויש חשש שיאכל עם המין השני), העצה שנתנו חכמים לכך – לעשות זאת באחד התנאים הבאים: לפני שאופים אותם יש לעשותם עם צורה שונה ומיוחדת. כמו כן ניתן לאפות מאפה שניכר על פניו של המאפה שהוא חלבי (כגון: שיפזרו עליו פרורי גבינה וכדומה). וכן באם כל הפת תיאכל באותו יום בלבד אין חשש שיבואו לאכלו עם בשר.

על נדרי צדקה נאמר: "כי תדר נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו . . מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך", ואמרו חכמים: 'מוצא שפתיך' זו מצות עשה 'תשמור' זו מצות לא תעשה . . 'בפיך' זו צדקה". כלומר, התחייבות לצדקה דינה כיתר הנדרים, והמאחר לשלם את התחייבותו עובר בלאו ובעשה. וכתבו הפוסקים שגם אם אינו אומר בפירוש לשון של נדר, אלא אומר "אתן לצדקה" מבלי לומר "בלי-נדר", דינו כנדר ואין לאחרו בכדי שלא יעבור על "בל-תאחר", ולכן יש להקפיד תמיד לומר בפרוש שזה בלי נדר. ואפילו אם לא הוציא בפיו את התחייבותו אלא במחשבתו בלבד, יש להיזהר לקיימה.

דנו הפוסקים אודות הבטחה לקטן, האם יש חיוב מן הדין לקיימה, כיוון שסמיכות דעת הקטן אינה כשל הגדול, ולמעשה כתבו הפוסקים שאף את הבטחות לקטן צריך לקיים. מעבר לכך הזהירו חכמים שלא יאמר אדם לילד שיתן לו דבר ובסוף לא יתן כי בזה הוא מלמד אותו לשקר שנאמר "למדו לשונם דבר שקר", כלומר: מלבד עצם האיסור לשקר יש כאן אזהרה מללמד את האחר להיות 'דובר שקר'.