הלכה יומית

אף שכיום הקלו יותר בטאטוא בית מרוצף בשבת, רחיצת הבית אסורה, ובעת-הצורך כגון במקום מטונף ביותר (כשיישנם תינוקות הזוחלים) או בבית רפואה וכדומה, מותר לשפוך מים על הרצפה ולגרפם במגב גומי, אך לא בדברים העשויים להביא לידי איסור סחיטה בשבת. וניקוי והדחת השיש, הכיור והחרסינות שבמטבח ובבית-הכסא בעת-הצורך מותרים, משום שעליהם לא חלה גזירת חז"ל האוסרת את הדחת הקרקע בלבד, ובלבד שלא ישתמשו לשם-כך בדבר העלול להביא לידי סחיטה.

נאמר "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך", ואמרו חכמים: "חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל", ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה. ונפסק להלכה שחייב אדם לשמח את אשתו בבגדים ותכשיטים לפי ערך ממונו, ואם אין לו אפשרות לכל הפחות יקנה לבני ביתו נעליים חדשות לכבוד החג. ואם יש לאשה די בגדים לחג ואין לה צורך בבגד נוסף, צריך לשמחה בדברים אחרים, כגון בכלי בית ודומיהם. כמו כן יש לקנות לילדים ממתקים ומיני מגדים, לכבוד המועד, ולעשות דברים שמביאים אותם לידי שמחה.

שכח לומר "יעלה ויבוא" בתפלות חול המועד קודם שאמר את שם ה' בברכת "המחזיר שכינתו", חוזר ל"יעלה ויבא" ואומר אח"כ שוב "ותחזנה". ואם נזכר לאחר שסיים ברכת "המחזיר שכינתו", לפני שאמר "מודים" אומר במקום שנזכר, וימשיך "מודים". נזכר לאחר שהתחיל "מודים" חוזר ל"רצה", ואם נזכר רק לאחר "יהיו לרצון" השני, חוזר לראש התפילה ואפילו בתפלת ערבית (בשונה מראש-חודש), ואם נזכר שלא הזכיר בתפלת שחרית וכבר התפלל מוסף, לא יחזור.

שכח לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בחול המועד, אם נזכר לפני שאמר את שם ה' בברכת "בונה ברחמיו ירושלים", יאמר "יעלה ויבוא" וימשיך כסדר. אך אם נזכר לאחר שהזכיר את שם ה' יסיים את הברכה "בונה ברחמיו ירושלים. אמן" ואחר כך יאמר "ברוך אתה ה"א מלך העולם אשר נתן מועדים לעמו ישראל…" כפי שנדפס בסידור אחרי ברכת "בונה ברחמיו ירושלים". אך אם נזכר לאחר שכבר התחיל ברכת "הטוב והמטיב", ואפילו רק אמר את המילה "ברוך" בלבד יסיים את ברכת המזון ואינו חוזר.

אחד מהטעמים לאיסור עשיית המלאכה בחול המועד הוא משום שעיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה; וכפי שכתב בספר החינוך: "כי לא לעסוק במלאכה הוקבעו ימי חולו של מועד, כי אם לשמוח לפני השם, רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר". ויש להוסיף בלימוד התורה בימי המועד יותר משאר ימים.

החל מתפלת מוסף של היום הראשון של פסח, מזכירים את הטל, שיפעל את פעולתו לברכה. מי שטעה ואמר "מוריד הגשם", ונזכר טרם שסיים ברכת "מחיה המתים", חוזר ל"אתה גיבור". נזכר אחר חתימת הברכה, חוזר לראש התפילה. נזכר כשהגיע זמן מנחה, מתפלל שתיים כדין תשלומין. והמסופק, עד ל' יום בחזקת שאמר כרגילותו ועליו לחזור, לאחר ל' יום אינו צריך לחזור.

החל ממוצאי יום טוב ראשון של פסח אומרים בברכת השנים ותן ברכה. טעה ושאל מטר ונזכר באמצע הברכה, בסוף הברכה, או שנזכר באחת הברכות שאחריה חוזר לראש ברכה זו. לא נזכר עד שסיים התפילה ישוב ויתפלל שנית, ואם כבר הגיע זמן תפילה שאחריה מתפלל פעמיים שמונה עשרה והשניה לשם תשלומין. המסופק אם הזכיר מטר עד שלושים יום חוזר.

נאמר בפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח". מעבר למשמעותו הפשוטה של הפסוק שיש לקשור את קרבן החג לאחר בדיקתו ממומים הפוסלים אותו, עד הקרבתו, דרשו חכמים שיש לקשור את החג לימי החול – באכילת מאכלים מכובדים ביום שאחר החג, והעושה כן ייחשב לו כאילו הקריב קרבן על המזבח. מטעם זה נוהגים שלא להתענות ביום שאחר החג. אחת מהוראותיו הקדושות של הרבי לערוך "כינוסי תורה" בסמוך לכל אחד משלושת הרגלים. ויש לקיימם לאחר החג ובאופן שיוכלו להגיע אליהם גם מרחוק, וכן מעורר הרבי על הדפסת הנאמר בכינוסים.

שנים עשר אלף זוגות (24 אלף) של תלמידים היו לו לרבי עקיבא ונפטרו בתקופה קצרה – בימים שבין חג הפסח לחג השבועות: "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה". מסיבה זו כתבו הפוסקים שיש לנהוג בספירת העומר מקצת מנהגי אבלות, וכן משתדלים לתקן בהם את היחסים שבין אדם לחברו, ועושים זכר לתלמידי רבי עקיבא בימים אלו בכדי ללמדנו להתרחק מהשנאה, קנאה, גאווה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענווה והשלום.

מעבר לאבלות על פטירת תלמידי רבי עקיבא בימים שבין חג הפסח לחג השבועות. בעת מסעות הצלב, צרות רבות פקדו את ישראל, פרעות אלו התחוללו ברובם בימי ספירת העומר. כמו כן מאוחר יותר בשנים ת"ח ות"ט לאלף השישי, שוב אירעו רציחות נוראות במזרח אירופה במהלכן יהודים רבים נרצחו; וחלק גדול מאירועים אלו התחוללו אף הם בימי הספירה. מסיבה זו נהוג לומר את תפלת "אב הרחמים" שחוברה על אסונות אלו בכל שבתות חודש אייר ואפילו בשבת מברכים החודש סיון, אבל לא כשמברכים חודש אייר.

נוהגים ללמוד בימי הספירה מסכת סוטה – נוסף על השיעורים הקבועים – דף ליום, מתחילים ביום הראשון מ'דף השער' שכולל את שם המסכת, וביום השני מתחילים דף ב. החל משבת שאחר חג הפסח נוהגים לומר פרקי אבות פרק אחד לאחר תפלת מנחה, ואומרים לפני הפרק את משנת כל ישראל ואחריו את משנת רבי חנניא בן עקשיא, ומנהגנו להמשיך בזה בכל שבתות הקיץ. וכדאי ונכון ביותר שכל אחד ואחד יקבל על עצמו, שנוסף לאמירת פרקי אבות בכל שבת משבתות הקיץ, יוסיף וילמד בעיון לכל הפחות משנה אחת עם הפירושים דמפרשי המשנה, כל אחד לפי ערכו. בעת אמירת פרקי אבות מזכירים את שם ה' רק כשמובא פסוק שלם.

אמרו חכמים: "גרף של רעי .. מותר להוציאן לאשפה". כלומר, דברים המאוסים ביותר, כמו כלים מטונפים ופסולת מאכלים, אף שהנם מוקצה שהרי אינם ראויים לשימוש, ואסור להזיזם בשבת, עם זאת משום כבודו של האדם, התירו חכמים להוציאם בידו בשבת מחוץ לבית (בתנאי שהוא בתוך החצר או כשיש עירוב לסומכים על עירוב בשבת). ולכן כשפח האשפה התמלא ונגרמת מכך אי נעימות, מותר לפנותו. אלא שדין זה אמור רק כאשר הוא נמצא במקום בו הוא מפריע לאדם, אבל אם היה במקום שאינו מפריע, אסור להזיזו כדין מוקצה.